אטימות בשנות ה-2000

[leeloo]

אטימות בשנות ה-2000

זו לא ממש בעיה, אלא יותר דיון בסוגיה חשובה. הדיון הזה גם פונה קצת יותר לקהל היותר מבוגר בפורום, שכן הוא בכל הפקטור החשוב בדיון והוא - ילדים. אך כולכם יכולים כמובן לחוות דעה. הסוגיה מועלת כאן בעקבות שיחה עם אבא שלי, שטען במידה ונעבור לגור בחו"ל, ואני אתחתן עם בחור ממוצא אפרו-אמריקאי, יהיה לו מאוד קשה עם זה, והוא מצידו - לא יאשר את זה. כעבור יומיים, אחי המשיך את הדיון בשאלה לאבי - "מה היית עושה אם ליאת הייתה מתחתנת עם ערבי?". אבא שלי אמר שהוא בוודאי היה מתכחש אליי. הוא היה מנתנתק ממני לגמרי. אני הייתי המומה. אבא שלי לא יכול להיות מאותם בהמות גזעניות שמנדים את הילדים שלהם בגלל שהם בחרו ללכת בדרך שלא מתאימה להורים, אבל להם גורמת אושר רב. לזה אבא שלי אמר שהוא לא חושב שאני יכולה להיות מאושרת עם ערבי. כי לערבים יש מנטליות של הגבר הוא השולט בבית, והאשה היא על תקן של מעין עבד (כמו דוסים, רק יותר גרוע). מה יש לכם להגיד בעניין הזה?

 

[nutmeg]

הדבר הראשון

שיש לי להגיד על זה הוא שהורים עוברים מטמורפוזה בכל דבר שקשור לנישואי ילדיהם והם אומרים משפטים שהם לא האמינו שיגידו כשהיו בגילך. הדבר נובע בעיקר מכך שהם יודעים קצת יותר באופן מוחשי מאילו חומרים עשויים "החיים" ויכולים לצפות מראש כמה קשה יהיה לך ולילדים שלך בנישואי תערובת. מהמקום המאוד אגואיסטי - זה שלא רוצה שיהיו לך חיים קשים, וזה הרוצה לחסוך ממך עוגמת נפש ידועה מראש (מבחינתם)- נאמרים דברים די מזעזעים. הדבר השני שיש לי להגיד לך הוא שתנסי לשאול אותם (או תנסי להבין) מה באמת הם אומרים לך. כי להגיד "אני מתנתק ממך" "אני מנשל אותך" "אשב עליך שבעה" אלו אמירות של קו תחתון. אמירות של מסקנה. אמירות שבאות להזהיר אותך ולהראות לך עד כמה העניין חשוב להם - אבל אין באמירות הללו שמץ ממה שהם באמת חושבים או מה הביא אותם להגיד זאת. ולא - לא מדובר בגזענות במובן הפוליטי. ממש לא. יותר מאוחר אכתוב שתי דוגמאות שאני מכירה.

 

[לאזארוס לונג]

לא מדובר רק על אכפתיות ודאגה לילד/ה

לעיתים קרובות מדובר על חשש מתגובתה של הסביבה (משפחה, שכנים, חברים) לנישואים/מערכת יחסים שכזו. ואגב, זה קורה גם בתוכנו ולא רק שכמדובר על עמים זרים. אמא של בן עדות המזרח שאני מכיר אסרה עליו להתראות עם אשכנזיה ואף איימה לנשל אותו מהירושה. מסריח אבל קיים.

 

[איש אילם וגבוה ודק]

"כמו דוסים, רק יותר גרוע".

אולי אביך לא יכול להיות מאותן "בהמות גזעניות", אבל מה איתך? או שמא המשפט שבכותרת נאמר במקור? [לא נשאיר אותך ללא מוצא].

 

[_alon_]

2003

אולי אבא שלך לא הביע נכונות נגד מוצא אפרו-אמריקאי, אלא נגד מי שאינו יהודי? כלומר אין לו בעיה שבעלך לעתיד יהיה כושי שמסתובב עם 2 רמקולים ליד האוזן בהרלם וצועק yho, yho , yho, whats up borhter , סתם בציניות, אבל שיהיה יהודי? את צריכה לשאול את עצמך או אותו: 1. האם האנטי הוא נגד לא יהודים? וממה הוא נובע? כי לא תמיד זה יהיה מתוך גזענות. 2. מה דעתו ודעתך על נישואים לאדם מאמין כבד (דוס)? איך תיהיה ההתמודדות עם חינוך ילדים? עם הבדלי התרבות בניכם? ויתורים הדדים אבל עד כמה? BTW do you know what JAP is?

 

[resputin]

Jewish American Princess? 'חברים',

לא.?

 

[_alon_]

אכן כן

 

[zimes]

חברים? אוח. הנוער...

זה מקור המידע האולטימטיבי שלכם?

 

[resputin]

לא, סתם פרק משעשע ../images/Emo3.gif.

 

[_alon_]

איזה כיף קראו לי נוער ובכלל

אני חייב להודות שבשל העובדה שאין לי כבלים או לווין אף פעם לא ראיתי חברים!

 

[Idan91]

לא.

 

[zimes]

אותך לא שאלתי.

 

[דן צ]

ליאת, תרשי לי לספר לך משהו

אני כידוע מעדות המזרח ואישתי כידוע לך מעדות אשכנז (פולניה יותר נכון לומר) כשהכרתי אותה ההורים שלה קיבלו אותי בזרועות פתוחות וללא דעות קדומות אבל מה לעשות? הסבתא היא הגזענית במשפחה והייתי צריך לעבור דרכה ולקבל את הסכמתה, לא התווכחתי והלכתי לסבתא והתנהגתי ממש בטבעיות, אני האמיתי בלבד. לאחר כמה ימים שהייתי אצלה (יותר נכון איך שעזבנו את בית הסבתא) התקשרה חמותי לעתיד לסבתא ושאלה "איך החבר של הבת שלי?" הסבתא ענתה " את יודעת, הוא לא ממש שחור" , במילים הללו ! והיום אני חייב לציין שהיא אוהבת אותי לפעמים נדמה לי יותר מכמה נכדים שלה, אני גם קורא לה סבתא. מה אני רוצה לומר כאן? האמת שום דבר רק לומר שזה לא רק הורייך אלה גם אנשים שעברו בחייהם את השואה ואת הגדענות באירופה, אבל מה לעשות וצודקים החברים לפני , ההורים שלך דואגים גם לך וגם למה יגידו בסביבה, אני יכול לומר לך שאני אולי נרתע מדברים שכאלו עכשיו בשלב זה של חיי אבל אני לא בטוח לכשיגיע היום ויליי יגיעו לגילך שאני אדבר כמותך , אני חושב שאני אנקוט דיעה כמו הורייך וכך גם את. שאי ברכה בכל מעשה ידייך

 

[leeloo]

בתשובה גורפת

אני חושבת שההורים שלי יוצאים יותר נגד נישואי תערובת, אך אני בטוחה שגם אם הייתי מתחתן עם דוס הם לא היו מרוצים, כיוון שזה היה מאמלל אותי מאוד. יכול מאוד להיות שהם פשוט חושבים על הבעיות שיווצרו לי עם הסביבה בנישואים שכאלה, והבעיות שיהיו לי עם המסורת שלנו לעומת מסורת של דתות אחרות. ולאבא שלי מאוד מאוד חשובה המסורת. הוא הכי חילוני שיש, אבל כשמגיע יום כיפור לפתע הוא הופך למעין "מיני-דוס" והולך לכל התפילות בבית הכנסת.. מה שהם לא מבינים זה שהמצב הכי טוב בשבילי יהיה להתחתן עם מישהו שהוא כמוני - אתאיסטי, ורק כך האמונה לא תכנס בדרך לשום דבר. כך שמצידי להתחתן עם מישהו נוצרי, מוסלמי או יהודי ממש לא יזיז לי, כי הדבר היחידי שאני יכולה לקיים זה את החגים שלנו, וזה נראה לי כמו הדבר האחרון שיכול להיות בעייתי. לכן אני לא מבינה את האמרה שלו של "אני אתנתק ממך", למה הם לא יכולים לסמוך על הבחירות שלי? למה הם לא יכולים לתת לי מקסימום לעשות טעויות ואח"כ לצאת מהן בכוחות עצמי בלי שהם יפעילו עליי לחצים? הרי נגמר העידן בו הם יכולים לחסוך ממני.. אני מבוגרת בעלת דעה משלי, ומה שאני ארצה לעשות - זה מה שייעשה. הם יכולים לייעץ, אבל לא לקבוע לי. אז למה ללכת איתי ראש-בראש? למה ליצור ניתוק מהבת שלהם?

 

[nutmeg]

כי לא מדובר רק בדת

ובחגים. מדובר על המשפחה המורחבת, על סגנון החיים, על המורשת שתרצו להעביר לילדים (איזו בוחרים? את המוסלמית? את הנוצרית? כשכולם יחגגו X הם יחגגו Y? או לא יחגגו בכלל כי ההורים שלהם עשו בחירה שטובה להם אבל לא בהכרח טובה לילדים?) זה לא מספיק להגיד 'אני אתאיסטית וזה לא משנה לי'. לא מדובר רק בך (עם כל הכבוד) - מדובר גם בדור ההמשך שלא משנה מה תחליטי יצטרך לחיות עם ההחלטות שלך. יהדות היא גם גזע (די עתיק) גם דת (עתיקה לא פחות) וגם לאום. לא משנה מה תחליטי לגבי חייך את לא יכולה להתחמק או להתכחש לשורשיך. כל ילד שתלדי, רוצה או לא רוצה, יהיה יהודי. גם אם לך לא משנה, הוא יהיה יהודי. גם אם לך לא אכפת, יכול מאוד שלו כן יהיה אכפת, גם את יכולה להסתדר עם הבחירות שלך, הוא יצטרך לשלם את מחירן. זה מה יש.

 

[leeloo]

נוטמג, לא להתעצבן...

אני מעולם לא ניסיתי להתכחש להיותי יהודית. אני גאה במוצאי, גאה במי שאני, גאה במורשת שלנו, ושמחה שנולדתי לאמא יהודיה. ההבדל היחידי ביני לבינך הוא שאני לא מאמינה שקיים שם משהו למעלה שמגן עליי לעת צרה ויוביל אותי אח"כ למקום טוב יותר או רע יותר לפי המעשים שלי. אני לא מאמינה בגורל, ולא מאמינה בכל דבר שיכול להגיד לי אחרת מאשר האחריות הפרטית שלי למעשים שלי ותוצאותיהם. הילדים שלי יחונכו על אותם ערכים בדיוק. בגן ובבית הספר יגדלו אותם שיש שם משהו למעלה, שיש גן עדן וגהנום, שהתנ"ך הוא ספר שכל מילה בו אמת לאמיתה. בבית אני אחנכך אותם שלא משנה מה יעשו, הם צריכים לקחת אחריות על עצמם, ולא לפחד ממשהו אחר שיעניש אותם. הם לא צריכים לחיות את חייהם בפחד, אלא בשמחה, בפתיחות, ולדעת שמה שהם עושים יכול להוביל אותם לכאן ולכאן, בלי שום קשר למצוות שהם יעשו או לא יעשו. את החגים כמובן שאעביר להם כיאה לכל מורשת יהודית, אבל לא אכריח אותם לעשות משהו שלא נראה לי בגלל ש"ככה כתוב" או ככה ההורים שלי עשו. זו הבחירה היחידה שלי. וזה מה שיש.

 

[nutmeg]

ממש לא מעוצבנת

יש לי חברה, עם בת הגרה בארה"ב. החבר של הבת פרוטסטנטי. הם מאוהבים. עכשיו הדיונים על איך ממשיכים מפה. חברתי נקרעת. מצד אחד היא רואה לאיזו תסבוכת הבת נכנסת, מצד שני זו חייבת להיות ההחלטה של הבת. תארי לעצמך שחברתי תצטרך לחיות כל חייה עם האשמה מצד הבת שהיא מנעה ממנה לחיות עם אהבת חייה?! מצד שלישי איך אפשר לעמוד מהצד, לראות שהילד שלך הולך לעשות צעד בחיים שהוא קשה ומועד לפורענות ולא להתערב?? או לפחות לא להביע עמדה (נחרצת יותר או פחות?) ואני נשבעת לך שבגילך חשבתי כמוך. גם החברה שלי.

 

[De-Panther]

ואני רק מבקש מילון לגבי המושגים כמו

פרוטסטנטי ועוד כלמיני דברים כאלה

היו יותר מידיי מושגים חדשים בשבילי בשירשור הזה *עילג*

 

[De-Panther]

את עוד לא ראית אותם מתנתקים../images/Emo4.gif הם..

אמרו את זה והם יכולים לומר אל תבחני אותם על זה אבל אני לא חושב שהם באמת יצליחו לנתק איתך את הקשר