אחרי ההופעה...
...ולאחר שחלפו יומיים אני רגועה ופנויה לשתף. אז... ההופעה היתה מאוד מוצלחת מבחינתי, כלומר, לפני ההופעה נתקפתי חששות שאולי אני קופצת למים עמוקים מידי, ושאולי כדאי בכל זאת לחכות עוד קצת, אבל בהופעה כל החששות התפוגגו, הייתי לגמרי משוחררת, הריקוד יצא ממני בקלות וללא מאמץ, ונהניתי מאוד. גם החשש שהקהל לא יתלהב לא התממש - יושבי המקום מאוד התלהבו ופירגנו, וגם קמו לרקוד איתי, והייתה אוירה שמחה מאוד. בסוף קיבלתי הרבה מחמאות... אז למה למרות כל זה אני מעט מסויגת...? כי יש לי הרבה שאלות שאני מנסה לענות עליהן ביני לבין עצמי בנוגע למהו הריקוד בשבילי ולמקומו בחיי, ומהבחינה הזו ההופעה היתה עבורי חוויה מורכבת. כמו שכתבתי, היא הייתה חוויה מאוד מחזקת מבחינת הביטחון שלי בריקוד שלי, אבל בהופעה כזו, בבית קפה שרוב יושביו הם נערים ונערות צעירים, והתפקיד שלי הוא "לשעשע ולעשות שמח", אני לא יכולה לומר במאה אחוז שאני מרגישה בנוח במעמד הזה. קצת קשה לי להסביר למה בדיוק אני מתכוונת... הריקוד הזה הוא בדמי, אני ארקוד כל חיי בכל מקרה, ומאוד חיכיתי להתחיל להופיע ולהתפרנס ממנו. אבל עכשיו אני תוהה אם הופעות כאלו, בבתי קפה, מסעדות, וכד', הן באמת משהו שמשאיר אותי במקום שנוח לי להיות בו. אולי אני אסביר את זה ככה: אני לא מתביישת אף פעם בריקוד שלי, וגם לדמות סמכותית ומרובעת, מרצה זקן באוניברסיטה נניח אני אגיד בשמחה שאני רקדנית בטן ואציע להופיע באיזו מסיבה. אבל אם אותו פרופסור יבוא ויראה אותי במקרה מופיעה בבית קפה כזה, זה בהחלט יגרום לי אי נוחות. וחשוב לי לציין שהמקום שבו הופעתי הוא בכלל לא "סליזי", הוא לא מקום בעייתי בפני עצמו, ויש בו רחבה יפה לרקוד עליה. אז מה אתן אומרות (מי ששרדה עד הסוף וגם הבינה למה אני מתכוונת?) ואגב, זו שאלה ברמה מעשית ןלא רק תיאורטית, כי בעל המקום רוצה שאני אופיע שם באופן קבוע... תמר
...ולאחר שחלפו יומיים אני רגועה ופנויה לשתף. אז... ההופעה היתה מאוד מוצלחת מבחינתי, כלומר, לפני ההופעה נתקפתי חששות שאולי אני קופצת למים עמוקים מידי, ושאולי כדאי בכל זאת לחכות עוד קצת, אבל בהופעה כל החששות התפוגגו, הייתי לגמרי משוחררת, הריקוד יצא ממני בקלות וללא מאמץ, ונהניתי מאוד. גם החשש שהקהל לא יתלהב לא התממש - יושבי המקום מאוד התלהבו ופירגנו, וגם קמו לרקוד איתי, והייתה אוירה שמחה מאוד. בסוף קיבלתי הרבה מחמאות... אז למה למרות כל זה אני מעט מסויגת...? כי יש לי הרבה שאלות שאני מנסה לענות עליהן ביני לבין עצמי בנוגע למהו הריקוד בשבילי ולמקומו בחיי, ומהבחינה הזו ההופעה היתה עבורי חוויה מורכבת. כמו שכתבתי, היא הייתה חוויה מאוד מחזקת מבחינת הביטחון שלי בריקוד שלי, אבל בהופעה כזו, בבית קפה שרוב יושביו הם נערים ונערות צעירים, והתפקיד שלי הוא "לשעשע ולעשות שמח", אני לא יכולה לומר במאה אחוז שאני מרגישה בנוח במעמד הזה. קצת קשה לי להסביר למה בדיוק אני מתכוונת... הריקוד הזה הוא בדמי, אני ארקוד כל חיי בכל מקרה, ומאוד חיכיתי להתחיל להופיע ולהתפרנס ממנו. אבל עכשיו אני תוהה אם הופעות כאלו, בבתי קפה, מסעדות, וכד', הן באמת משהו שמשאיר אותי במקום שנוח לי להיות בו. אולי אני אסביר את זה ככה: אני לא מתביישת אף פעם בריקוד שלי, וגם לדמות סמכותית ומרובעת, מרצה זקן באוניברסיטה נניח אני אגיד בשמחה שאני רקדנית בטן ואציע להופיע באיזו מסיבה. אבל אם אותו פרופסור יבוא ויראה אותי במקרה מופיעה בבית קפה כזה, זה בהחלט יגרום לי אי נוחות. וחשוב לי לציין שהמקום שבו הופעתי הוא בכלל לא "סליזי", הוא לא מקום בעייתי בפני עצמו, ויש בו רחבה יפה לרקוד עליה. אז מה אתן אומרות (מי ששרדה עד הסוף וגם הבינה למה אני מתכוונת?) ואגב, זו שאלה ברמה מעשית ןלא רק תיאורטית, כי בעל המקום רוצה שאני אופיע שם באופן קבוע... תמר
