אחת לתקופה

אחת לתקופה

מתכנס לו הקולקטיב.מוצא לו סיבה,מארגן השורות,כל אחד מקבל לו תפקיד.יחדיו ערב מופק...קולקטיב שהתפרק,מתאחד לו לערב,צוחק קצת על עצמו,ועל העולם שסביבו.מחבק את עוזביו,דרך כך,מקבל את עצמו,ומה זה שבחר לחבריו.אלו ערבים שכאלו,שחושפים את האבסורד,,,ככל שהרחקנו לצעוד,גדל הוא הרצון,למצוא משהו שיתופי.ככל שברחנו פנימה,בשלינו השקענו,כך הצורך,להתחלק,לחבק,לשתף מהלב,גובר.עולה על גדותיו.ערב נחמד,למקום ולאנשים,ראשון מזה כמה שנים...
 
בטח הגעת כי...

שמעת על הפרחים שמקבלים החדשים
מה כ'פת לי אני יש הרבה
 

s h o o s h a

New member
ערב נחמד,למקום ולאנשים

איזה יופי לך, לכם כי ככל שמתרחקים, פחות כואב, פחות איכפת "רחוק מהעין, קרוב אל הלב" ולא צריך יותר מזה. חשוב שתהיה אוירה נקיה, רגועה ושלווה אשר מוכנה לקבל את השונה שבנו היום מאז. "ראשון מזה כמה שנים.." - אולי יוביל לנוספים וה"נוספים" האלו ימלאו חללים שנוצרו ויפתחו מקום למשהו חדש ותהא זו שעת כושר להשלים עם עצמנו עם הסובבים אותנו .. בוקר שבת שמשית (לעת עתה) לכולנו שתהיה ותמשיך
 
באמת זה נראה ככה לאחרונה

מתאחדים בסיפורי העבר בכאב ובכישלון אפילו בתקוה אחוות חברים
 

*יערית

New member
ולחשוב....

שתרגיש אחרת..זה האבסורד
לפחות יש שחולמים על
ושיחה מלב אל לב ויש מקיימים זאת כי זה צורך קיומי.
 

*יערית

New member
ולחשוב...

שתרגיש אחרת..זה האבסורד
לפחות יש שחולמים על
ושיחה מלב אל לב ויש מקיימים זאת כי זה צורך קיומי.
 

Lonely In Blue

New member
שמח לקרוא...

שהיה לך ערב נחמד כן, אין מנוס... האדם הוא יצור חברתי, והבדידות... קשה
 
למעלה