אחרי
אחרי שבילבלתי למספיק אנשים במוח ובחשש קל החלטתי להעלות את הקטע הראשון מהבלוג המתוכנן לכאן. לשמוע (לקרוא) את דעתכם ואז להחליט האם להמשיך בבלוג מסודר. תודה מראש לכל המגיבים. מאיפה להתחיל? אני חרדית מבחוץ, מה שנקרא: חילונית בלב. מהחרדיות הכי לא סטנדרטיות בסביבה. נולדתי לבית חרדי מודרני שהלך והשחיר עם השנים, רוב שנות ילדותי ונערותי עברו עלי בחינוך חרדי קפדני, כזה שלא מותיר מקום לבחירות אישיות ו/או לחשיבה אישית החורגת ולו במילימטר מהסטנדרט המקובל. אני יודעת שיש משפחות חרדיות שבהם האווירה קצת יותר משוחררת, אצלנו היה פשוט אסור לחשוב אחרת. בגיל 18 ביצעתי סוג של "בריחה" ועברתי ללמוד בפנימיה, היה כיף אבל עדיין חיים על פי כללים ברורים ומוגדרים מראש. ואחרי שהייתי מחוקה כל כך הרבה שנים הגיע הזמן ל"שידוך". אבא ואמא רוצים בחור רציני, אחד כזה ששקוע בלימוד, שיהיה גדול הדור הבא, ואני כל תפקידי הוא לספק להם את מבוקשם, להגשים עבורם את החלום, לפיכך בקושי טרחתי לומר שאולי זה לא מתאים לי. והנה הבחור הראשון בדלת, אלוהים לא יכל לדרוש ממני קרבן גדול יותר, הוא היה מכוער, פשוט מכוער! וכשהוא חייך המצב רק הלך והידרדר, התגלמות הכיעור ממש. אני לא זוכרת את תוכן השיחה כמעט, אני זוכרת שטענתי באוזניו שמלבד ספרי מוסר אין נושאי שיחה אחרים בחדר בפנימייה...
, אני זוכרת שהוא טרח לסובב את מבטו אחרי קבוצת בנות חילוניות בגופיות, אבל בעיקר אני זוכרת את עצמי מתהפכת על משכבי בלילה ומבקשת מאלוהים (אלוקים בשלב זה) שיעזור לי, שאם אכן זהו החתן המיועד עבורי והמיועד להיות גדול הדור הבא- אנא עזור לי שלא להיגעל ממנו.... למזלי השטויות שדיברתי, והרבה, סייעו לאלוהים במילוי בקשתי והוא עדכן את השדכנית שאין לו עניין בדוסית כבדה כמוני. ניצלתי. בנתיים.
אחרי שבילבלתי למספיק אנשים במוח ובחשש קל החלטתי להעלות את הקטע הראשון מהבלוג המתוכנן לכאן. לשמוע (לקרוא) את דעתכם ואז להחליט האם להמשיך בבלוג מסודר. תודה מראש לכל המגיבים. מאיפה להתחיל? אני חרדית מבחוץ, מה שנקרא: חילונית בלב. מהחרדיות הכי לא סטנדרטיות בסביבה. נולדתי לבית חרדי מודרני שהלך והשחיר עם השנים, רוב שנות ילדותי ונערותי עברו עלי בחינוך חרדי קפדני, כזה שלא מותיר מקום לבחירות אישיות ו/או לחשיבה אישית החורגת ולו במילימטר מהסטנדרט המקובל. אני יודעת שיש משפחות חרדיות שבהם האווירה קצת יותר משוחררת, אצלנו היה פשוט אסור לחשוב אחרת. בגיל 18 ביצעתי סוג של "בריחה" ועברתי ללמוד בפנימיה, היה כיף אבל עדיין חיים על פי כללים ברורים ומוגדרים מראש. ואחרי שהייתי מחוקה כל כך הרבה שנים הגיע הזמן ל"שידוך". אבא ואמא רוצים בחור רציני, אחד כזה ששקוע בלימוד, שיהיה גדול הדור הבא, ואני כל תפקידי הוא לספק להם את מבוקשם, להגשים עבורם את החלום, לפיכך בקושי טרחתי לומר שאולי זה לא מתאים לי. והנה הבחור הראשון בדלת, אלוהים לא יכל לדרוש ממני קרבן גדול יותר, הוא היה מכוער, פשוט מכוער! וכשהוא חייך המצב רק הלך והידרדר, התגלמות הכיעור ממש. אני לא זוכרת את תוכן השיחה כמעט, אני זוכרת שטענתי באוזניו שמלבד ספרי מוסר אין נושאי שיחה אחרים בחדר בפנימייה...