אחרי 10 שנים

[ד ו ל פ י ן 11]

אחרי 10 שנים

כשהוא פנה אלי,
היה משפט אחד שהסב את תשומת ליבי , הוא היה שונה מכל הפניות האחרות: איך אישה יכולה לעלות על הכתב דברים כאלה, כתב.
"איזה מילים או משפטים ממה שכתבתי גרמו לך לכתוב את זה", שאלתי.
וכך התחלנו להתכתב.
10 שנים עברו מאז שנפגשנו בפעם האחרונה. גם אני וגם הוא זכרנו היטב מה היה אז.
מלכתחילה היה ברור לי שזה לא ילך. שני אנשים ששום דבר לא משותף להם.
בכתיבה הוא לא הצטיין. פער הגילאים בינינו ,של הרבה שנים, היום כנראה יורגש הרבה יותר.
עוד באותו יום אמר לי, בא לך שנפגש?
הוא כנראה הרגיש שלא מתאים ואמר : "אני לא לוחץ ולא לחוץ, רק אם בא לך, כי אני מבין את הראש שלך וחושב שיש לי מה לתרום לך".
"אם אתה לא לוחץ, אז די, מספיק, לא נראה לי מתאים", עניתי, "וגם פער הגילאים לא נראה...".
אבל הוא לא עזב. מדי פעם שלח לי רק "בוקר טוב אישה מיוחדת. איך עובר עליך היום?".
אז בשבוע שעבר פתאום קרה משהו. ודווקא אני זו שהתחלתי.

 

[ד ו ל פ י ן 11]

המשך

על "איך עובר עליך היום" עניתי שעובר בסדר, רק בדרך לעבודה הייתי כל כך חרמנית שכאבה לי הבטן
עד כמה שרציתי זין.
המשפט הזה הצית בנו אש מטורפת.

סיפר לי על עצמו, על עבודתו .
לא זכרתי את שמו ואת פניו.
אמר את שמו. שלח לי תמונה שלו, ליד שולחן עבודה. פנים. ואז שוב תמונת פנים, מהאוטו.
היה משהו מאד חושפני ואפילו פגיע באיך שהוא פתח לי עליו את הכל.
זה נגע בי.
גם אני שלחתי לו תמונה. היינו מתכתבים בבקרים ולפעמים בערבים. ביום רביעי כבר היה ברור לנו שנפגש.
וכך אמר:
אנו נפגש בתנאים שלי, כפי שאני אחליט, במקום שאקבע , בשעה שאקבע, ואת תעשי בדיוק מה שאבקש ממך.
בלי שאלות. בלי התנגדויות, תני לי להוביל ותסמכי עלי.
היום, אחרי עבודה, את חוזרת הביתה, מחליפה בגדים ויוצאת לכיוון ראשון. שימי ב WAZE חוף הים בראשון. מתי תוכלי להיות שם?
תלבשי בגד הכי זנותי שיש לך. קחי אתך מטפחת לכיסוי עיניים. תהיהי אמיצה.
עשיתי מה שביקש.
בדיוק ב 7 התקשר אלי, "כמה זמן עד שתגיעי?", שאל.
3 דקות, עניתי.
הגעתי כמעט עד לחניון של חוף הים, לא היה שם איש.
בעוד 3 דקות בדיוק הוא התקשר, "הגעת כבר לחוף הים?, יופי, עכשיו אל תסגרי את הטלפון, אהיה אתך על הקו.
סעי לפי הנחיות שלי.
לא שמתי לב אם יש אחרי רכב כלשהו, נסעתי לפי ההנחיות שלו. תחילה לקח אותי לדרך צדדית דרום מזרחית לים, לכיוון פלמחים, משמאלי מרחוק ראיתי אורות של YES PLANET של ראשון, הדרך הייתה חשוכה לגמרי, ואני פחדתי.
אמרתי לו בטלפון שאני מפחדת, בחולות האלה, באמצע שום מקום, אבל הוא רק אמר לי בשקט, בקול בטוח ,
אין לך מה לפחד, מאחוריך רכב משטרה".
רק אז שמתי לב שאחרי רכב .
הוא הדליק אורות. ראיתי לוחית אדומה עם האות "מ".
פקד עלי לעצור בצד השביל, ליד העץ.
"תשאירי את הטלפון פתוח על דיבורית. תעשי מה שאני אומר. לא לענות לי. כבי את האורות. תשאירי את הרכב מונע. צאי מהרכב. תכסי עיניים עם המטפחת. תעברי לשבת מאחור."
כשכיביתי את האורות, כיבה גם הוא. היה חושך מוחלט סביב. חולות. אין נפש חיה.
רעדתי כולי.
ישבתי מאחור.

 

[ד ו ל פ י ן 11]

המשך

עשיתי מה שציווה.
לבשתי בגד גוף שלם, כולו רשת, מגפיים, מטפחת בתור כיסוי עיניים.
היה קר נורא.
לא יודעת אם היה יותר קר או יותר מפחיד. רעדתי.
שמעתי את הדלת נפתחת.

הוא ישב לידי.
ריח של גבר זר כל כך קרוב. ליד הפנים שלי. שקט.

נהיה חמים. טירטור של מכשיר קשר (או ביפר) כל הזמן ברקע.
עיני מכוסות ואיני רואה אותו.
"מממ... לא השתנית כלל ... אז סוף סוף אני רואה את האישה שכל כך רציתי... ".
הוא התקרב קרוב כל כך שהרגשתי את החום של הבל פיו, ריח הבושם שלו, חום הידיים שלו.
הייתי כל כך מגורה. נזלתי.
"יודעת מה אני רוצה עכשיו? שתגיעי בכוס שלך. אני רוצה לראות אותך..."
המשכתי לשבת בלי לזוז. הוא לא נגע בי. אני לא נגעתי.
"אני אחכה עוד הרבה זמן?" , שאל.
לא עניתי.
תחושה חדה מאד של מתכת קרה שהונחה לי על החזה הקפיצה אותי.
"יודעת מה זה? תרגישי ... זה אזיקים... "
לא זזתי, כל הגוף שלי צמרמורת.
משיכה חזקה מאד של השיער שלי , ראשי מוטה לאחור, ידיים שלו כל כך חזקות.
"את לא עושה את מה שאני מבקש, לא כדאי לך..." כאב חזק עוד יותר של המשיכה, ידו האחת כמעט חנקה אותי, מחזיקה את הגרון שלי ושפתי כמעט נוגעות בשפתיו.
"את תעשי מה שביקשתי?", לחש לי בתוך השפתיים. טעם השפתיים שלו היה משגע.
"כן", לחשתי חזרה.
"כן, מה?"
"כן, אדוני "
הורדתי את ידי בין רגלי, לפתח של בגד הגוף.
הייתי כל כך רטובה.
אצבעותי החליקו תחילה על השפתיים, ואז על הדגדגן, פיסקתי את רגלי הוא פיסק אותן עוד קצת. בעדינות.
הוא הסתכל עלי, ידעתי את זה, הרגשתי את הנשימות המהירות שלו. אבל לא הרגשתי שהוא מתפשט או פותח מכנסיים.
"זה כל כך יפה", לחש לי, "לא ראיתי דבר כזה יפה אף פעם..."
"את לא הולכת לגמור, עוד לא, אני לא מרשה לך עכשיו."
ואז הוא נגע בי.
ידיו היו על כל הגוף שלי, שפתיו היה על שפתי, על שדי, על פטמותי.
הוא היה בתוך העור שלי, בתוך הכוס שלי, הוא שתה אותי, נשך אותי, הפליק לי על התחת,
נהג בגופי כבצעצוע. הכוס שלי היה עטוף בשפתיו והתמכרתי ללשון שלו בתוכי, זה היה כל כך עוצמתי ואפשר היה לצעוק כמה שרציתי , והייתי לכודה בידיים שלו וגמרתי על הלשון שלו , כשהוא מרגיש את הרעידות הקטנות ואת הפיצוץ של הגוף...
החדיר אצבעות לתוך הכוס שלי, עם כל כך הרבה כוח, ניסיתי להיאבק בו, לתפוס את הראש שלו בין רגלי, אבל הוא היה כל כך חזק.
זה היה כמו מאבק אלים. כוחני. חזק כל כך. צרחתי בטירוף, גמרתי לו על הידיים. נשפכתי לו על הידיים, יללתי , מרוב ריגוש, התמוטטתי עליו.
אין שום דבר שיכול להשתוות לעונג הידיים והלשון מגבר שיודע להשתמש בהם, כשזה מגיע חזק והרבה וארוך.
ואז גמרתי שוב, מתכווצת כולי על האצבעות שלו, והוא נושך לי את השפתיים, את הצוואר.
לרגע עברה בי המחשבה שאחזור עם סימנים כחולים, אבל שנייה אחרי זה כבר זיו שלו היה בפי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר, חוץ מהזין שלו...
והכיסוי מזמן גלש לי מהעיניים.

ישבנו ממוטטים על הכיסא הארוך באוטו, ואני אמרתי,
" לא עשית שימוש באזיקים..."
"מה נראה לך, שאני עושה מה שאת רוצה".
ואז התיישבתי על ברכיו ולחשתי לו באוזן:
"אתה מזמן עושה מה שאני רוצה, אם לא שמת לב, אדוני..."

 

[נסיכת הכוכב]

יפים לך חולות ראשון

הוא ידע לאין לקחת אותך , כמעט לא נשאר מקום להתבודד בחולות ראשון
אם החולות היו צריכים לספר , כמה סיפורים על זיונים רצו בחולות הללו

 

[giligil55]

מ ר ת ק

קצת נזכרתי ב 50גוונים של אפור ובכל זאת קראתי כל מילה בשקיקה

 

[ד ו ל פ י ן 11]

לא קראתי את הספר

אבל שמעתי עליו הרבה.
לא אקרא אותו בכוונה כדי לא לקלקל לי

 

[נסיכת הכוכב]

תחשבי כמה שנים בזבזת

יכול להנות מהטירוף הזה קודם