אח קטן וחדש
שלום רב, לפני שבועיים נולד לנו תינוק חדש אח לאחותו בת השלוש, לפני הלידה ובמהלך ההריון בכלל לא היו שום עיניינים מיוחדים בהתנהגות שלה אפילו לא קצת היא היתה מבינה מאוד שלאמא לפעמיים קשה בגלל הבטן הגדולה . מאז הלידה (שבועיים סה"כ) היא הפכה קרבית יותר חסרת סבלנות ומורדת,תכונות שעד היום פשוט לא היו,רוב היום עובר בסדר גמור היא אוהבת את אחיה החדש מאוד מנשקת ומחבקת אותו וגם איתנו היא בסדר-אין הפצת רגשות שנאה ודחייה. אני ובן זוגי קצת חלוקים בדעותינו לגבי ההתמודדות מולה בעיתות משבר,הוא טוען שאסור לנו לתת לה לעשות בנו מה שהיא רוצה כלומר "תביאו אותו לפה שישכב על השטיח לידי " "לא רוצה להתלבש עכשיו" "לא את המכנסיים האלה" וכו'... מה שנכון, אבל אני תוהה איך כן לאפשר לה את הקושי ככה שלא תצא עוד יותר מתוסכלת יותר ממה שבמילא קורה לה עקב השינוי הגדול,אני קצת יותר מכילה את הקושי שלה אך זה לא בא לידי ביטוי בכך שהיא מסובבת אותי אני כשאני רואה שדבר לא מרצה אותה אני חותכת עניין. מה שמאוד מפריעה לי זו העובדה שלפעמים אנו נאלצים לעשות דברים בכוח כי אי אפשר בבוקר לתת לה למרוח את הזמן עד עשר כשצריך ללכת לעבודה ולגן,או עד עשר בלילה כשהיא כבר צריכה לישון. אנא,איך אוכל לצאת ממצב זה הכי נכון עבורה? רק אציין שתמיד היתה ילדה בעלת גבולות ברורים והבנה מאוד יפה של המציאות.-תודה
שלום רב, לפני שבועיים נולד לנו תינוק חדש אח לאחותו בת השלוש, לפני הלידה ובמהלך ההריון בכלל לא היו שום עיניינים מיוחדים בהתנהגות שלה אפילו לא קצת היא היתה מבינה מאוד שלאמא לפעמיים קשה בגלל הבטן הגדולה . מאז הלידה (שבועיים סה"כ) היא הפכה קרבית יותר חסרת סבלנות ומורדת,תכונות שעד היום פשוט לא היו,רוב היום עובר בסדר גמור היא אוהבת את אחיה החדש מאוד מנשקת ומחבקת אותו וגם איתנו היא בסדר-אין הפצת רגשות שנאה ודחייה. אני ובן זוגי קצת חלוקים בדעותינו לגבי ההתמודדות מולה בעיתות משבר,הוא טוען שאסור לנו לתת לה לעשות בנו מה שהיא רוצה כלומר "תביאו אותו לפה שישכב על השטיח לידי " "לא רוצה להתלבש עכשיו" "לא את המכנסיים האלה" וכו'... מה שנכון, אבל אני תוהה איך כן לאפשר לה את הקושי ככה שלא תצא עוד יותר מתוסכלת יותר ממה שבמילא קורה לה עקב השינוי הגדול,אני קצת יותר מכילה את הקושי שלה אך זה לא בא לידי ביטוי בכך שהיא מסובבת אותי אני כשאני רואה שדבר לא מרצה אותה אני חותכת עניין. מה שמאוד מפריעה לי זו העובדה שלפעמים אנו נאלצים לעשות דברים בכוח כי אי אפשר בבוקר לתת לה למרוח את הזמן עד עשר כשצריך ללכת לעבודה ולגן,או עד עשר בלילה כשהיא כבר צריכה לישון. אנא,איך אוכל לצאת ממצב זה הכי נכון עבורה? רק אציין שתמיד היתה ילדה בעלת גבולות ברורים והבנה מאוד יפה של המציאות.-תודה