ש ב ל ו ל ה
New member
אחי הקטן...
שלום, שמי יפעת, ואני בת 18 עוד מעט. אחי הקטן, הוא בן זקונים, ילד בן 10. סיימתי י"ב, בגרות בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. מעליי יש את אחי הגדול, בן 20, שרוב הזמן לא נמצא בבית. ההורים שלי שניהם עצמאיים, קשי יום וחוזרים מאוחר הביתה, בלי כוחות. מה שמשאיר אותי האדם היותר דואג ואחראי בבית. לאחי הקטן ולי יש המון בעיות של תקשורת, מכיון שהוא לא מבין את הבקשות שלי ממנו. הוא אינו מוכן לקחת על מעשיו אחריות, לנקות אחריו, לסדר וכו'. בטח ובטח הוא אינו מוכן למלא מטלות של הבית- כמו תליית כביסה או סתם קיפול מול הטלויזיה. כמו כן אין לו הרבה ערך לכסף, כי סבתא שלי מפנקת אותו ומקנחת כל ביקור באיזה שטר עסיסי של מאה שקלים. רצוי לציין כי כשאני הייתי בגילו סבתא שלי הייתה מביאה לי מקסימום 30 והייתי שומרת עליהם ולא מזבזת אותם ישר. כן, נכון, אני עושה השוואות וזה נראה כאילו אני מצפה ממנו ליותר מדי, אבל זה לא נכון. עד כאן הבאתי לכם את המצב בבית, וכאן אתחיל לכתוב על הדילמה שלי, הרי ברור שאי אפשר לפתור את כל זה בשניות, זה רק הרקע. הבעיה האמיתית מתחילה כשאני מנסה לבקש משהו מאחי הקטן, שמתפרש מיד על ידו כפגיעה, ואז הוא מתחיל לצעוק עליי בהיסטריה. למה יש הורים? אז הם ישנם, אמא שלי יושבת שני מטרים ממני ומבקשת ממני להפסיק לצעוק עליו (אני?). אני רוצה להבהיר דבר אחד נוסף. אני מאד מודעת להתנהגות שלי. אחי הקטן אפילו לא מודע לזה שהוא אוכל בפה פתוח (גם כשמעירים לו הוא טוען שהוא אכל לפני שניה בפה סגור וממשיך לאכול בפה פתוח). דיברתי עם אמא שלי, זה לא שאני שונאת אותה, הרי זה היה הרבה יותר קל. דיברתי איתה על זה, והיא טוענת שהוא ילד קטן בסך הכל. ולגבי זה שהיא צועקת עליי במקום לחנך אותו איך לדבר לאחים-היא אמרה שאני מתגרה בו. תאמינו לי, אני יודעת מה זה להתגרות, הייתי שם, עשיתי את זה, ואז לא הייתה לי בעיה כשצעקו עליי, כי זה היה נכון. אני אתן לכם את המקרה האחרון לדוגמא, אולי יש לכם הצעה, איך לפתור את זה ביני ובינו בלי לערב את ההורים שלי כי איתם זה כבר חסר תקווה. ישבתי בסלון וראיתי סרט שנורא עניין אותי. על השולחן הקטן מולי היו כמה בגדים מקופלים של אחי הקטן והוא בא לחטט בהם כדי למצוא משהו, הוא עמד בדיוק מול הטלויזיה אז ביקשתי ממנו שיזוז קצת. הוא התעלם מהבקשה שלי, ואני יודעת שלפעמים הוא באמת לא שם לב (יש לו בעיות ריכוז) אז ביקשתי ממנו שוב, ואז הוא התפרץ עליי והשתולל עם צעקות. הוא בסה"כ היה צריך לעשות צעד אחד הצידה ולקחת את הדברים שהוא חיפש מפאה אחרת של השולחן. ואז אמא שלי התחילה לצעוק עליי... ואני יושבת שם, הכל מתערפל. התחלתי לבכות. המקרים האלו חוזרים ונשנים כל פעם אמא שלי לא שמה לב שהיא נותנת לו לגיטימציה לצעוק עליי ככה כי היא אומרת לי להפסיק ומתעלמת ממה שהוא עושה כי היא טוענת שוב ושוב שהוא ילד קטן. ה"ילד הקטן" הזה, הוא ילד גדול ויש לו המון בעיות רגשיות, והילדים בביצפר לא אוהבים אותו בגלל זה גם כן. ואני שוברת את הראש, אני לא יודעת מה לעשות כדי לגרום לזה להפסיק. לאח שלי יש קול חזק מאד שאי אפשר להתעלות עליו, וכשהוא עצבני אז אי אפשר להסביר לו כלום או לדבר אליו.
שלום, שמי יפעת, ואני בת 18 עוד מעט. אחי הקטן, הוא בן זקונים, ילד בן 10. סיימתי י"ב, בגרות בפסיכולוגיה וסוציולוגיה. מעליי יש את אחי הגדול, בן 20, שרוב הזמן לא נמצא בבית. ההורים שלי שניהם עצמאיים, קשי יום וחוזרים מאוחר הביתה, בלי כוחות. מה שמשאיר אותי האדם היותר דואג ואחראי בבית. לאחי הקטן ולי יש המון בעיות של תקשורת, מכיון שהוא לא מבין את הבקשות שלי ממנו. הוא אינו מוכן לקחת על מעשיו אחריות, לנקות אחריו, לסדר וכו'. בטח ובטח הוא אינו מוכן למלא מטלות של הבית- כמו תליית כביסה או סתם קיפול מול הטלויזיה. כמו כן אין לו הרבה ערך לכסף, כי סבתא שלי מפנקת אותו ומקנחת כל ביקור באיזה שטר עסיסי של מאה שקלים. רצוי לציין כי כשאני הייתי בגילו סבתא שלי הייתה מביאה לי מקסימום 30 והייתי שומרת עליהם ולא מזבזת אותם ישר. כן, נכון, אני עושה השוואות וזה נראה כאילו אני מצפה ממנו ליותר מדי, אבל זה לא נכון. עד כאן הבאתי לכם את המצב בבית, וכאן אתחיל לכתוב על הדילמה שלי, הרי ברור שאי אפשר לפתור את כל זה בשניות, זה רק הרקע. הבעיה האמיתית מתחילה כשאני מנסה לבקש משהו מאחי הקטן, שמתפרש מיד על ידו כפגיעה, ואז הוא מתחיל לצעוק עליי בהיסטריה. למה יש הורים? אז הם ישנם, אמא שלי יושבת שני מטרים ממני ומבקשת ממני להפסיק לצעוק עליו (אני?). אני רוצה להבהיר דבר אחד נוסף. אני מאד מודעת להתנהגות שלי. אחי הקטן אפילו לא מודע לזה שהוא אוכל בפה פתוח (גם כשמעירים לו הוא טוען שהוא אכל לפני שניה בפה סגור וממשיך לאכול בפה פתוח). דיברתי עם אמא שלי, זה לא שאני שונאת אותה, הרי זה היה הרבה יותר קל. דיברתי איתה על זה, והיא טוענת שהוא ילד קטן בסך הכל. ולגבי זה שהיא צועקת עליי במקום לחנך אותו איך לדבר לאחים-היא אמרה שאני מתגרה בו. תאמינו לי, אני יודעת מה זה להתגרות, הייתי שם, עשיתי את זה, ואז לא הייתה לי בעיה כשצעקו עליי, כי זה היה נכון. אני אתן לכם את המקרה האחרון לדוגמא, אולי יש לכם הצעה, איך לפתור את זה ביני ובינו בלי לערב את ההורים שלי כי איתם זה כבר חסר תקווה. ישבתי בסלון וראיתי סרט שנורא עניין אותי. על השולחן הקטן מולי היו כמה בגדים מקופלים של אחי הקטן והוא בא לחטט בהם כדי למצוא משהו, הוא עמד בדיוק מול הטלויזיה אז ביקשתי ממנו שיזוז קצת. הוא התעלם מהבקשה שלי, ואני יודעת שלפעמים הוא באמת לא שם לב (יש לו בעיות ריכוז) אז ביקשתי ממנו שוב, ואז הוא התפרץ עליי והשתולל עם צעקות. הוא בסה"כ היה צריך לעשות צעד אחד הצידה ולקחת את הדברים שהוא חיפש מפאה אחרת של השולחן. ואז אמא שלי התחילה לצעוק עליי... ואני יושבת שם, הכל מתערפל. התחלתי לבכות. המקרים האלו חוזרים ונשנים כל פעם אמא שלי לא שמה לב שהיא נותנת לו לגיטימציה לצעוק עליי ככה כי היא אומרת לי להפסיק ומתעלמת ממה שהוא עושה כי היא טוענת שוב ושוב שהוא ילד קטן. ה"ילד הקטן" הזה, הוא ילד גדול ויש לו המון בעיות רגשיות, והילדים בביצפר לא אוהבים אותו בגלל זה גם כן. ואני שוברת את הראש, אני לא יודעת מה לעשות כדי לגרום לזה להפסיק. לאח שלי יש קול חזק מאד שאי אפשר להתעלות עליו, וכשהוא עצבני אז אי אפשר להסביר לו כלום או לדבר אליו.