אחרי פרידה

עצוב לי4

New member
אחרי פרידה

פעם ראשונה שאני כותבת בפורום ומבקשת עזרה אז מקווה שתבינו ושאני עושע נכון..אני וחבר שלי(בת 18 והוא 17) שנה וחצי היינו ביחד ונפרדנו לפני כמה ימים..זה בא משנינו ,אף אחד לא רצה את הפרידה כי אנחנו רגילים אחד לשני ואוהבים מעל הראש אחד את השני..עכשיו החלטנו לעבור את זה ביחד ,ממשיכים להיפגש הרבה הרבה פחות לשעה פעם ביומיים וכמעט ולא מדברים.

כשהיינו ביחד,היינו כל יום כל היום ביחד ,וכשלא ביחד היינו מדברים כל היום בווצאטפ!
עכשיו,אני יודעת כמו שהוא יודע שזאת ההחלטה הנכונה ,שנינו וויתרנו על הרבה דברים ונפגענו אחד מהשני ,אז קיבלתי ,הסיבה מוצדקת...אבל אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו.
ככ קשה לי אני כבר 3 ימים בוכה לו,לחברים שלי ולמשפחה שלי ,לא יכולה לישון בלילה ולא מפסיקה לבכות מהמחשבה שלא אשן איתו יותר.
יש לי התקפים באמצע היום שאני קולטת שאנחנו לא ביחד,אני מתחילה לבכות ולהיחלץ ולהתגעגע ולאהוב אותו ככ...

יש לכם עצות בישבילי איך להתגבר ?אני לא רוצה שננתק קשר בבום ,ורוצה כבר להיות חזקה ולהאמין בעצמי ולהיזכר איך חייתי לפניו,מה עשיתי ומה חשבתי ושהייתי אני עצמי ולא אני והוא...):
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אין פה פתרון קסם

את לא כותבת למה נפרדתם. הפרידה באה משני הצדדים, אבל אף אחד לא רצה פרידה. אז מי רצה? השכן מלמטה? הרבי מלובביץ'?

אני לגמרי לא בטוח שזו פרידה סופית. לפי מה שאת כותבת, אתם עוד תחזרו ותפרדו ותחזרו לפחות כמה וכמה פעמים. כך שכל העצות במצב הזה לא שוות כלום.

אתם אוהבים עדיין, לא יכולים להיות יחד מסיבה מסתורית, אבל כל הזמן בקשר... זה בטוח לא יעבוד.
תחליטו. או שאתם חוזרים להיות יחד ופותרים מה שיש לפתור, או שתחתכו, בלי קוצי מוצי.
כואב זה יהיה בכל מקרה, ולזה אין תרופה, אבל לפחות אז תגיעו בעוד שלושה או ששה חודשים לאנשהו.
מה שאתם עושים זה הדבר הכי גרוע. זה כמו לעקור שן עם פינצטה. ככה העיקרה תיקח שנה של סבל.
 
זה כואב

ואין דרך להימנע מהכאב ( עדיף להתאהב ולכאוב, מאשר לא להתאהב ) עוד יהיו לך כמה כאלו בחיים לפני שתיפגשי את הנסיך שלך.
עדיף לחתוך בצורה מלאה וסופית ( כמו שמושכים פלסטר בבת אחת) ככה זה דווקא הכי קל והכי נכון.
תיבכי ותיבכי, עד שיגמרו לך הדמעות ותמשיכי הלאה.
יש עוד הרבה דגים בים, וכדאי לך לנסות אותם.
 

אמרלדה

Active member
כאב עם תכלית וכאב ללא תכלית

בכל מקרה זה יכאב. אי אפשר למנוע את זה.

מה שאתם עושים היום הוא כאב בלי תכלית: את בוכה לו (למה? גם לו לא טוב עם זה),
את בוכה למשפחה, אתם מתראים פעם ביומיים, מאריכים את הכאב ומעמיקים אותו. מי
יכול לעבור מאהבה לידידות? אין חיה כזאת. אולי אחרי כמה שנים.

תחתכו. זה כאב עם תכלית. אחרי בכי, אחרי אבל, אחרי התרפקות על מעגלי תמיכה
שאינם הוא ואחרי שיעבור הרבה זמן - התכלית היא שביום בהיר אפשר יהיה לראות לנצח.
היום, לא.

וזה כמובן בלי לדעת על מה ולמה.
 
ליחסים רגשיים

צריך להיות סוף רגשי ולא סוף "הגיוני" מנותק מרגש.
מערכות יחסים מסתיימות כשרע, רבים הרבה או לא אכפת יותר אחד מהשני, או כאשר אנשים לוקחים החלטות בחיים שמנוגדות להחלטות של בני זוגם (כמו עבודה בחו"ל כשבן הזוג בארץ, למשל).
לדעתי לא מספיק רע לכם יחד ולכן אתם גם תמרחו את הפרידה הזו הרבה הרבה זמן.
כבר עדיף שתהיו ביחד עד שבאמת "יגמר" לכם וכל אחד ירצה ללכת לדרכו.
 
למעלה