הויכוח היה ב"צותא"
עד כמה שאני זוכר, משה קרוי הציג את הגישה שלו וליבוביץ ענה לו בכיוון בלתי צפוי, הוא קיבל את הנחות היסוד ואופן הפיתוח שלו, הגיע למסקנה שאדם צריך באמת לפעול למען הדברים הטובים בעיניו, אבל אז המשיך הלאה והצביע על כך שקרוי לא נותן אמות מידה למה אמור להיות טוב בעינינו, ומתוך כך הוא נכנס לחלל הריק הזה ווהבהיר שמה שטוב בעיניו, עיני ישעיהו ליבוביץ, זה תורה ומצוות. אלה שהיו נוכחים באולם מספרים שזו היתה הפעם היחידה בה קרוי נתקע למשך פרק זמן ארוך ולא מצא תשובה. בהמשך (אני לא יודע אם זה היה מיד אחר כך) הוא התרגז, קרע מעליו את המקרופון וצעק משהו על זה שמתנכלים לו וסותמים לו את הפה ועזב את האולם. אם אני לא טועה זה היה הויכוח הציבורי האחרון בו הוא השתתף בישראל לפני שעזב לאוסטרליה.