אחרי כ"כ הרבה זמן את נזכרת?
אני לא מתכוונת להיות רעה, זה פשוט יוצא לי. אני לא מתכוונת לפגוע בך, ובכל זאת, בכל זאת אני ממשיכה לפגוע בלב הכ"כ שביר הזה, שלך, שאוהב אותי, אלוהים יודע איך, אלוהים יודע למה, למרות הכל, עדיין. הלוואי והלילה אני לא אבכה שוב מתחת לשמיכה, הלוואי והלילה כשיצאו הכוכבים אני לא אצטרך להיזכר במשפטים מטושטשים על הבטחות של נצח. הלוואי והלילה כשהירח יאיר הוא גם יחזיר את הלב שלי למקומו. הלוואי ולא הייתי כ"כ מתוסבכת, הלוואי והייתי נותנת לך לאהוב אותי מבלי לברוח, דווקא עכשיו, אחרי שעברה פאקינג חצי שנה. איך זה שעבר כל-כך הרבה זמן ורק עכשיו נזכרת שאת מפחדת? מטומטמת. את ילדה קטנה שעברה הרבה, את ילדה עם הרבה צלקות בנשמה, את רוצה לצרוח אבל לא תמיד את יכולה אז את שותקת את עצמך מבעד לשמיכה, את רוצה להגיד שאת אוהבת אבל המילים לא יוצאות, ובמקום להגיד דברים טובים את כועסת, ומקנאה, ומתעצבנת, וחושבת על פרידה, איך זה שאחרי חצי שנה את פתאום נזכרת שלא מתאים לך עכשיו? שאת רוצה קצת לבד למרות שהביחד הזה עשה לך כ"כ טוב. יותר מאוחר, אחרי שתחזרי ממנו, אחרי שתתחבקו ביחד מתחת לשמיכה והוא ינשק אותך ויגיד שהוא אוהב [וגם את תגידי שאת אוהבת אותו המון] [ובאמת תתכווני לזה] את תקראי את המילים האלה של עצמך ותחשבי - אוי נו, איך יכולתי לחשוב ככה, איך יכולתי לחשוב על לעזוב כשזה כל-כך טוב לאהוב? אבל לא טוב לי עכשיו, יש לי גושים בגרון [את כל הנוזלים שלי 'בזבזתי' אתמול] ואני רק פשוט לא רוצה לפגוע בך, תבין, זה לא שאני לא אוהבת אותך, זה שאני מחפשת תירוצים לא לראות אותך כי אני קצת מפחדת כרגע, מהכל, אני לא אוהבת את הדמות שמשקיפה אלי מבעד לראי, אני לא מבינה איך אתה ממשיך לאהוב אותי כשאני כ"כ רעה אליך, אני שוברת אותך, ועצוב לך בגללי, אוף, אני באמת לא אוהבת את הדמות שמשקיפה אלי מבעד לראי. לפעמים אני אוהבת אותה, סליחה - לפעמים אני אוהבת אותי כשאני יודעת שעשיתי משו טוב בעולם הזה, אבל עכשיו כל מה שאני מתחילה לבנות אני הורסת, על כל דבר קטן אני כועסת, אני כועסת כי אני אוהבת אותך כי אני חושבת עליך כי אני מתגעגעת אליך כי אני מפחדת מהכל. הלוואי ואני אצליח להפסיק לכעוס כ"כ, הלוואי ואני אהיה טובה אליך כמו שאתה טוב אלי, כי אני אוהבת אותך הכי-הכי, אני אוהבת אותך כמו שילד קטן אוהב גלידת שוקולד עם פצפוצים, אני אוהבת אותך כמו שצלם אוהב את השקיעה, אני אוהבת אותך כמו שצייר אוהב את המכחול ו אני אוהבת אותך כמו שאני אוהבת את הגלים של הים, הלוואי והלילה אני לא אבכה שוב הלוואי וכשאני אראה אותך אני לא אכעס על כל שטות שתעשה, שלא תעשה, שתגיד, שלא תגיד, הלוואי ואני אצליח להראות לך כמה אני באמת אוהבת בלי פחדים מזדיינים בלי רעידות דואגות בלי מסיכות בלי משחקים, כי אני אוהבת אותנו מדי כדי לתת לנו ללכת לאיבוד. אז החזק לי את היד חזק ואל תיתן לי לברוח כי אני יודעת טוב מאוד איך לשקר ולעזוב, אני טובה בלדבר אבל אני כזו קטנה, אז בבקשה, אל תעזוב לי את היד, כי אני אוהבת אותנו מדי כדי לתת לנו ללכת לאיבוד.
[הצילו. למה אני כ"כ מפחדת פתאום?]
אני לא מתכוונת להיות רעה, זה פשוט יוצא לי. אני לא מתכוונת לפגוע בך, ובכל זאת, בכל זאת אני ממשיכה לפגוע בלב הכ"כ שביר הזה, שלך, שאוהב אותי, אלוהים יודע איך, אלוהים יודע למה, למרות הכל, עדיין. הלוואי והלילה אני לא אבכה שוב מתחת לשמיכה, הלוואי והלילה כשיצאו הכוכבים אני לא אצטרך להיזכר במשפטים מטושטשים על הבטחות של נצח. הלוואי והלילה כשהירח יאיר הוא גם יחזיר את הלב שלי למקומו. הלוואי ולא הייתי כ"כ מתוסבכת, הלוואי והייתי נותנת לך לאהוב אותי מבלי לברוח, דווקא עכשיו, אחרי שעברה פאקינג חצי שנה. איך זה שעבר כל-כך הרבה זמן ורק עכשיו נזכרת שאת מפחדת? מטומטמת. את ילדה קטנה שעברה הרבה, את ילדה עם הרבה צלקות בנשמה, את רוצה לצרוח אבל לא תמיד את יכולה אז את שותקת את עצמך מבעד לשמיכה, את רוצה להגיד שאת אוהבת אבל המילים לא יוצאות, ובמקום להגיד דברים טובים את כועסת, ומקנאה, ומתעצבנת, וחושבת על פרידה, איך זה שאחרי חצי שנה את פתאום נזכרת שלא מתאים לך עכשיו? שאת רוצה קצת לבד למרות שהביחד הזה עשה לך כ"כ טוב. יותר מאוחר, אחרי שתחזרי ממנו, אחרי שתתחבקו ביחד מתחת לשמיכה והוא ינשק אותך ויגיד שהוא אוהב [וגם את תגידי שאת אוהבת אותו המון] [ובאמת תתכווני לזה] את תקראי את המילים האלה של עצמך ותחשבי - אוי נו, איך יכולתי לחשוב ככה, איך יכולתי לחשוב על לעזוב כשזה כל-כך טוב לאהוב? אבל לא טוב לי עכשיו, יש לי גושים בגרון [את כל הנוזלים שלי 'בזבזתי' אתמול] ואני רק פשוט לא רוצה לפגוע בך, תבין, זה לא שאני לא אוהבת אותך, זה שאני מחפשת תירוצים לא לראות אותך כי אני קצת מפחדת כרגע, מהכל, אני לא אוהבת את הדמות שמשקיפה אלי מבעד לראי, אני לא מבינה איך אתה ממשיך לאהוב אותי כשאני כ"כ רעה אליך, אני שוברת אותך, ועצוב לך בגללי, אוף, אני באמת לא אוהבת את הדמות שמשקיפה אלי מבעד לראי. לפעמים אני אוהבת אותה, סליחה - לפעמים אני אוהבת אותי כשאני יודעת שעשיתי משו טוב בעולם הזה, אבל עכשיו כל מה שאני מתחילה לבנות אני הורסת, על כל דבר קטן אני כועסת, אני כועסת כי אני אוהבת אותך כי אני חושבת עליך כי אני מתגעגעת אליך כי אני מפחדת מהכל. הלוואי ואני אצליח להפסיק לכעוס כ"כ, הלוואי ואני אהיה טובה אליך כמו שאתה טוב אלי, כי אני אוהבת אותך הכי-הכי, אני אוהבת אותך כמו שילד קטן אוהב גלידת שוקולד עם פצפוצים, אני אוהבת אותך כמו שצלם אוהב את השקיעה, אני אוהבת אותך כמו שצייר אוהב את המכחול ו אני אוהבת אותך כמו שאני אוהבת את הגלים של הים, הלוואי והלילה אני לא אבכה שוב הלוואי וכשאני אראה אותך אני לא אכעס על כל שטות שתעשה, שלא תעשה, שתגיד, שלא תגיד, הלוואי ואני אצליח להראות לך כמה אני באמת אוהבת בלי פחדים מזדיינים בלי רעידות דואגות בלי מסיכות בלי משחקים, כי אני אוהבת אותנו מדי כדי לתת לנו ללכת לאיבוד. אז החזק לי את היד חזק ואל תיתן לי לברוח כי אני יודעת טוב מאוד איך לשקר ולעזוב, אני טובה בלדבר אבל אני כזו קטנה, אז בבקשה, אל תעזוב לי את היד, כי אני אוהבת אותנו מדי כדי לתת לנו ללכת לאיבוד.
