אחרי שבועיים.....
אחרי שבועיים של מעבר יחד,אני הוא והילדים... לא שלא גרנו לפני כן יחד..אבל זה היה שונה.. מבחינתו בכל אופן,שם זו היתה הדירה שלי והוא "נספח" אלינו,כאן אנחנו יחד מההתחלה וכמובן העיצוב של הבית. שבוע ראשון היה לנו קשה פיזית,בקושי תיפקדתי עם הילדים, הגוף שלי זעק הצילוווווווווו, עוד באותו שבוע הבת קיבלה מחלה לכמה ימים טובים ואז שוב לא היה לנו לילה ולא יום. אחרי המחלה שלה הרגשתי שיש מתח באויר,משהו בנו..לא יודעת שקט לא מוסבר,מאופק.... תפסנו שיחה,ומשיחה התגלגל לויכוח,ומויכוח להרמת קול(שלי),ושוב אהבנו, ושוב דיברנו על מה שעובר ביננו,והאם זו ההתרגשות של המעבר, המתח עלה לנו יותר מידיי לראש וגם לא לשכוח את היכולת הפיזית שלי שירדה כמעט לאפס... והוא שם עומד עבורינו בכל פעם שצריך,לא רוצה לריב,לא רוצה להתווכח, רוצה לשוחח ,ולי יוצא הפוך...ושוב דיברנו....והוצאנו הכל... וגילינו שפתאום המחוייבות אחד כלפי השני וכן לילדים היא כנראה שורש הבעיה..לא דיברנו על כך בכלל,יש ביננו מן הסכמה מלחתחילה שיש דברים שזורמים איתם..אז לא דיברנו על הכלכלה ,לא דיברנו על איך מתחלקים הדברים,פשוט הכל הולך כל כך טיבעי שאין צורך לדבר על כך, אך ציפור לחשה לנו שיש מחוייבות שיש לדבר עליה.... ואולי כן? ואולי לא? אני לא מחייבת דבר..והוא לא מחייב דבר,אומנם זה מוזר אך הדברים זורמים כאילו תמיד היינו שם אחד עבור השני,כאילו חיינו 40 שנה יחד, אבל עם כל זה יש בילבול מסויים ומתח...אני מבחינתי מרגישה כמו בבית ההוא,והוא מרגיש שעובר עליו משהו,לא חרטה חלילה ,לא אכזבה, אבל הוא מרגיש פתאום מחוייב!!!!! אז מה עושים עם מחוייבות?מדברים עליה?מה צריך לעשות ומה לא? והרי הכל זורם טיבעי..ואם אני צריכה משהו אני מבקשת(אם כי ממש לעיתים רחוקות אני מבקשת)אז האם הוא מרגיש מחוץ לתמונה?האם אני צריכה להראות לו שאני זקוקה לו יותר? אני והוא מדברים על הכל..אבל הנה העליתי לכם תמונת מצב מזוג שרוצים להצליח בפרק ב´ של חייהם,מזוג שאוהב באמת ובתמים , מזוג שלא רוצה לאבד אחד את השני בכל עיניין המחוייבות הזו, רוצים לא לאבד את החברות שלנו.... סתם משתפת אותכם..ומקווה שלא פגעתי בו בעקיפין! הכל נכתב ונאמר בשיקול דעת מעמיק..וכן עם הרבה אהבה ורצון להצליח! המקום שלו בחיי ובחיי ילדיי כל כך טיבעי......
אחרי שבועיים של מעבר יחד,אני הוא והילדים... לא שלא גרנו לפני כן יחד..אבל זה היה שונה.. מבחינתו בכל אופן,שם זו היתה הדירה שלי והוא "נספח" אלינו,כאן אנחנו יחד מההתחלה וכמובן העיצוב של הבית. שבוע ראשון היה לנו קשה פיזית,בקושי תיפקדתי עם הילדים, הגוף שלי זעק הצילוווווווווו, עוד באותו שבוע הבת קיבלה מחלה לכמה ימים טובים ואז שוב לא היה לנו לילה ולא יום. אחרי המחלה שלה הרגשתי שיש מתח באויר,משהו בנו..לא יודעת שקט לא מוסבר,מאופק.... תפסנו שיחה,ומשיחה התגלגל לויכוח,ומויכוח להרמת קול(שלי),ושוב אהבנו, ושוב דיברנו על מה שעובר ביננו,והאם זו ההתרגשות של המעבר, המתח עלה לנו יותר מידיי לראש וגם לא לשכוח את היכולת הפיזית שלי שירדה כמעט לאפס... והוא שם עומד עבורינו בכל פעם שצריך,לא רוצה לריב,לא רוצה להתווכח, רוצה לשוחח ,ולי יוצא הפוך...ושוב דיברנו....והוצאנו הכל... וגילינו שפתאום המחוייבות אחד כלפי השני וכן לילדים היא כנראה שורש הבעיה..לא דיברנו על כך בכלל,יש ביננו מן הסכמה מלחתחילה שיש דברים שזורמים איתם..אז לא דיברנו על הכלכלה ,לא דיברנו על איך מתחלקים הדברים,פשוט הכל הולך כל כך טיבעי שאין צורך לדבר על כך, אך ציפור לחשה לנו שיש מחוייבות שיש לדבר עליה.... ואולי כן? ואולי לא? אני לא מחייבת דבר..והוא לא מחייב דבר,אומנם זה מוזר אך הדברים זורמים כאילו תמיד היינו שם אחד עבור השני,כאילו חיינו 40 שנה יחד, אבל עם כל זה יש בילבול מסויים ומתח...אני מבחינתי מרגישה כמו בבית ההוא,והוא מרגיש שעובר עליו משהו,לא חרטה חלילה ,לא אכזבה, אבל הוא מרגיש פתאום מחוייב!!!!! אז מה עושים עם מחוייבות?מדברים עליה?מה צריך לעשות ומה לא? והרי הכל זורם טיבעי..ואם אני צריכה משהו אני מבקשת(אם כי ממש לעיתים רחוקות אני מבקשת)אז האם הוא מרגיש מחוץ לתמונה?האם אני צריכה להראות לו שאני זקוקה לו יותר? אני והוא מדברים על הכל..אבל הנה העליתי לכם תמונת מצב מזוג שרוצים להצליח בפרק ב´ של חייהם,מזוג שאוהב באמת ובתמים , מזוג שלא רוצה לאבד אחד את השני בכל עיניין המחוייבות הזו, רוצים לא לאבד את החברות שלנו.... סתם משתפת אותכם..ומקווה שלא פגעתי בו בעקיפין! הכל נכתב ונאמר בשיקול דעת מעמיק..וכן עם הרבה אהבה ורצון להצליח! המקום שלו בחיי ובחיי ילדיי כל כך טיבעי......
