אטרוסקים

  • פותח הנושא asw
  • פורסם בתאריך

Dia Leoghann

New member
האטרוסקים - דת

על פי הדת האטרוסקית ישנם אלים שאחראים על היקום והם הקובעים את העתיד. האדם הפשוט צריך פשוט לעשות את רצונם ואין לו אפשרות לשנות את גורלו. המסרים מהאלים נמסרים לכהנים והכהנים מעבירים את המסר לעם (דת נגלית). לדת האטרוסקית היו שני שלבי התפתחות: בשלב הראשון האלים הם חסרי דמות אנתרופומורפית, וישנן 4 קבוצות של אלים, חלקם טובים וחלקם רעים. כל קבוצה שולטת בחלק אחר של העולם (צפון, דרום, מזרח ומערב). את בשורות האלים קוראים הכהנים באיברים פנימיים של חיות (בעיקר כבד, מנהג שמקורו מסופוטמי), על פי מעוף הציפורים ועל פי מכות ברקים. במאה ה-6 לפנה"ס האלים האטרוסקים מקבלים דמות אנתרופומורפית בהשפעת היוונים. ישנם 3 אלים מרכזיים והם טיניה, האל הראשי המזוהה עם זאוס, אונו אישתו המזוהה עם הרה, ומינרווה המזוהה עם אתנה. יחד עם דמות אנושית היה כעת צורך להגן על האלים מפגעי מזג האוויר ולכן החלו במאה ה-6לפנה"ס לבנות מקדשים אטרוסקים. ויטרוביוס מתאר את המקדש הטוסקני (אטרוסקי) בהתרשמות. לרוב נשתמרו מהמקדשים האלו רק הפודיום ועיטורים מטרה-קורה, וזאת משום שהמבנים עצמם נבנו מעץ שהתכלה. המקדשים נבנו על פודיום מוגבה שבחזיתו מדרגות שמובילות לכניסה. הקירות נבנו על דפנות הפודיות ואין מקום ללכת סביב המבנה. הפרונאוס (מרפסת הכניסה) של המקדש האטרוסקי הוא עם 4 עמודים והנאוס (ההיכל המרכזי) מחולק לשלושה חלקים. המבנה היה מעוטר בלוחות טרקוטה שנועדו לשמור על העץ. על הגג ובפינותיו היו קישוטים רבים הצבועים באדום, כחול, צהוב, לבן וירוק. בעיר וואי עמדו על הרכס הגבוה של הגג סדרה של 6 דמויות גבוהות מגובה אדם, ביניהן פסל "אפולו מוואי". הפולחן האטרוסקי נמשך עמוק אל תוך התקופה הרומית, והרומאים לעיתים פנו אל הכהנים האטרוסקים שנחשבו למביני רצון האלים. הרבה אחרי שהתרבות האטרוסקית חדלה להתקיים, אפילו עד המאה ה-5 לספירה, אנו שומעים על כהנים אטרוסקים ופולחנים אטרוסקים.
 

Dia Leoghann

New member
לוח הכבד מפיאצנזה

הכבד מפיאצנזה הוא לוח מתכת בצורת כבד המחולק לחלקים ולכל חלק יש משמעות כאשר לפי לוח זה קוראים את הממצא בכבד האמיתי שמוציאים מהקורבנות.
 

Dia Leoghann

New member
האטרוסקים - קבורה

במאות 9-10 לפנה"ס היתה נהוגה תרבות הקבורה של הוילה-נובה. את אפר המת היו טומנים באורנה לאחר קרמציה. את האורנה מכניסים לכד גדול יחד עם מנחות ואת כל זה טומנים באדמה. האורנות הן בצורת בתים ועל פיהן משחזרים את בתי הוילה-נובה והאטרוסקים. בתקופה הגיאומטרית (מאות 7-9 לפנה"ס) נוסף סוג חדש של אורנות בצורת קסדות. לא ידוע אם יש הבדל בין הנקברים באורנות בית לאלו שנקברו באורנות קסדה. במאה ה-7 לפנה"ס, בתקופת ההתמזרחות, מופיעות אורנות קנופיות. האורנות הקנופיות הן למעשה כיסא ועליו כד ממתכת או חרס. בראש הכד מעוצב ראש מכויר מחרס ויש בו חורים לשיבוץ חומרים וציפוי שבדרך כלל נשדדו או התכלו. בתקופה הארכאית (מאה 6 לפנה"ס) אנו עדים לשינוי בתפיסת המוות של האטרוסקים. המתים נקברים בקבורה ראשונית על גבי משכבים בתוך קברים מאוד גדולים בצורה מרובעת או עגולה הבנויים כטומולי גדול. ישנן ממש ערי קבורה עם רחובות ורחבות לטקסים, וכאשר משווים בין בתי המתים לבתי החיים הדמיון הוא בולט וברור. מערי המתים ניתן ללמוד על הארכיטקטורה והתכנון העירוני של האטרוסקים. ישנם שני בתי קבורות עיקריים: טרקווינה וצ'רבטרי. בערי הקבורה רוב הקברים מסותתים באבן, ומסותתים גם פתחים, משקופים, דלתות, עמודי תמך ודמויי קורות עץ בתקרות (חסרי תפקיד קונסטרוקטיבי – חיקוי לקורות שבבתים הרגילים). בתקופות ההלניסטית והקלאסית עוברים האטרוסקים לקבורה בסרקופגים, כאשר על המכסה מעוצבת דמות הנפטר שכובה (אך לא מתה). ישנם סרקופגים זוגיים, וישנם סרקופגים גדולים כל-כך שצרפו אותם בחלקים ואחר-כך חיברו אותם יחדיו. בציורי קיר בקברים ניתן לראות שינוי ביחס אל המוות החל מן המאה ה-3 (אולי בעקבות נצחונות של הרומאים על האטרוסקים). בציורי הקיר הקדומים יותר הופיעו סצינות מיתולוגיות וסצינות משתה וספורט. החל מהמאה ה-3 החלו להופיע דמויות מאיימות המזיקות למת. המוות הופך לאויב, והסצינות מציגות סצינות טבח רוויות דם.
 
למעלה