מסכימה עם כל שנאמר ומוסיפה
אצלנו הגדול ידע על ההריון, כבר בשבוע 12. פשוט כי יצאה לי בטן מיד
ויום אחד ככשהתלבשתי, הוא נגע לי בבטן ושאל אם הבטן שלי גדולה כי יש לי תינוקת (כך במקור) בפנים. האמת שגם אני וגם בעלי קפאנו במקום, החלפנו מבטים, ומאחר ולא רצינו לשקר, אישרנו את הסברה. מאז, במשך כל ההריון הוא דיבר על כך המון, חיכה שנחזור מהסקירה הראשונה, כדי לשמוע שזו אכן בת (והיה מאושר על כך). בחר לה את שמה, גלי, לאחר ששמע את השיר בדיסק פסטיבלי הילדים (קראנו לה כך כבר בבטן). ודיבר המון על איך היא תהיה וכו'. מבחינת הציפיה לא היה קשה מידי, כי אמרנו לו שהיא תוולד כשהוא יהיה בן שלוש וחצי והוא חיכה שיגיע לגיל וגלי תיוולד. בדיעבד, אני דווקא מרוצה שהוא ידע בשלב כה מוקדם, כמובן שהיה בהלם קל כשהיא באמת נולדה, אבל הוא היה כ"כ שותף להריון שנראה לי שיחסית למשברים שראיתי אצל חברים ומשפחה, הוא לקח את הלידה בקלות ובפרופורציות נכונות (לא הטריד אותו, למשל, שהיא יונקת, למרות שכשהיתה בבטן ודיברנו על כך והוא עיקם את האף והודיע שהיא תאכל מבקבוק).