איאוון כדמות פמיניסטית?../images/Emo82.gif
רציתי להעלות נקודה מעניינת לדיון, בעקבות שמועה ששמעתי. חבר טולקינאי שלי אמר לי שקרא במקום כלשהו ברשת (אימותים בבקשה) שאיאוון הוכנסה לסיפור בתפקיד מרכזי לבקשת בתו של טולקין, פרסיליה, שאמרה לאביה שאין מספיק דמויות נשיות בסיפור. הודעה זאת פורסמה, דרך אגב, גם בפורום אורט. כך שמי שמגיב שם, אין צורך להגיב פה. הסצינה החשובה הראשונה הנוגעת לאיאוון, לפי דעתי, היא הויכוח שלה עם אראגורן. בשיחה הזאת מרגישים היטב את תחושת המחנק של איאוון, שלא מסוגלת להיות סגורה בתוך ההיכל הזהוב, כאשר איאומר נלחם בצל ועושה מעשי גבורה. אראגורן, בנקודה זאת, מייצג את העמדה המסורתית בנוגע לנשים, לפיה עליהן למלא את תפקידן בבית, במקרה זה- בשמירה על רוהאן עד שיחזרו הגברים. הוא מתעלם, למעשה, ממשאלות ליבה של איאוון, ומנסה "להחזיר אותה למציאות". אראגורן מייצג כאן עמדה ממסדית, המנסה למנוע את שבירת הסדר המקובל. מאחר וידוע שטולקין תיעב את הפמיניזם, מעניינים מאד הטיעונים שהוא שם בפי איאוון, שהם, למעשה, טיעונים פמיניסטיים (קלאסיים) מובהקים. הם מזכירים מאד את התיאוריה של בטי פרידן, מהאמהות המייסדות של הפמיניזם, לפיה האישה אינה מסוגלת למצוא שלווה וסיפוק עצמי בתוך הבית. בהקשר זה, עולה לי ההקבלה לנאומו של שיילוק ב"סוחר מוונציה". המחבר נותן גם לדמות (בסוחר מוונציה) או השקפה (בשר הטבעות) שלילית כביכול, ייצוג והזדמנות להגן על עצמה. הסדר המקובל, כידוע, אינו מתאים לאיאוון בשלב זה. מאחר והיא אינה מסוגלת למצוא שלווה בהיכל הזהוב. היא יוצאת בתחפושת לקרב, ולמעשה מצילה את המערכה כולה באמצעות הרג אנגמאר. פה הסיפור כולו מקבל תפנית חדשה, מאחר והוא מתחבר עם הנבואה העתיקה, לפיה אנגמאר לא ימות מידיו של גבר. השלב הזה בעלילה הוא שיאו של הטיעון הפמיניסטי כביכול של איאוון. לא רק שהיא יצאה למערכה, והוכיחה שהיא מסוגלת, אלא אף הצילה את הקרב כולו. אולם אז, לאחר שבירת הסדר החד פעמית, חוזר הסדר המקובל ותופס את מקומו. ברגע שמופיע גורם חזק יותר (האהבה לפראמיר) נשברת רוח המרד, וההשקפה המקובלת בנוגע לאשה ותפקידה (ההשקפה השמרנית) חוזרת ותופסת את מקומה. והרי שאלות מעניינות לדיון: 1. האם, לדעתכם, מייצג סיפור איאוון כולו, על ההתחלה והסוף שלו, נקודת מבט מורכבת (אם כי שמרנית בסופו של דבר) בנוגע למעמד האשה? האם יש בו מסר מסויים לקוראות של הספר? 2. האם היציאה של איאוון ל.קרב היא מעשה חד פעמי מעצם טבעו, מעין נסיון להוכיח את עצמה ולהראות שהיא מסוגלת לפעול כמו הגברים, או רצון קבוע לדרך חיים אחרת, רצון שמתעמעם ובסופו של דבר מתפוגג לאחר פגישתה עם פארמיר? 3. אתמול במפגש שוחחתי עם זארן ארוכות על נושא טום בומבדיל. במהלך השיחה, אמר לי זארן כי ב"שר הטבעות" יש מגידי אמת. אנשים שדבריהם מבטאים את השקפתו של טולקין. בין אלו הוא הזכיר את גאנדלף ואראגורן. האם לדעתכם, אין בקטע המדובר ביקורת סמויה על אראגורן? הרי אם הדברים היו מתנהלים כפי שהוא רצה, איאוון לא היתה יוצאת לקרב, אנגמאר לא היה מת וסביר שהמערכה היתה מסתיימת בתבוסה! מצפה לתשובותיכם המעניינות, (ורן, אל תתנפל עלי בגלל העלאת נושא הפמיניזם!) קוכולין
רציתי להעלות נקודה מעניינת לדיון, בעקבות שמועה ששמעתי. חבר טולקינאי שלי אמר לי שקרא במקום כלשהו ברשת (אימותים בבקשה) שאיאוון הוכנסה לסיפור בתפקיד מרכזי לבקשת בתו של טולקין, פרסיליה, שאמרה לאביה שאין מספיק דמויות נשיות בסיפור. הודעה זאת פורסמה, דרך אגב, גם בפורום אורט. כך שמי שמגיב שם, אין צורך להגיב פה. הסצינה החשובה הראשונה הנוגעת לאיאוון, לפי דעתי, היא הויכוח שלה עם אראגורן. בשיחה הזאת מרגישים היטב את תחושת המחנק של איאוון, שלא מסוגלת להיות סגורה בתוך ההיכל הזהוב, כאשר איאומר נלחם בצל ועושה מעשי גבורה. אראגורן, בנקודה זאת, מייצג את העמדה המסורתית בנוגע לנשים, לפיה עליהן למלא את תפקידן בבית, במקרה זה- בשמירה על רוהאן עד שיחזרו הגברים. הוא מתעלם, למעשה, ממשאלות ליבה של איאוון, ומנסה "להחזיר אותה למציאות". אראגורן מייצג כאן עמדה ממסדית, המנסה למנוע את שבירת הסדר המקובל. מאחר וידוע שטולקין תיעב את הפמיניזם, מעניינים מאד הטיעונים שהוא שם בפי איאוון, שהם, למעשה, טיעונים פמיניסטיים (קלאסיים) מובהקים. הם מזכירים מאד את התיאוריה של בטי פרידן, מהאמהות המייסדות של הפמיניזם, לפיה האישה אינה מסוגלת למצוא שלווה וסיפוק עצמי בתוך הבית. בהקשר זה, עולה לי ההקבלה לנאומו של שיילוק ב"סוחר מוונציה". המחבר נותן גם לדמות (בסוחר מוונציה) או השקפה (בשר הטבעות) שלילית כביכול, ייצוג והזדמנות להגן על עצמה. הסדר המקובל, כידוע, אינו מתאים לאיאוון בשלב זה. מאחר והיא אינה מסוגלת למצוא שלווה בהיכל הזהוב. היא יוצאת בתחפושת לקרב, ולמעשה מצילה את המערכה כולה באמצעות הרג אנגמאר. פה הסיפור כולו מקבל תפנית חדשה, מאחר והוא מתחבר עם הנבואה העתיקה, לפיה אנגמאר לא ימות מידיו של גבר. השלב הזה בעלילה הוא שיאו של הטיעון הפמיניסטי כביכול של איאוון. לא רק שהיא יצאה למערכה, והוכיחה שהיא מסוגלת, אלא אף הצילה את הקרב כולו. אולם אז, לאחר שבירת הסדר החד פעמית, חוזר הסדר המקובל ותופס את מקומו. ברגע שמופיע גורם חזק יותר (האהבה לפראמיר) נשברת רוח המרד, וההשקפה המקובלת בנוגע לאשה ותפקידה (ההשקפה השמרנית) חוזרת ותופסת את מקומה. והרי שאלות מעניינות לדיון: 1. האם, לדעתכם, מייצג סיפור איאוון כולו, על ההתחלה והסוף שלו, נקודת מבט מורכבת (אם כי שמרנית בסופו של דבר) בנוגע למעמד האשה? האם יש בו מסר מסויים לקוראות של הספר? 2. האם היציאה של איאוון ל.קרב היא מעשה חד פעמי מעצם טבעו, מעין נסיון להוכיח את עצמה ולהראות שהיא מסוגלת לפעול כמו הגברים, או רצון קבוע לדרך חיים אחרת, רצון שמתעמעם ובסופו של דבר מתפוגג לאחר פגישתה עם פארמיר? 3. אתמול במפגש שוחחתי עם זארן ארוכות על נושא טום בומבדיל. במהלך השיחה, אמר לי זארן כי ב"שר הטבעות" יש מגידי אמת. אנשים שדבריהם מבטאים את השקפתו של טולקין. בין אלו הוא הזכיר את גאנדלף ואראגורן. האם לדעתכם, אין בקטע המדובר ביקורת סמויה על אראגורן? הרי אם הדברים היו מתנהלים כפי שהוא רצה, איאוון לא היתה יוצאת לקרב, אנגמאר לא היה מת וסביר שהמערכה היתה מסתיימת בתבוסה! מצפה לתשובותיכם המעניינות, (ורן, אל תתנפל עלי בגלל העלאת נושא הפמיניזם!) קוכולין
