זווית ראיה שונה
אני מביט על הנושא הזה מזווית אחרת. אני מבחין בין שני הקשרים - ההקשר שבמהלך סשן וההקשר שמחוצה לו. בהקשר שמחוץ לסשן - אנחנו שני בני-אדם שווים. זה ההקשר שבו שוטפים כלים, משלמים חשבונות בדואר, מרוקנים את פח הזבל, מקבלים החלטות של עבודה וקריירה, קונים/שוכרים דירה, מגדירים את אופי הקשר הבדסמי ומדברים על הסשן הקודם ומה רוצים שיהיה בסשן הבא. בהקשר שבתוך סשן - שם ישנה חלוקה ברורה של סמכות ואחריות. את החלוקה הגדרנו הרי בהקשר הקודם - ועכשיו אנחנו משחקים ונהנים. גם בהקשר הזה היא יכולה לתת לי כיוונים לגבי מה שמהנה ומרגש או מפריע ומציק (למשל "בבקשה, אדוני, תעשה מה שאתה רוצה,
רק אל תזרוק אותי לקוצים"). זה כמו ההבדל בין ההקשר של "במהלך המשחק" לבין "במהלך המשחק" אצל שחקני כדורגל או שחמט או אצל האוהדים השרופים שלהם (אם כי לחלק מהם, קשה להבחין בין הקשר אחד לשני, או שהקשר אחד משתלט על השני
). אני מבין את התחושות הסותרות שיש לאנשים לגבי "אם היא סאבית, איך זה שהיא אומרת משהו לגבי מה שעושים" - חשוב לזכור שאנחנו כאן (בבדסמ) כדי ליהנות.
והנאה של צד אחד על חשבון מחיקה ושחיקה של צד שני היא דרך מצוינת למערכת יחסים שסופה נכתב מראש... וכדי לא להגיע למקום הזה חשוב שלצד האמון והנתינה של שני הצדדים תתקיים תקשורת טובה
למי שקשה עם הרעיון של שני הקשרים, אני מציע להיזכר כיצד הם מתנהגים בצורה שונה בהקשרים שונים: - בסניף הבנק, מול הפקיד/ה באשנב כשמפקידים סכום גדול לחשבון. - באותו סניף הבנק, כשמבקשים הגדלת מסגרת ממורשה/ית החתימה. - בבית הספר, באסיפת הורים. - בלימודים, במהלך בחינה. - בלימודים, תןך כדי שיעור/הרצאה. - בעבודה, בניהול של עובדים/ות. - בעבודה, בפגישת הערכה שנתית אצל הבוס/ית. - בעבודה, מול לקוחות. - במשחק, עם חברים/ות.
ואנחנו עדיין אדם אחד, בהקשרים מרובים... [ לחוקרי הפולקלור שבינינו, ולאלו שאינם זוכרים את חבר שפן - הנה תעתיק של הסיפור המקורי, מסיפורי הדוד
רמוס. המונח המקביל לקוצים הוא Briar patch ]