איבדתי את הזיכרון.

[AnGeL Of DeA†H]

איבדתי את הזיכרון.

מה שאני הולכת לספר פה לא מצחיק ובטח שלא המצאה. אני לא זוכרת כלום מהחצי שנה האחרונה! אני מרגישה שמשהו נורא קרה, וכנראה שממש התדחקתי את זה. דיברתי עם חברה שלי והיא אמרה שהיא יודעת מה זה ורצוי שאני לא אדע. כנראה שאם הדחקתי כנראה שאני באמת לא רוצה לדעת... מה שאני רוצה לדעת, אם זה בכלל נורמלי? אני מרגישה ממש מפגרת... איך בן אדם יכול לשכוח חצי שנה מהחיים שלו???

 

[גרא.]

אדם לא יכול סתם כך לאבד זכרון

של חצי שנה,יותר או פחות.אלא אם כן הוא עובר טראומה (פגיעה) נפשית חמורה או פגיעה גופנית, כמו זעזוע מוח רציני..מכיוון שאין דבר כזה,אין גם תשובה לשאלה אם זה נורמאלי,ובוודאי שזה לא מוכיח שאת מפגרת, אין שום קשר בין זה לבין זה.יחד עם זה, אם ככה את מרגישה,לכי לבדיקה,תחילה אצל רופא נוירולוג, שיבדוק את תקינות מערכת העצבים שלך.וממנו,לפי המלצתו לפסיכיאטר,או לפסיכולוג, או פשוט הביתה,ללא שום המלצה.

 

[AnGeL Of DeA†H]

אני לא רוצה.

לא רוצה להתחיל עם פסיכולוגים ובעיות על הראש. אני יודעת רק שקרה משהו נורא, וזוכרת חלקים במטושטש... אני חושבת שזאת פשוט ההדחקה... מצד שני זאת גם יכולה להיות בעיה גופנית כי כבר קרה לי שהייתי יותר קטנה, שנפלתי ולא זכרתי כלום. בכל מקרה, אני לא רוצה לפתוח את הנושא הזה כי אני מרגישה ממש נורא כל פעם שאני מנסה להיזכר... השאלה שלי, אם בכלל זה יכול לקרות מהדחקה?

 

[גרא.]

חוויות טראומטיות בעבר הרחוק,או חבלה

גופנית, אי שפעם כשהיית קטנה,אינן יכולות עקרונית להשפיע פתאום,ולגרום לשכחה של חצי השנה האחרונה.אם את חוזרת וטוענת שזה מה שקרה לך, ואינך רוצה להבדק כדי לדעת מה קרה.אי אפשר לתת לך הסבר הגיוני,ובעיקר תקף, כלומר כזה שבאמת מסביר מה שקרה, או קורה.הדחקה, מושג שבו את משתמשת הרבה,הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי של "האני", שבאמצעותו הרגשות, הזכרונות והדחפים המכאיניבם, או אלה שאינם מתיישבים עם האישיות החברתית, מוחזקים מחוץ למודעות...וכפי שציינתי,כדי לברר אם השכחה שאת מתארת היא מנגנון הגנה שהופעל לפתע, או תוצאה של נזק אורגני (במוח),יש צורך באבחונים מתאימה. לא רוצה? לא צריך.

 

[nutmeg]

הביטי

השיכחה הזו שומרת עליך. אני למשל לא זוכרת שנתיים. את השנה שאחותי נולדה - אין לי שום זיכרון ממנה כתינוקת. כנראה היה לי קשה מאוד לקבל אותה או את השינוי במעמד שלי בבית או השד יודע מה. שנה נוספת היא כיתה ז' - עברתי למדינה אחרת בלי לדעת את השפה והתרבות וכלום ונזרקתי לבי"ס רגיל ונאלצתי להסתגל. בטוח היה לי קשה. רק שנים אחר כך כששאלו אותי אם אני זוכרת שקרה X ו-Y וכל מיני דברים שמתי לב שאין לי את הזכרונות הללו במצב נגיש. להגיד לך שאני מתענה מכך? לא ממש. את אחותי אני אוהבת, ואחד הנכסים האישיים הכי טובים שלי קשורים לעובדה שחייתי בחו"ל כמה שנים וכד'. ברור לי שהיה לי קשה, ואני מודה למוח שלי ולמנגנוני ההגנה שלי ששמרו עלי.