שקט על עקב גבוה
New member
אחת ושלושים באזור הדמדומים...
זה היה אחד משעורי הספורט המתישים שידעתי , התמדתי בו כנאחזת בשפיות, ברגעים בהם אפסו כוחותי זעק ליבי ודחף שתי דמעות לפינות העיניים כמאיים להציף אותן באם לא אתן לו את כמות האמפטמינים שתרגיע אותו. הוא ,ליבי, נוהג בי לאחרונה ביד קשה , מאיים, מסעיר, מסחרר ,מתרפק, משחרר, משחר לאהבה , ופותח בלי הכר את הקליפות העוטפות אותו מזה שנים . בקפידה רבה וביד אומן מיומן קיפלתי את רגשותיי לתוך מגרות חבויות בלב ונעלתי אותן היטב, וכדי להבטיח שלא יפרצו את חומות המגן שבניתי פרשתי על אותן מגרות מפה לבנה מסנוורת ,כזאת שכלפי חוץ משווה מראה חגיגי ... בחרתי בחיים . המוות הרגשי איים להרוס אותי. הייתי חזקה לו. יכולתי לו. ויתרתי, ריככתי ,אטמתי והמשכתי הלאה בזמן תוך שאני מוצאת סיפוק רב בפועלי את השיגרה את האמונה את היכולת להעניק ,להעניק בעיקר לגורי. הסחרור המתוק הזה כפי שאתה מכנה אותו קרע ממני את כל ההגנות הותיר את ליבי בכפי, חשוף, פתוח ומדמם את רגשות העבר, אלו שמעולם לא נרפאו הכאב הוא פיזי יומיומי האהבה, האכזבה, הריחוק ,הקבלה, האמונה ,הפחד, השיתוק, פרפורי הבטן, הדימדומים ,הנדודים כל אלו צפים ועולים בשעות שבני אדם נחים. בשעות הללו אני נלחמת בדמעות הן זולגות אחתמעצמן מותירות את ליבי שטוף ופתוח הן צורבות את הדימום כמבקשות לאטום את הפתח אך הוא נפער והולך וגדל ומתרחב . ואני יודעת שידי האומן שלי ידעו בבוא העת לסגור את הכל בקפידה הנדרשת כדי לכבות את הבערה ולא מוצאת כוח. כי אני יודעת שאז גם העיניים יכבו. והזמן היא אומרת בשירה הזמן הוא לא רופא הזמן יכול להביא עמו רק הקלה . רק.
זה היה אחד משעורי הספורט המתישים שידעתי , התמדתי בו כנאחזת בשפיות, ברגעים בהם אפסו כוחותי זעק ליבי ודחף שתי דמעות לפינות העיניים כמאיים להציף אותן באם לא אתן לו את כמות האמפטמינים שתרגיע אותו. הוא ,ליבי, נוהג בי לאחרונה ביד קשה , מאיים, מסעיר, מסחרר ,מתרפק, משחרר, משחר לאהבה , ופותח בלי הכר את הקליפות העוטפות אותו מזה שנים . בקפידה רבה וביד אומן מיומן קיפלתי את רגשותיי לתוך מגרות חבויות בלב ונעלתי אותן היטב, וכדי להבטיח שלא יפרצו את חומות המגן שבניתי פרשתי על אותן מגרות מפה לבנה מסנוורת ,כזאת שכלפי חוץ משווה מראה חגיגי ... בחרתי בחיים . המוות הרגשי איים להרוס אותי. הייתי חזקה לו. יכולתי לו. ויתרתי, ריככתי ,אטמתי והמשכתי הלאה בזמן תוך שאני מוצאת סיפוק רב בפועלי את השיגרה את האמונה את היכולת להעניק ,להעניק בעיקר לגורי. הסחרור המתוק הזה כפי שאתה מכנה אותו קרע ממני את כל ההגנות הותיר את ליבי בכפי, חשוף, פתוח ומדמם את רגשות העבר, אלו שמעולם לא נרפאו הכאב הוא פיזי יומיומי האהבה, האכזבה, הריחוק ,הקבלה, האמונה ,הפחד, השיתוק, פרפורי הבטן, הדימדומים ,הנדודים כל אלו צפים ועולים בשעות שבני אדם נחים. בשעות הללו אני נלחמת בדמעות הן זולגות אחתמעצמן מותירות את ליבי שטוף ופתוח הן צורבות את הדימום כמבקשות לאטום את הפתח אך הוא נפער והולך וגדל ומתרחב . ואני יודעת שידי האומן שלי ידעו בבוא העת לסגור את הכל בקפידה הנדרשת כדי לכבות את הבערה ולא מוצאת כוח. כי אני יודעת שאז גם העיניים יכבו. והזמן היא אומרת בשירה הזמן הוא לא רופא הזמן יכול להביא עמו רק הקלה . רק.
)