אחרי הסערה../images/Emo188.gif
אם הייתי כותבת במהלכה לא הייתי רואה את המסך בגלל הדמעות. אני מרגישה שאני עוברת מהפכה בפנים. מוציאה הכול, מנערת אבק, זורקת החוצה מה שכבר לא מגיע לו להיות בפנים. השעון צלצל היום קצת אחרי שבע. התכנון (התקווה מאתמול) היה ללכת על הבוקר לסטודיו סי. זה לא קרה. במקום העברתי בוקר מלא דמעות. כבר כמה לילות אני לא ישנה טוב. חלומות מאוד קשים ומטרידים. אני לא זוכרת את רובם אבל התחושה בבוקר היא שלא ישנתי כמעט. הבוקר התפרקתי לגמרי. ובכיתי המון. והחבר המקסים שלי העביר איתי את כל הבוקר. הקשיב, חיבק ועודד. הוא אמר לי לא לעצור כלום. ואיתו אני יכולה לעשות את זה. כשהייתי קטנה שנאתי לבכות כי זה רק הראה את החולשה אבל לא הביא נחמה מאף אחד. אף פעם לא הרשיתי לעצמי להיפתח ככה. פתאום אני מרגישה בטוחה יותר. שזה לא נורא להוציא החוצה. אף אחד לא יברח מכול מה שאני מחזיקה בפנים. זה בסדר. ועכשיו יש לי כזו הקלה. אני עוד רוצה להביט לתוכה, לספוג אותה פנימה. יצא לי זמן מאוד עמוס. עבודה אינטנסיבית, יום הולדת שלושים, יום הולדת לאחותי הקטנה, מחזור ממש קשה ושפעת והסיוטים האלה בלילה ממש לא עזרו. ואוכל, בתחום הזה כבר אמרתי לעצמי הכול. זה בסדר, זה יעבור, לא נורא, לא באמת חרגתי בצורה קטסטרופלית. לגבי הספורט - מקווה שמחר יהיה לי כוח לזה. כרגע אני עדיין מרגישה חלשה פיזית. מה שעובר עליי בפנים משפיע על הבריאות הכללית. כבר יודעת להבין שצריך לנוח וזהו. מקווה להיכנס יותר בימים הקרובים. קראתי את כל מה שנכתב כאן והתרגשתי מאוד. טוב להיות כאן. ותודה לכל מי שמשתף ותומך. אתם נפלאים.
אם הייתי כותבת במהלכה לא הייתי רואה את המסך בגלל הדמעות. אני מרגישה שאני עוברת מהפכה בפנים. מוציאה הכול, מנערת אבק, זורקת החוצה מה שכבר לא מגיע לו להיות בפנים. השעון צלצל היום קצת אחרי שבע. התכנון (התקווה מאתמול) היה ללכת על הבוקר לסטודיו סי. זה לא קרה. במקום העברתי בוקר מלא דמעות. כבר כמה לילות אני לא ישנה טוב. חלומות מאוד קשים ומטרידים. אני לא זוכרת את רובם אבל התחושה בבוקר היא שלא ישנתי כמעט. הבוקר התפרקתי לגמרי. ובכיתי המון. והחבר המקסים שלי העביר איתי את כל הבוקר. הקשיב, חיבק ועודד. הוא אמר לי לא לעצור כלום. ואיתו אני יכולה לעשות את זה. כשהייתי קטנה שנאתי לבכות כי זה רק הראה את החולשה אבל לא הביא נחמה מאף אחד. אף פעם לא הרשיתי לעצמי להיפתח ככה. פתאום אני מרגישה בטוחה יותר. שזה לא נורא להוציא החוצה. אף אחד לא יברח מכול מה שאני מחזיקה בפנים. זה בסדר. ועכשיו יש לי כזו הקלה. אני עוד רוצה להביט לתוכה, לספוג אותה פנימה. יצא לי זמן מאוד עמוס. עבודה אינטנסיבית, יום הולדת שלושים, יום הולדת לאחותי הקטנה, מחזור ממש קשה ושפעת והסיוטים האלה בלילה ממש לא עזרו. ואוכל, בתחום הזה כבר אמרתי לעצמי הכול. זה בסדר, זה יעבור, לא נורא, לא באמת חרגתי בצורה קטסטרופלית. לגבי הספורט - מקווה שמחר יהיה לי כוח לזה. כרגע אני עדיין מרגישה חלשה פיזית. מה שעובר עליי בפנים משפיע על הבריאות הכללית. כבר יודעת להבין שצריך לנוח וזהו. מקווה להיכנס יותר בימים הקרובים. קראתי את כל מה שנכתב כאן והתרגשתי מאוד. טוב להיות כאן. ותודה לכל מי שמשתף ותומך. אתם נפלאים.
