מחר אזכרה של שנתיים לאחי. הוא נהרג במהלך שירותו הצבאי בשטחים כשניסה לחלץ הרוגה. לא קשור לפורום אבל הוא היה אדם מקסים ועדין קשה לי לדבר בלשון עבר. אין לי יכולת לספר כמה לב היה בבנאדם הזה. כמה חיוך. אני מצרפת קישור לאתר משרד הממשלה. זהו. קשה לי מידי.
ומשאיר אותי עם רצון גדול לתמוך ולומר מילה טובה ולא יודעת מה לומר. וחושבת לעצמי שיש לך הרבה התמודדויות לא פשוטות בחיים וכל מה שאפשר לקוות זה- שתתחזקי ותמשיכי הלאה ותצליחי בכל מה שאת עושה.
ויקי הספיק להכיר רק את רותם שלי. מיקה נולדה עשרה ימים לאחר מותו (בשם שלה יש שתי אותיות אמצעיות זהות לשלו). רותם אז לא אובחן כאוטיסט והיה כמו היום האור של הבית. ויקי השוויץ כל הזמן על איך שרותם ממש דומה לו כשהיה קטן. חבל שעכשיו רותם הרבה פחות מזכיר אותו כי באמת כתינוק הדמיון היה ממש מקסים. אבל עדיין לרותם יש אותו חיוך ממזרי כזה. זאת תמונה שצילמתי כחודש לפני שויקי נהרג. הספיק לקנות לו מתנת יום הולדת באיזה קניון שכוח אל שנתנו להם להסתובב בו וכתב כרטיס מצחיק כהרגלו. זהו. דוד לשנה. מיקה רק הספיקה לקבל ליטופים דרך הבטן שלי. אח לעשרים שנים. הרבה פעמים שיש לי משברים עם רותם אני חושבת עליו ועל כמה שאפשר שיהיה כל כך יותר גרוע. מוזר לא..
שמרי על עצמך, שמרי על כוחותייך היה לו באמת חיוך של אור ולב גדול על המעשה ההוא. שולחת לך אנרגיות טובות שתעברי את היום ההוא ותחזקי את אחיותייך והורייך. מותר לבכות. מותר וחשוב
הבת שלי משרתת כמשקית ת"ש בגדוד שמשון. בשבת האחרונה כשביקרנו בגדוד (בהר גילה נכון לעכשיו) שאלתי אותה על ההרוגים מהגדוד. (יש שם לוח עם תמונות של האנשים) והיא ספרה לי על אחיך. עולם קטן. מחזקת ידיך וידי משפחתך.. רונית ולגרין קלינאית תקשורת