אנא, היעזרי בנו ככתף
אחותו של... והרי כולנו יודעים, גם מי שהגיב כנשוך נחש, שאת אוהבת את אחיך וכמו כן, שהמצב הוא בלתי נסבל. אין לי מושג אם זה אספרגר או לא, אבל גם ללא שם, בעייה היא בעייה וסבל הוא סבל. הנושא של איבחון הוא נושא מאוד רגיש, כי הוא נתפס כהטלת סטיגמה כובלת על המאובחן: אח, ילד או האדם עצמו. לפתע יש שם לבעייה והגדרה, מדעית וקרה, ויחד עם השם באות הקלות מסויימות (תו חנייה, ארנונה, מיסים) ומאותו רגע, את גם במידה רבה נתונה לחסדי החברה. מי שנחמד, מתעלם מההגדרה המפחידה ומי שלא - לעולם יראה אותך או את יקירייך רק דרך פריזמה זו. וההגדרות של הרופאים - אף אם את תופסת אותן באופן שכלתני כבעלות תוקף מסויים - פוגעות ומעליבות מבחינה ריגשית. כי זהו טבען של הגדרות והכללות - יש בהן חורים מרובים וכל אחד רואה מיד מה לא מתאים לו עצמו או ליקירו. בקיצור, לכולנו בהתחלה יש נטייה להימנע מהאיבחון הגורלי ואנחנו גם לא מתחסנים לקראת הפגישות הבאות עם רופאים מאבחנים. נשכחת העובדה, שהודות לאיבחון, הודות לאיזושהי הגדרה שמשמעותה: "יש בעייה", יש גם טיפול ויחד עמו - התחלה של תקווה. ואת מאוד רוצה להתחיל את ההליך הזה, לקראת נורמליזציה מסויימת, אלא שלא בך תלוי הדבר. הצעתי היא לזמן הבייתה, באופן פרטי, איש מקצוע (נניח, פסיכיאטר), שישוחח עם אחיך בסביבתו ולפי תנאיו. יש אנשי מקצוע מעולים, שמגיעים לפגישה אחת או שתיים לבתים של אנשים במצבים קשים מאוד, יוצרים קשר עם האדם, משוחחים אתו ויכולים לתת הערכה ראשונית גם למשפחה. וכל זה - בלי שהעניין יהיה מתועד באופן רישמי בשום מקום, בלי טיפול תרופתי וכמובן - חשוב לכתוב - בלי אישפוז כפוי. רק שיחה (בעצם, איבחון). איש מקצוע נפלא, שניתן תמיד להיעזר בו גם בטלפון או באמצעות האינטרנט הוא הפסיכיאטר ניר עישר ממכון "פסגות". תיעזרי! שיהיה לך ולמשפחתך הרבה כוח לעזור לאח שבמצוקה. אהבה, אני מבינה, יש בשפע. שונית
