אחים
``...שעה ארוכה לא יכלו לדבר, והקול היחיד שנשמע בחדר היה הלחש הרך של גופם, והרשרוש של בגדיהם, כשידיו הקדחתניות זחלו על גופה, מסירות את בגדיה, חופנות את שדיהמלטפות את ירכי המשי שלה. ליבו קורנס כבד ופרוע,הלם בטירוף בחזהו. הוא נשא אותה למיטה, מסוחרר מיפי גופה העירום, שאור ירח צבע בגוון השנהב. הוא מעולם לא הפשיט אישה עד כה, מעולם לא חש פרץ כזה של תשוקה בליבו. היא חנקה אנחה כשפתחה עצמה לפניו, והוא לפתע היה בתוכה , פיו שותה את פיה. ``אני אוהב אותך...`` מילמל ``אני אוהב אותך...`` והצמיד אותה אליו, חש את שדיה הנלחצים אל חזהו. ,תגידי לי שאת אוהבת אותי, רק אותי, אהובתי`` לחישותיה הצרודות עלו באוזניו, רמות ומקוטעות יותר, נשימתה הלא סדירה הופכת לגניחות עולות וגוברות, ציפורניה ננעצות בבשרו וכל גופה נקשת לעברו, חיבוקה העז אומר לו שהיא עכשיו שלו, רק שלו, עד שהוא התפרץ בתוכה וחש אבוד, מבותר, צונח בתוך מעמקיה הפועמים. רק אחר כך שהתרומם על מרפקו וגחן מעליה, הבחין בכתם הדם שפשט על הסדינים הלבנים. ``חשבתי...לא ידעתי שאת...`` לחש. היא לא השיבה. רק משכה אותו אליה, נושקת לו ברוך, והדמעות זולגות על פניה.`` --------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------- קטע מספרו של מיכאל בר זוהר - אחים. שיהיה לכם יום מתוק ומלא אהבה snowhite נ.ב. מצטערת זה מה שקורה לי שאני חולה...
``...שעה ארוכה לא יכלו לדבר, והקול היחיד שנשמע בחדר היה הלחש הרך של גופם, והרשרוש של בגדיהם, כשידיו הקדחתניות זחלו על גופה, מסירות את בגדיה, חופנות את שדיהמלטפות את ירכי המשי שלה. ליבו קורנס כבד ופרוע,הלם בטירוף בחזהו. הוא נשא אותה למיטה, מסוחרר מיפי גופה העירום, שאור ירח צבע בגוון השנהב. הוא מעולם לא הפשיט אישה עד כה, מעולם לא חש פרץ כזה של תשוקה בליבו. היא חנקה אנחה כשפתחה עצמה לפניו, והוא לפתע היה בתוכה , פיו שותה את פיה. ``אני אוהב אותך...`` מילמל ``אני אוהב אותך...`` והצמיד אותה אליו, חש את שדיה הנלחצים אל חזהו. ,תגידי לי שאת אוהבת אותי, רק אותי, אהובתי`` לחישותיה הצרודות עלו באוזניו, רמות ומקוטעות יותר, נשימתה הלא סדירה הופכת לגניחות עולות וגוברות, ציפורניה ננעצות בבשרו וכל גופה נקשת לעברו, חיבוקה העז אומר לו שהיא עכשיו שלו, רק שלו, עד שהוא התפרץ בתוכה וחש אבוד, מבותר, צונח בתוך מעמקיה הפועמים. רק אחר כך שהתרומם על מרפקו וגחן מעליה, הבחין בכתם הדם שפשט על הסדינים הלבנים. ``חשבתי...לא ידעתי שאת...`` לחש. היא לא השיבה. רק משכה אותו אליה, נושקת לו ברוך, והדמעות זולגות על פניה.`` --------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------- קטע מספרו של מיכאל בר זוהר - אחים. שיהיה לכם יום מתוק ומלא אהבה snowhite נ.ב. מצטערת זה מה שקורה לי שאני חולה...