אחרי הרעש
אחרי הרעש
נראה לי, לפחות באופן סימבולי, כי עם ישראל נחלק לשניים, בין הכלואים ברעש
ובין המשוחררים מרעש.
ואולי גם בין שני סוגים של אגואיסטים,
כאלה שאיכפת להם רק מהכאב של עצמם
וכאלה שלא איכפת להם מהכאב של זולתם.
אלה עצובים על כך שרעש המטוסים שיצא מחייהם – חזר לחייהם
וכל מה שאיכפת להם זה רק שהרעש יֵצא מחייהם (גם אם זה ע"ח זולתם).
ואלה שמחים על כך שרעש המטוסים שנכנס לחייהם – יצא מחייהם ולא איכפת להם שהרעש שיצא מחייהם חזר לחיי זולתם.
במבצע צוק איתן, שונו מסלולי הטיסות לנתב"ג. כתוצאה מהשינוי חלק מתושבי דרום ת"א ואור יהודה נהנו משקט זמני –
כשבאותו זמן חלק מתושבי מזרח כ"ס, מערב השומרון, כפר קאסם וראש העין סבלו מכך שמסלול הטיסה עבר מעליהם.
את אלה ואת אלה אפשר לראות כמו במראה מוקטנת על הדף של YNET בפייסבוק.
https://www.facebook.com/ynetnews/p...182638.101544000571/10152781200345572/?type=1
והנה הם בהתבטאויותיהם:
הכותרת: המטוסים חוזרים לנחות מעל שמי תל-אביב.
התגובות:
תודה, כי בזמן האחרון לא ניתן לישון בראש העין, כותב י.
חזר הסיוט מעל דרום תל אביב, השעה 00.48 ,סופרת נחיתות כל 15-20 שניות עם רעש שמרעיד בניין. נשמע הזוי אבל בזכות המלחמה לפחות 50 לילות ישנתי כמו בלוק.
מגיבה לו ל.,
וצ. מחזקת עם כמה סימני קריאה:
חזרנו לרעש!!!!
ואז א. כותב בהמית לבו:
הרעש חוזר ...שוב הרעש המחריש אזניים שמעיר בשעות הקטנות של הלילה ... בסביבות 02:00 מתחילה השעה ...כל 5-7 דקות עובר מטוס וכל אחד יותר גדול ויותר מחריש אזניים ...
ומהצד שכנגד בתוך השיח הצובט הזה, כותבים שני בני זוג (באנחת רווחה משותפת): סוף סוף . הרעשים האלה יגמרו...
יש... פורצת אחריהם, ה. בצהלה: יששששששששששששששששש!!!!! סוף סוף יהיה פה קצת שקט מעל הראש.
ולהמריא מעל חולון!? מגיבה בציניות ר.
א. מצטרף בתגובה שיותר משהיא צינית היא דוקרת את הלב:
המסלול עובר מעל מרכז תל אביב, דרום תל אביב, אור יהודה ולא חס וחלילה מעל צפון תל אביב, הרצליה וכו' מעניין למה.....
ואז, ד. מתמרמרת בתום לב:
אנחנו גרים בדרום תל אביב וזה מאד מפריע הרעש של המטוסים הילדים ישנים וכשעובר מטוס הם מתעוררים בבהלה מה זה החוצפה הזאת תשנו מסלול פעם לא היה מגיע אלינו אפילו רעש קטן.
ועכשיו זורק ת. ללהבת ההתמרמרות גחלת קטנה שמביעה את שביעות רצונו מהמצב:
סוף סוף , אחרי תקופה שבכפר קאסם לא ישנים בכלל.
וי. שמה על עצמה גלימה של דוברת התושבים, בכותבה:
בשם תושבי השרון.. תודה רבה ובשעה טובה.
לעומתם תבוא הצעקה של מ. :
לאאאאאאאאאאא
נגמר החמאס חזר הרעש הגדול
סיוט.
ומאידך, מ.:
סוף סוף שקטטטטטטטטטטטט!!!!!!
ומישהו זורק בטמטום אגואיסטי :
מעניין לי את השושנה.
דבריו מקפיצים כנראה את א. שמגיבה: בטח שלא מעניין אותך לא אתה סובל מזה.
ומישהו מגיב ברשעות:
קולולולולולוווווו והתלאביבים חוזרים לבכות.
את סוף השיח-לא-שיח המציק הזה חותמים דבריה של ר.
סוף סוף, חזר הטיסות גם דרך תל אביב, אנחנו סבלנו 400 ליום, קיבלנו מטוסים ב"מבצע", אנו בראש העין לא רוצים מבצעים כאלה, ממש מעל הבית.
(את שמות האנשים שאת תגובותיהם העתקתי מדף הפייסבוק הנ"ל סימנתי רק עם האות הראשונה)
-ב-
אז מה דעתכם על האגואיזם המשתלח הזה, על חוסר הפירגון .
מדוע אין שום ביטוי לערבות ההדדית בשיח הזה ?
כל אחד רק לעצמו, זה בעצבותו וזה בצהלתו...
כואב כואב לקרוא ולהתרשם מאווירה כזאת.
-ג-
מצד שני, לא מתקבל על הדעת שזאת מראה אמיתית. אין זאת כי אם מראה מעוותת, שמשמינה את הרזים, מנמיכה את הגבוהים, ומכערת את היפים.
העיוות המוגזם לא משקף &
אחרי הרעש
נראה לי, לפחות באופן סימבולי, כי עם ישראל נחלק לשניים, בין הכלואים ברעש
ובין המשוחררים מרעש.
ואולי גם בין שני סוגים של אגואיסטים,
כאלה שאיכפת להם רק מהכאב של עצמם
וכאלה שלא איכפת להם מהכאב של זולתם.
אלה עצובים על כך שרעש המטוסים שיצא מחייהם – חזר לחייהם
וכל מה שאיכפת להם זה רק שהרעש יֵצא מחייהם (גם אם זה ע"ח זולתם).
ואלה שמחים על כך שרעש המטוסים שנכנס לחייהם – יצא מחייהם ולא איכפת להם שהרעש שיצא מחייהם חזר לחיי זולתם.
במבצע צוק איתן, שונו מסלולי הטיסות לנתב"ג. כתוצאה מהשינוי חלק מתושבי דרום ת"א ואור יהודה נהנו משקט זמני –
כשבאותו זמן חלק מתושבי מזרח כ"ס, מערב השומרון, כפר קאסם וראש העין סבלו מכך שמסלול הטיסה עבר מעליהם.
את אלה ואת אלה אפשר לראות כמו במראה מוקטנת על הדף של YNET בפייסבוק.
https://www.facebook.com/ynetnews/p...182638.101544000571/10152781200345572/?type=1
והנה הם בהתבטאויותיהם:
הכותרת: המטוסים חוזרים לנחות מעל שמי תל-אביב.
התגובות:
תודה, כי בזמן האחרון לא ניתן לישון בראש העין, כותב י.
חזר הסיוט מעל דרום תל אביב, השעה 00.48 ,סופרת נחיתות כל 15-20 שניות עם רעש שמרעיד בניין. נשמע הזוי אבל בזכות המלחמה לפחות 50 לילות ישנתי כמו בלוק.
מגיבה לו ל.,
וצ. מחזקת עם כמה סימני קריאה:
חזרנו לרעש!!!!
ואז א. כותב בהמית לבו:
הרעש חוזר ...שוב הרעש המחריש אזניים שמעיר בשעות הקטנות של הלילה ... בסביבות 02:00 מתחילה השעה ...כל 5-7 דקות עובר מטוס וכל אחד יותר גדול ויותר מחריש אזניים ...
ומהצד שכנגד בתוך השיח הצובט הזה, כותבים שני בני זוג (באנחת רווחה משותפת): סוף סוף . הרעשים האלה יגמרו...
יש... פורצת אחריהם, ה. בצהלה: יששששששששששששששששש!!!!! סוף סוף יהיה פה קצת שקט מעל הראש.
ולהמריא מעל חולון!? מגיבה בציניות ר.
א. מצטרף בתגובה שיותר משהיא צינית היא דוקרת את הלב:
המסלול עובר מעל מרכז תל אביב, דרום תל אביב, אור יהודה ולא חס וחלילה מעל צפון תל אביב, הרצליה וכו' מעניין למה.....
ואז, ד. מתמרמרת בתום לב:
אנחנו גרים בדרום תל אביב וזה מאד מפריע הרעש של המטוסים הילדים ישנים וכשעובר מטוס הם מתעוררים בבהלה מה זה החוצפה הזאת תשנו מסלול פעם לא היה מגיע אלינו אפילו רעש קטן.
ועכשיו זורק ת. ללהבת ההתמרמרות גחלת קטנה שמביעה את שביעות רצונו מהמצב:
סוף סוף , אחרי תקופה שבכפר קאסם לא ישנים בכלל.
וי. שמה על עצמה גלימה של דוברת התושבים, בכותבה:
בשם תושבי השרון.. תודה רבה ובשעה טובה.
לעומתם תבוא הצעקה של מ. :
לאאאאאאאאאאא
נגמר החמאס חזר הרעש הגדול
סיוט.
ומאידך, מ.:
סוף סוף שקטטטטטטטטטטטט!!!!!!
ומישהו זורק בטמטום אגואיסטי :
מעניין לי את השושנה.
דבריו מקפיצים כנראה את א. שמגיבה: בטח שלא מעניין אותך לא אתה סובל מזה.
ומישהו מגיב ברשעות:
קולולולולולוווווו והתלאביבים חוזרים לבכות.
את סוף השיח-לא-שיח המציק הזה חותמים דבריה של ר.
סוף סוף, חזר הטיסות גם דרך תל אביב, אנחנו סבלנו 400 ליום, קיבלנו מטוסים ב"מבצע", אנו בראש העין לא רוצים מבצעים כאלה, ממש מעל הבית.
(את שמות האנשים שאת תגובותיהם העתקתי מדף הפייסבוק הנ"ל סימנתי רק עם האות הראשונה)
-ב-
אז מה דעתכם על האגואיזם המשתלח הזה, על חוסר הפירגון .
מדוע אין שום ביטוי לערבות ההדדית בשיח הזה ?
כל אחד רק לעצמו, זה בעצבותו וזה בצהלתו...
כואב כואב לקרוא ולהתרשם מאווירה כזאת.
-ג-
מצד שני, לא מתקבל על הדעת שזאת מראה אמיתית. אין זאת כי אם מראה מעוותת, שמשמינה את הרזים, מנמיכה את הגבוהים, ומכערת את היפים.
העיוות המוגזם לא משקף &
