אח.. צבים צבים...
קרוב לשנתיים חיכיתי לרגע הזה, והנה הוא הגיע. זו הייתה אחת הנסיעות היותר ספונטניות. בהתראה מאוד קצרה, חברנו ארבעה חברים, קפצנו על הרכב והפלגנו צפונה, כיוון בצת. הגענו קרוב למועד שבו אמור להגיע הפקח בתורנות אל ה"מדגרה" או נקודת ההגחה, או חוות הצבים, או כל שם אחר שניתן לאותה פינה מגודרת בלב חוף הומה, ובה מוסתרות בחול מאות ביצים. שם חבר אלינו יונתן, והפכנו חמישה, מלבד למעלה מעשרים איש שהגיעו סקרנים איתנו. בבדיקה הראשונה, לא היו צבונים באזור. מעט אכזבה. החלטנו להכין תה, ולחכות מעט לפני שמחליטים מה עושים הלאה. כעבור חצי שעה, באזור שמונה, בבדיקה חוזרת, נמצא צבון שעורר התרגשות גדולה, לפחות אצלי. הצב נאסף ע"י הפקח, וכולנו שעטנו לכיוון המים. סמוך לקו החוף סומן גבול ברור שאותו אסור היה לעבור, ובו הונח הצב, כאשר אזור הים מואר לו ע"י פנס. הופס, וצב אחד בים. כעבור שעה, קריאות נלהבות מהאזור המגודר, אחד, שניים, שלושה... עשרים ושניים צבונים!! ובאותו נוהל, אותו גבול סמוך לקו החוף, ארבעה ארבעה, שוחררו הצבונים אל הים. (גם לי יש שארית שתיים, הם שוחררו בזוג, בסוף). כעבור חצי שעה, בדיקה נוספת: החווה ריקה. אכלנו ארוחת ערב, ובסביבות השעה אחת עשרה, כבר נותרנו כמעט לבד, ושלושה צבונים נוספים בחווה. הצבונים בוקעים בערך 24 שעות לפני ההגחה אל מעל החול. סך הכל הגיחו אמש בין 20:00 ל - 23:00, 26 צבונים, משני קינים, ששוחררו אל המים. אחוזי ההישרדות אינם גבוהים, וכידוע, הצבות חוזרות להטיל בדיוק במקום בו בקעו, ואם אינן יכולות, יטילו את הביצים אל הים, ואלו יאבדו. תודה רבה לבבא על התמונות (מחכים לסרט). לא צריך יותר מזה כדי לישון עם חיוך
