אחרי שלוש שנים

[מיכל דחוח הלוי]

תרומתך הצנועה

מישלי, את יכולה לכתוב מכתב לעיתון כלשהו (הארץ, ידיעות, מעריב, גלובס, העיתונים החינמים), מין מכתב קצרצר למערכת ובו תתארי שלוש-ארבע סיבות שבגללן כתבו לך שאת אמא רעה: "הילד הלך עם קרוקס לבית הספר", "הסברנו לילד שיש לו זכויות (ושמוציאים ילדים מהבית)" וכדומה. ושבגלל סיבות אלה משכנעים/מאיימים עלייך להוציא את הילד החוצה. לכתוב בעילום שם, גם שלך גם של הילד וגם של פקידת הסעד. אם יישלחו ויפורסמו כמה מכתבים כאלה, אני מקווה שיחלחל משהו לציבור, איזשהו מושג על מה ולמה מוציאים ילדים מהבית בישראל. זה יהווה גם אזהרה להורים אחרים. אולי זו תהיה התרומה הצנועה שלך ושל עוד כמה הורים. אין כאן שום סיכון עבורך או עבור אחרים.

 

[mishelli]

תודה! מוטי יעזור לי בניסוח, הוא אלוף בזה

מי שצריך עזרה בניסוחים, שישאל אותו, אני בטוחה שיסכים לעזור.

 

[מוטי פלדמן]

תראי משלי זה נכון שניסוחים שלי הם טובים

הבעייה שעזרה שלי בכול תיק עיצותיי וניסוחיי אכן פותרים בעייה רק השאלה מה יקרה חלילה אם אחזיר את בנך בעקבות כתבה לחץ על פקידת הסעד וכו' האם ברגע זהוא יתנהג לא כיאות ול תשלטי בו לא תבואי אליי בביקורת כי אני מסוגל להשיב אותו אלייך

 

[מיכל דחוח הלוי]

אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא

הבעיה במקרה הזה כמו במקרים אחרים היא שפקידות הסעד אינן אומרות "טעינו". הן לאולם אינן מודות בטעותן וזו ההטרגדיה במקרים של הוצאת ילדים מהבית. במקרה זה כמו במקרי "הצלחה" אחרים ("הצלחה" במרכאות כיוון שהילדים שהוצאו מהבית וחזרו חזרה חוו טראומות ונזקים קשים ובלתי הפיכים לכל ימי חייהם) השופט הגיע למסקנה שהוא צריך להחליט בניגוד לעמדה נוקשה ומתנגדת של פקידות הסעד ולהחזיר את הילד הביתה. אלה שופטים אמיצים ונבונים, רק חבל שההחלטה מגיעה עכשיו לאחר נזק קשה לילד. לתהילונת, כרגע את צריכה רק לנוח, את ובנך ובני משפחתך. אחרי כמה ימים/שבועות תחשבי מה לעשות הלאה.