אח אח אח.
אני זוכרת את הימים ההם.... אז היתה לנו צרכניה קטנה באמצע תל-אביב. תל-אביב. אז בקושי שני צריפים, וכבר קראו לזה עיר. אחחח. צרכניה אמיתית של פעם, לא כמו היום, כל הסופר האלה, והקלאס, והנטו. צרכניה. מה צריך יותר מזה, תאמינו לי? כמה סוגים של חלב צריך??! ללכת לאיבוד בין המדפים אפשר, בחיי. למה כל הבלגן? אז היו באים, אומרים חלב, היה חלב, מכרנו חלב. גם לחם היה, אחיד. היום יש איזה אחד, ארז. דווקא נראה ילד טוב, אבל מבזבז הזמן שלו בשטויות. לחם עם איך קוראים לזה? ארטיזוק, ארטישוק? משהו כזה. לא יותר טוב שילך ללמוד איזה מקצוע רציני במקום לשחק בבצק כל היום? לא שחייב להיום רופא או משהו, אבל שיהיה לו משהו ליפול עליו, ככה, ליתר בטחון. בטחון זה חשוב בחיים. הנה, אנחנו חסכנו כל השנים האלה, וקנינו מגרש קטן. אז זה היה בגרושים. לא גדול, רק הבית שלנו עליו, וחצר קטנה. היום זה באמצע העיר. את כל השטח של השכנים כבר קנו. מה בנו שם? סופר-נטו-קלאס. לא השכנים שרציתי, אבל מילא, ככה זה בחיים. קדמה. אבל עדיין יש לנו חצר גדולה. ההוא מהעיריה, שעכשיו גדול גדול בעסקים, אני זוכרת אותו כשהיה ילד. היה ביישן כזה, אף פעם לא דיבר. היה בא עם אמא שלו, היתה קונה אשל ולחם. אחיד, בטח אחיד. הייתי תמיד אומרת לו "רוצה מסטיק עלמה"? היתה לי חבילה אחת פתוחה תמיד, לחלק לילדים שהיו נחמדים ולא גנבו. לא רצה. יום אחד בנה לנו מתנה לחצר. לכבוד ראש השנה זה היה. לקח בקבוק ריק של שתיה, אז היה רק זכוכית, לא הפלסטיק של היום. שייף את הקצה אחרי שהוריד את התחתית, שלא יעשה חתכים למי שלוקח ליד, צייר עליו, ושם גרעינים בפנים. להאכיל את הציפורים, הוא אמר, אם נתלה בגינה, יבואו המון ציפורים וישירו לנו. נו, תלינו. ובאמת באו המון נמלים לאכול גרעינים. אבל לא שרו.
אני זוכרת את הימים ההם.... אז היתה לנו צרכניה קטנה באמצע תל-אביב. תל-אביב. אז בקושי שני צריפים, וכבר קראו לזה עיר. אחחח. צרכניה אמיתית של פעם, לא כמו היום, כל הסופר האלה, והקלאס, והנטו. צרכניה. מה צריך יותר מזה, תאמינו לי? כמה סוגים של חלב צריך??! ללכת לאיבוד בין המדפים אפשר, בחיי. למה כל הבלגן? אז היו באים, אומרים חלב, היה חלב, מכרנו חלב. גם לחם היה, אחיד. היום יש איזה אחד, ארז. דווקא נראה ילד טוב, אבל מבזבז הזמן שלו בשטויות. לחם עם איך קוראים לזה? ארטיזוק, ארטישוק? משהו כזה. לא יותר טוב שילך ללמוד איזה מקצוע רציני במקום לשחק בבצק כל היום? לא שחייב להיום רופא או משהו, אבל שיהיה לו משהו ליפול עליו, ככה, ליתר בטחון. בטחון זה חשוב בחיים. הנה, אנחנו חסכנו כל השנים האלה, וקנינו מגרש קטן. אז זה היה בגרושים. לא גדול, רק הבית שלנו עליו, וחצר קטנה. היום זה באמצע העיר. את כל השטח של השכנים כבר קנו. מה בנו שם? סופר-נטו-קלאס. לא השכנים שרציתי, אבל מילא, ככה זה בחיים. קדמה. אבל עדיין יש לנו חצר גדולה. ההוא מהעיריה, שעכשיו גדול גדול בעסקים, אני זוכרת אותו כשהיה ילד. היה ביישן כזה, אף פעם לא דיבר. היה בא עם אמא שלו, היתה קונה אשל ולחם. אחיד, בטח אחיד. הייתי תמיד אומרת לו "רוצה מסטיק עלמה"? היתה לי חבילה אחת פתוחה תמיד, לחלק לילדים שהיו נחמדים ולא גנבו. לא רצה. יום אחד בנה לנו מתנה לחצר. לכבוד ראש השנה זה היה. לקח בקבוק ריק של שתיה, אז היה רק זכוכית, לא הפלסטיק של היום. שייף את הקצה אחרי שהוריד את התחתית, שלא יעשה חתכים למי שלוקח ליד, צייר עליו, ושם גרעינים בפנים. להאכיל את הציפורים, הוא אמר, אם נתלה בגינה, יבואו המון ציפורים וישירו לנו. נו, תלינו. ובאמת באו המון נמלים לאכול גרעינים. אבל לא שרו.
