אחרי ניתוח- עדכון

[במבי999]

אחרי ניתוח- עדכון

שלום בנות מקסימות. אז זהו אובחנתי סופית ואני מקווה שאתן מקבלות אותי בזרועות פתוחות לאחוות האנדואיות. הניתוח בוצע ע"י קאופמן (המקסים!) ב- 17/8. הניתוח ערך כשעתיים ועבר ללא תקלות, ההתעוררות הייתה מלווה בדימום כבד וכאבים חזקים וקיבלתי מורפיום (שטישטש אותי לחלוטין) וזריקת וולטרן. המרדים שהיה אצלי

שרט לי את הגרון עם הטובוס במשך יומיים הייתי צרודה מאוד והיה קשה לדבר. עכשיו נשארו רק כאבי הכתפיים שמשגעים אותי. בשיחה עם קאופמן יום אחרי התגלתה לי תמונה עגומה יותר ממה שחשבתי. אני הרי שנתיים וחצי סובלת מכאבים אופיניים לאנדו' ואוכלת מכולם (כמה וכמה רופאים !! ) סרטים שאני מפונקת ובחורה רגישה ואין לכלום

. אז חשבתי שמקסימום אולי יש איזה מוקדון קטון מאחורי הרחם וזהו. אז זהו שלא.... היו מוקדים על שלפוחית השתן, האורטר הימני, דופן הבטן הימנית ומתחת לשתי השחלות, כל אלו הוסרו. החצוצרה השמאלית חסומה לגמרי אך לא מודלקת ולכן השאיר אותה כמו שהיא. נשאר מוקד די גדול על הרצועה השמאלית של הרחם שהדביק אליו את הרקטום וחדר לתוכו. קאופמן ניסה לשחרר את ההידבקויות אך ללא הצלחה גדולה ואמר שהדרך היחידה להסיר את המוקד הזה היא כריתת רקטום כי הוא חדר די עמוק. איזה יופי, כל התופעות של כאבים בקיום יחסים, ביציאות ושלשולים במחזור- הכל נשאר איתי. לגבי הפוריות, הוא מעריך שיש לנו כחצי שנה של שקט לפני המצב חוזר לקדמותו ושנחזור כבר בחודש הבא ל- IVF (אזכיר שאני כבר אחרי 7 טיפולים...). אני רק רוצה לשבח, שוב, את ד"ר קאופמן שעשה אצלי עבודה יסודית ככל האפשר ונתן את היחס האישי ביותר שאפשר לקבל (דוגמא- התכתבתי איתו אתמול חצי יום ב- SMS כי אחד התפרים הפריש נוזל צהוב והיום הוא קיבלת אותי באמצע המשמרת שלו בכרמל וטיפל בתפרים... אין רופאים כאלו). ותודה לכן בנות הפורום על התמיכה וההכנה הנפשית לקראת הניתוח ולליאל המקסימה על כל הדאגה

 

[זואילי]

החלמה מהירה ../images/Emo140.gif

בהחלט, דוגמא קלאסית ועצובה, איך הרופאים מזלזלים בנו, ואז אנחנו נכנסות לניתוח תוך כדי מחשבה "איזו פאדיחה אם לא ימצאו כלום, או איזה מוקדון קטן" והנה - נצפה מה שנצפה. כמה המלצות לי אלייך, לשיקולך. לגבי כאבי הכתפיים, כמה שפחות תשכבי... עוד בבי"ח היה רצוי שירימו לך את גב המיטה ולישון כך.. קחי משככים ותתהלכי. בבית... הלוך ושוב. ותשבי ישר, 90 מעלות כשאת שמה כרית מאחורי הגב. ככל שתהיי יותר פעילה, כך הגז יפוג מהר יותר. לגבי הרקטום, כאחת שעברה כריתה... מציעה לך בחום - תקפידי על מעקב. פעם בכמה זמן לעשות חוקן בריום. קחי בחשבון, שאם יש שם מוקד - כל ווסת וכל טיפול IVF יפמפמו אותו. לכן שימי לב לסימפטומים ותהיי גם במעקב אצל קאופמן, בין אם זה פעם בשלושה חודשים ובין אם זה בין טיפולים (בתקווה ויהיה טיפול אחד מנצח!!). אני יודעת שזה מפחיד, אבל אל תעמידי את עצמך בנסיון הזה... פשוט קחי אחריות ותדאגי להיות בביקורות. לגבי חזרה לטיפולים - שוב, מציעה מכיוון שהניתוח לא היה 100% נקיון יסודי - אם חלילה טיפול נכשל, קחי נשימה עמוקה ואל תעשי טיפולים ברצף. תתני לגוף דיכויים בין לבין. ותנצלי את אותם דיכויים לפרוטוקול הבא. תבקשי את דו"ח הניתוח, תצלמי עותקים ותראי לרופא הפריון. הריון זוהי מטרה נעלה לדעתי, אבל אחרי שראית מה האנדו עולל לגופך - זכרי שהבריאות קודמת לכל. ואת רוצה וצריכה גם להיות אמא בריאה ומתפקדת לבייבי שלך. רופא פריון שיראה את דוח הניתוח שלך - חייב חייב חייב ללכת על ביצים בטיפול בך. שתהיה החלמה בצ'יק, איכות חיים עד כמה שאפשר והצלחה מסחררת בטיפול הקרוב

 

[במבי999]

תודה רבה ושאלה

במשך חודש לפני הניתוח הייתי בוכה מדאגה שזה בטח לא אנדו' ואני סתם עוברת ניתוח (מה שמאוד לא סביר כי כבר היו לי את כל הסימפטומים ואובחן אדנומיוזיס.... אך הרופאים הורידו לי את הביטחון העצמי לרצפה והתחלתי להאמין להם...). אז כן הייתה לי ממש הפתעה! תודה על העצות- אני כל הזמן בישיבה גם ישנה ככה ומנסה ללכת כמה שיותר, היום היה לי טיול ארוך במסדרונות בי"ח כרמל ואחריו פשוט התעלפתי. למה את מתכוונת כשאת אומרת להיות במעקב אחר המוקד בקרטום? הרי את כל הכאבים בקיום יחסים, כאבים עזים ביציאות, שלשולים במחזור הקרנת כאב לרגל שמאל וכו' כבר יש לי, זה עוד יחמיר יותר מזה? מה קאופמן יכול לראות אם אלך למעקב אחרי כל טיפול כושל? הוא רק מרגיש אותו עם האצבע (ומקפיץ אותי לתקרה...

). לא רואים את זה ב- US אז חוץ מניתוח והסתכלות פנים מול פנים איך הוא יכול לדעת מה באמת הולך שם? ואיך אני אדע מתי הגבול? הוא נתן לי הערכה שיש לי חצי שנה להיכנס להריון, מבחינתי אני הולכת לנצל את השישה חודשים האלו ולעשות הכל (!!!) כדי להיכנס להריון.

 

[זואילי]

את עדיין מאושפזת אני מבינה?

תשתי הרבה מים, יכול להיות שלחץ הדם נמוך (קורה לי כל הזמן בבתי חולים

) ולכן התעלפת. מניחה שאם חסרים לך נוזלים אז יתנו לך באינפוזיה. אם את עושה שם טיולים ארוכים, כדאי שיהיה צמוד אלייך מלווה, ואל תעשי מעל לכוחותייך. את רק כמה ימים אחרי ניתוח. גם להתקלח - קחי מלווה, שבי על כיסא (!) אחרי שתעטפי אותו היטב.. ובשום אופן אל תתקלחי מקלחת רותחת או אל תתני לחדר המקלחת להתמלא באדים. גם זה מתכון להתעלפות, מנסיון. תאכלי שוקולד

שיהיה לך סוכר ואנרגיה... לגבי מעקב, תראי, אני מדברת רק מנסיוני. מוקד ברקטום - לוקח לו שניםםםם להפוך למשהו שמתחיל להפריע ולהשפיע. כל עוד הוא שם, כמו שכתבתי קודם, ווסת והורמונים יגרמו לו לשגשג. אצלי נצפה מוקד ברקטום ב 2007 עת נותחתי לראשונה, אבל הוא לא נכרת אז. טעות מרה. ומלבד להתלונן כל הזמן, הוא לא נבדק (חוץ מעוד פעם של אולט' תחת). לא חשבתי על זה ולא ייחסתי לזה חשיבות בגלל בורותי והתמכרותי לטיפולים. וכמובן, מתוך פחד להתעסק עם מעיים. לקח לי בדיוק שנתיים של טיפולים והIVF האחרון שלי הסתיים בקריסת הגוף, בדיקת חוקן בריום שהראתה על חסימת מעיים ותוך 5 ימים הגעתי לניתוח השני - ניתוח חירום בו כרתו את אותו חלק. מאז אותו ניתוח של כריתה ונקיון כללי של כל האנדואים וההידבקויות שצברתי בשנות הטיפולים - חיי הוקפאו לשנה ושבעה חודשים בהם נותחתי עוד 3 פעמים, בגלל סיבוכי מעיים. זה הסיפור שלי. מבאס תחת, אבל היי, אני בחיים...

את רוצה להרות. מי כמוני יודעת שאפשר בקלות להתאבד על הרצון הזה. לא מתביישת להגיד שכך גם עשיתי. כל עוד את יודעת שיש לכך מחיר - תעשי מה שאת רואה לנכון. אבל האחריות כולה שלך. את צריכה להבין שיש לך מחלה, לא פשוטה בכלל ומעכשיו - כל מה שאת עושה, יש לו השפעה על הגוף. קאופמן ראה את המוקד שלך. ראה את גודלו, ראה את גובהו והוא יודע שזה שם ויודע שכל עוד המוקד לא הוסר - הוא יגדל ללא דיכוי. ע"פ תלונותייך באם יהיו הוא יוכל להעריך מה העניינים שם, הוא יוכל ורצוי שישלח אותך לבדיקות - אולט' תחת ודומיו. לא חסרות בדיקות... עד שתחליטו מה לעשות עם הסורר, אם בכלל. מתי הגבול? הלוואי ויכולתי לדעת. לי לא היו גבולות. רק כשהגוף החליט שנמאס לו, הבנתי שעכשיו שום דבר לא בשליטתי. ולצערי היה לי עכשיו מספיק זמן לעבד את כל מה שעבר עלי, עם עזרה מקצועית, כדי לדעת *היום* היכן הגבולות *שלי* שאני שלמה איתן ועומדת מאחוריהן. לא ויתרתי על החלום, רק למדתי לקבל גם עוד דרכים נוספות מגוונות שבסופן מובטח לי ידיים מלאות. אבל עברתי גהנום עד שהגעתי למקום בו אני נמצאת היום. אז אולי לפעמים... יש את האנשים האלה... כמוני... שלומדים בדרך הקשה

לכן משתפת אותך. אמנם נסיון מר וקיצוני, אבל אמיתי, שיהיה בBACK OF YOUR MIND.. מחר את מוזמנת לשכוח מזה

 

[במבי999]

זואלי יקרה תודה, אגב אני בבית

הייתי היום בכרמל רק כדי לפגוש את קאופמן שטיפל בתפרים שלי, התפר בטבור לחץ נורא והפריש נוזל צהוב והוא הוציא אותו. אבל אני בבית. הייתי צריכה לשים " " על ה-התעלפתי. משום שזה היה בלשון צינית. הטיול לכרמל וחזרה הבייתה סחט ממני את כל הכוחות. אבל באופן כללי יש לי תמיד לחץ דם נמוך ואני מאוד מקפידה על כל העצות שרשמת לגבי זה. אני יודעת שאני צריכה להיות קשובה יותר לגוף שלי (חבל שלא עשיתי את זה עד עכשיו ונתתי לכל רופאי הפריון לשכנע אותי לעשות אינסוף טיפולים) אבל יש לי חסרון מובהק באופי שלי- אני לא יודעת מתי הגבול וכמו שאמרת "להתאבד" על הרצון להביא ילדים. כך קרה שהטיפול IVF האחרון הסתיים בשלושה ימי אשפוז עם PID חמור. אני מבטיחה לעבוד על זה... ולעדכן אתכן פה בפורום (מדי פעם סטירת לחי מצלצלת לא תזיק

)

 

[liats80]

זואילי ענתה לך מנסיונה, אבל רק תוספת קטנה

בקשר לחצוצרה החסומה - חצוצרה חסומה גם אם אינה נראית דלוקה יכולה להפריש רעלנים שעלולים לפגוע או למנוע השתרשות. אני לא מנסה להפחיד אלא לומר לך שגם בנושא השה צריך להיות עם אצבע על הדופק. אם חס וחלילה הטיפולים אינם מצליחים - לעצור ולהתייעץ שוב עם רופא אנדו. חבל לעשות עשרות טיפולים שפוגעים בגוף שלך ורק אחר כך לגלות שהחצוצרה היא שהיתה הבעיה. ושוב מדגישה את מה שזואילי אמרה - את יודעת שנשארו מוקדים ולכן אצלך הסיכון בטיפולים הוא עוד גדול יותר. אז ממש חשוב להיות סופר קשובה לגוף ולדווח לרופא אנדו (ולא רק לרופא פריון) על כל כאב או סימפטום. מקווה שהטיפול הבא יהיה המנצח ואז תוכלי להכנס לדיכוי שאולי יעזור לכאבים שאת סובלת מהם. תרגישי טוב והחלמה מהירה!

 

[פז08]

הי במבי, החלמה מהירה../images/Emo24.gif

שמחה בשבילך שאת אחרי. את כל כך מזכירה לי אותי בניתוחים שהיו לי. תמיד לפני הייתי בסרטים שאני נכנסת "סתם" לניתוח ולא ימצאו לי כלום. אפילו שאלתי את שינמן, מה אם לא ימצאו כלום? אמרתי לו שאני ארגיש הכי מטומטמת בעולם. אבל..... כמובן שמצאו.... המוקדים שהיו לך על השחלות, בטן, שלפוחית- היו שטחיים או עמוקים? לגבי המוקד ברקטום - כמו שזואילי כתבה לך, תהיי עם יד על הדופק. אני בטוחה שאת בידיים טובות ושהמנתח שלך ידאג לעשות לך מעקב כמו שצריך. נכון להיום, את צריכה להתרכז בהחלמה. לגבי הכאבים בכתפיים- כמו שזואילי כתבה לך, להתנייד הרבה. לא לשכב כל היום במיטה. בכל מקרה, זה יחלוף בקרוב, את כבר יומיים - שלושה אחרי הניתוח, אז עוד קצת סבלנות וזה יחלוף. מאחלת לך המון הצלחה בתחום הפוריות. מסכימה עם ליאת שצריך להיות עם יד על הדופק גם בכל מה שנוגע לחצוצרה. אני מקווה שתיקלטי במהרה להריון ושתרגישי טוב.

 

[במבי999]

לגבי החצוצרה

היא הייתה פתוחה בספטמבר 2009 כאשר עשיתי צילום רחם, בהיסטרוסקופיה שעשיתי בתחילת 2011 לא ראו חסימה בפתח החצוצרה (אבל מסתכלים רק מתוך הרחם ולא רואים מה קורה בהמשך החצוצרה). שמעתי על ההשפעות "הרעילות" של נוזל בחצוצרה, אך מה עושים עם זה? אפשר לשאוב את זה? איך יודעים במה היא סתומה? היא לא כואבת ואני לא מרגישה אותה. יש לי פגישת מעקב עם קאופמן בעוד חודש אשאל אותו מה דעתו. אני לא רוצה לעשות עוד טיפולים ולגלות שהעוברים לא משתרשים בגלל השפעת החצוצרה הסתומה (הספיקו לי 25 עוברים שלא השתרשו..) אני רוצה לפתור את כל הבעיות מראש ולהגיע ל- IVF הבא עם מירב הסיכויים להצלחה. פז בנוגע לשאלתך- אני לא יודעת אם המוקדים היו שטחיים או עמוקים, לא שאלתי. אך קאופמן הקליט את כל הניתוח לבקשתי ואמר שרואים שם הכל בבירור ובביקורת בעוד חודש הוא ישב איתנו ונצפה בסרט יחד (ממש הקרנת בכורה, אולי אביא פופקורן או שזה יהיה ציני מדי...

) וגם אני שאלתי את קאופן לפני הכניסה לניתוח מה הסיכוי שזה לא אנדומטריוזיס... איזו תמימה!

 

[skylee]

החלמה מהירה ושאלה

היי במבי , קודם כל החלמה מהירה , קחי את הזמן אל תתאמצי ותני לגוף קצת לנוח. אלו עצות בדיעבד כי אני אחרי ניתוח לפרוסקו' חזרתי לעבודה אחרי שבוע. וזה לא היה חכם במיוחד כי הגוף היה מותש. שאלה, למה נותחת בכרמל ולא באסותא האם את בחרת או שזה מה שקאופמן קבע. אני שואלת כי לפי ההרגשה שלי אני ממש לפני ניתוח. ונורא רוצה אצל קאופמן באסותא.

 

[במבי999]

הניתוח היה באסותא

הייתי בכרמל ביום שבת רק כדי לפגוש את קאופמן לטפל באיזה תפר בעייתי. אך הניתוח עצמו היה באסותא בלב המפרץ. קאופמן לא קובע איפה יהיה הניתוח, הוא עובד גם פה וגם פה, את קובעת איפה את רוצה. אסותא הם אחלה, החדרים נקיים ומסודרים אך צוות האחים והאחיות לא כל כך מתפקדים אם לא מחזיקים אותם קצר. לכן את צריכה שיהיה איתך מלווה ועדיף שישאר איתך גם בלילה. אם בעלי לא היה מחזיק אותם קצר לא הייתי מקבלת את אותה תשומת הלב והטיפול אחרי הניתוח. תודה רבה על העצה, אני באמת אקח את הזמן ואנסה לחזור לשגרה לאט לאט.

 

[skylee]

תודה על התשובה , תרגישי טוב יקירה

 

[זק המקורית]

החלמה מהירה

קיבלת המון עצות ותשובות טובות....ונראה שאת יודעת בעצמך מה לעשות ואיך להתנהג אחרי הניתוח. שמחה לשמוע שהניתוח עבר בשלום... שקיבלת יחס טוב... ושאת כבר מודעת ולא תרשי לרופאים להגיד לך מה את מרגישה ומי את.... תרגישי טוב ואנחנו כאן .....