אחים אני בצרה

אחים אני בצרה../images/Emo7.gif

אתמול הייתי בלשכת גיוס בירושליים. שם עברתי מסכת מבחנים משעממת ומתישה אך בעלת חשיבות, הצלחה בבחינה תפתח בפני שערים ותטיב עמי בשירותי הצבאי. בסיום הבחינות ביקשתי מאחת החילות מידע אותות היחידות בצה"ל ושאלתי האם יש מישהו שיוכל לספק לי מידע בעניין, נשלחתי לחיילת אחרת, היא, הושיטה לי חוברת שכשאסיים את קריאתה יהיה בידי המידע הנדרש, קראתי, ואני ממש לא יודע מה להחליט, פשוט לא יודע, אין לי מושג, פשוט אין לי מושג. אולי אני בכלל לא יכול להצליח לצעוד קילומטרים רבים, אולי אני בכלל לא מתאים לקרבי? מה זה שמשבצים אותי לקרבי ונותנים לי להחליט לאיזה יחידה. ידעתי שבערב אני עומד לפגוש מישהי שהיא אולי תיעץ לי בעניין, אבל לא, היא היתה עיפה מכדי לפגוש אותי, אז מה? נשארתי לבד עם התהיות, מי שנשאר לי זה רק אתם - מה אני עושה עכשיו. אולי בכלל צריך לוותר על כל העניין הזה? זה בכלל שווה? זה לא לזרוק שלש שנים לפח? כיף שם? אולי אני הולך לאכול שם חרה שאני לא מוכן לאכול אותו? מה אני מכניס את עצמי לצרות? אנא הושיעוני - מה עושים.
 
בונה אתה תיזהר ממני.

תתיחס בכבוד לצרות שלי גם אם הם נראים לך לא אי אי אי, סתם אחי שטויות - אבל אותי זה פשוט נורא מטריד, אני לא יודע מה אני רוצה, אם בכלל אני רוצה, אתה מבין אחי?
 

avidadon

New member
בתור אחד שלא שרת בצבא,

אוכל לומר לך את השקפתי האפלטונית. אם ישבצו אותך בתפקיד שיהלום את כישורך ותרגיש שאתה תורם - לך על זה. ואם יתנו לך להיות איזה מטאטא בקו"מים (סתם הקצנתי..) - תוציא 21. ולכל המתייפיפים: מי שבאמת רוצה לתרום יוכל לעשות את זה באלף דרכים אחרות, לא חסר איפה להתנדב. לכן שבתאי, תחשוב על התרומה ועל המימוש העצמי שלך, ואני מקווה בשבילך שישבצו אותך במקום שמתאים לך ושתהנה בשירות.. יש עוד פן שעליך לזכור, אחרי שתשתחרר תהיה לך משמעות רבה במציאת עבודה, ואם שרתת צבא, זה ירשים יותר.
 
שאלה יהיו הצרות שלך

אז קודם כל דע לך שצבא זה חרא. חרא צרוף. לא נהנים ולא שום דבר. כך שאני ממליצה לוותר על כל העניין מראש. אבל - כמו שאני מכירה אותך (איזה מזל שאני לא) אנשים כמוך שתגייסים לצבא נהיים מורעלים, כלומר חולים על הצבא וחושבים ברצינות על לחתום קבע (זה נובע מדיסוננס קוגנטיבי, אבל אני לא אכנס לזה). לגבי היכולת הפיזית שלך - כמו שאומרים בצבא - אין דבר כזה לא יכול יש לא רוצה - ואין לא רוצה בצבא. לגבי מה שלא תבחר בסוף, זה ממש לא משנה, כי ההבדלים הם מקסימום קוסמטיים. תעשה אנ-דנ-דינו. >פ.ב.<
 
פראנויה - אני יודע מי את?

גם אם לא, לא כזה חשוב. רגע, אם אני יקח את הצבא ברצינות יהיה לי שם כיף? מה יכול להיות שם כיף? הן אמת, קלעת במקרה, אני נורא נמכר למה שאני עושה, וזה מה שמנחם אותי, אבל אני נורא מפחד מטעויות, כי אם אני מוצא את עצמי שלש שנים בלי מצב רוח, זה ממש לא טוב לבריאות שלי - אני לא יהיה מסוגל לעמוד בעצבות, די, שבעתי ממנה, עכשיו אני רוצה להיות שמח ואין שום דבר בעולם שאני מוכן להיות בשביל להשיג אותו עצוב שלש שנים, יש בהחלט דברים שכדי לא לאבד אותם אני מוכן, אבל לא להשיג. גם אם אני ידע שאחרי השלוש שנים אני יהיה פרופסור למדעי השמחה כמו יצפאן (חה חה חה חה)
 
ושוב, דעתי החילונית

אני עומדת עכשיו בפני דילמה דומה אבל קצת יותר קריטית: קוראים לזה לבחור מה ללכת ללמוד באוניברסיטה. גם כאן מדובר בשלוש שנים (לפחות), רק שבלימודים אני קובעת לעצמי עתיד קצת יותר רחוק- נגיד: מקצוע לכל החיים... זה רק בשביל הפרופורציה של ההחלטה שאתה עומד לקחת. אני התגייסתי לצבא בידיעה ברורה שלא בטוח שאני הולכת להנות, אבל שאין בכלל ספק שאני "עושה צבא כמו שצריך". יותר מזה- שלושת החודשים הראשונים שלי בצבא היו קד"צ (קורס קדם צבאי) שזה בהתנדבות לחלוטין- לא על חשבון הפז"ם, ועם משכורת חודשית שערורייתית של 80 שקל!!! ועוד יותר מזה- כל כך סבלתי בקורס הזה, שלא הפסקתי למרר בבכי על מר גורלי. עכשיו תראה קטע- אחרי שלושת החודשים הסיוטיים האלה (שהצלחתי להחזיר מעמד ולא לפרוש באמצע וללכת להיות פקידה) שלחו אותה לבסיס מודיעין עם האנשים הכי מקסימים שיש בצבא, והתפקיד שלי היה לארגן להם טיולים והרצאות וטקסים ופעילויות כפיות אחרות- ולא תאמין, אבל שאר השירות שלי (שנה ותשעה חודשים) היה התקופה הכי מהנה ומעניינת בחיים שלי. אז הנה לך סיפור, לך תדע מה יהיה איתך, אבל תשדל לבחור תפקיד כזה שיהיה לך מעניין ומאתגר, והכי חשוב- שתפגוש חבר´ה שיעבירו לך את השלוש שנים האלה בכיף, ואולי אפילו יהפכו להיות החברים הכי טובים שלך. (וכאן הערה בקשר נושא של בנים/בנות: אין ספק שבחור במדים הוא הרבה יותר אטרקטיבי- וזה רק אלוהים יודע למה... אבל ככה הוא ברא אותנו הבחורות). -מצטערת שהניק שלי דומה לניק אחר... בלי כוונה
 
גבירתי הנאווה.

לימודים באוניברסיטה זה לא קריטי בשבילי. שטויות עתיד כל דבר עתיד, אם אני יהיה מוטרד מ"מה אני יהיה כשאני יהיה גדול" אני אף פעם לא יהיה גדול. החיים זורמים וכיפיים - הנה, עכשיו אני בפורום, את יודעת איזה כיף זה? לדבר פעם אחת כל אחד בתורו, אף אחד לא נכנס לי באמצע משפט, גם אם אני עשיתי לו את זה עשרות פעמים, ובכלל, לדעת שיש אנשים שאני אוהב מכבד מוקיר ומעריך שקוראים את מה שכתבתי, זה מספיק בשבילי, בער אני הולך עם ידידה טובה לסרט, אח"כ... בקיצור החיים טובים. מה שחשוב הוא דבר אחד לא להיות בצבא נתון כל הזמן תחת רצונם של אחרים, זה פשוט לא, זה לא שאני סתם "מעדיף" אני פשוט בואח משם, ולא יעזור בית דין - אני ילך לערץ כל כנשמה להיות שדרן. ולא יסבול שם מרורות, עכשיו לא בטוח שזה מרורות, נגיד היה נראה לי אחלה דבר לעשות את מה שעשו לי בראיון, לשבת כל היום לראיין אנשים יווווו חלום חיי, זה כיף חיים זה לא צבא זה פיקניק, מה שמעצבן, זה זה, שכל החברה שאתה מדבר איתם חושבים שאתה מדבר איתם "כי זה העבודה שלך" ולא כי מעניין אותך, וזה מנסיון מר בעבר מעלה תפיוזים שלי. אבל שטויות צבא זה לא עבודה וזה אחרת.
 

plato

New member
רק לצנחנים!!!

ועכשיו ברצינות... אני מוכן לתת יעוץ, שלח לי מסר אם אתה מעוניין, ואשלח לך את הטלפון שלי.
 
צבא

כדאי שתדע, יש לנו גם בהל"ל מתנדב שאחראי על כל נושא הצבא, אתה בהחלט יכול לקבוע איתו פגישה, הוא ישמח לספר לך וליעץ לך- הוא היה הרבה שנים בקבע ומכיר את המערכת, תרצה יותר פרטים תוכל לדבר עם אירית- או איתי ולקבל מס, טלפון, צה"ל מצפה לך בכליון עיניים!!! רינה
 

ש חף

New member
והנה דעתי המתייפיפת:

לדעתי,אם אתה הולך לצבא בשביל להנות ובשביל לקבל תפקיד טוב -עזוב את זה. יש לך חובה לשרת ולא משנה באיזה תפקיד,זה שצה"ל נותן לך לבקש או לבחור זה יפה מצידו. הכל עניין של גישה,אם אתה מתכוון להתחיל את השירות בהרגשה שאתה "מבזבז" מזמנך באמת לא תהנה... היה פה לא מזמן שירשור בנושא השירות הצבאי - כדאי לך לקרוא.
תתיעץ באנשים ששירתו,ולא במי שלא שירת ורק יודע להגיד יפה שהצבא זה חרא.
 
זאת שהייתה

כן, זו אני, מתנצלת שלא היה לי כוח לפגוש אותך אתמול. באופן כללי, ככותרת לצבא, כמו שכבר אמרו כאן, מתאים המשפט "לא באנו לכאן להנות". כמו שהדברים נראים היום אני לא חושבת שהייתי רוצה להתגייס לצבא (אבל בוא לא נכנס לזה כאן). הצבא בזמני, עדיין היה "הדבר הנכון לעשות" ולא שאלתי את עצמי יותר מדי שאלות. זה פשוט היה חובה (חוקית, מוסרית-חברתית). שמחתי שהגעתי למקום שיכולתי גם ללמוד בו משהו על עצמי ועל בני אדם אחרים ולא לקחתי קשה מדי את המערכת הצבאית כי ידעתי שזה עובר (אגב, גם אני התעללתי בעצמי ועשיתי קורס טרום צבאי). אם אתה כבר מתגייס, כמו שאמר אבידדון, תנסה ללכת למקום שלא יטמטם אותך יותר מדי (אין סיכוי שזה באמת יקרה אבל יש מקומות שמקשים על הפעלת התאים האפורים יותר מאחרים). יחידה קרבית, לא בהכרח תהיה חוויה רעה וגם לא בהכרח טובה. זה בטוח יהיה משהו שיציב בפניך אתגרים וילמד אותך המון על עצמך- על יכולותיך וחסרונותיך. חוץ מזה, אני עדיין קצת מתוכנתת בעניין התרומה למדינה, מה אני יכולה לעשות, ככה חינכו אותי. כלומר, התחושה שאתה עושה משהו חשוב, תורמת גם לך וגם לאחרים. זה יקל עליך לעבור את השירות, לדעת שיש לך תפקיד חיובי כלשהו. ואם אתה הולך על לימודים, אז תנסה להגיע לכל מקום שיציע לך קורס שנשמע לך איכשהו מעניין. זה עוזר גם בצבא וגם אחר כך. לא יודעת מה עוד לומר. סליחה שאיכזבתי אותך חבר.
 

תמר ת ת

New member
שבי, אם אתה חושב...

שיהיה לך כיף, איזה צחוקים - אתה טועה. בייחוד אם אתה הולך לקרבי. אולי הדעה שלי תהיה משוחדת קצת, אבל הגישה שלי מבוססת חזק מאוד על החינוך שקיבלתי בבית. אם אתה רוצה להיות קרבי, אז תתכונן לעבודה קשה. צחוקים יהיו, בגלל החבר´ה שבגלל השותפות לדברים לפעמים לא פשוטים. להיות לא קרבי - יכול להיות שאתה תבזבז את הזמן שלך. עכשיו... צנחנים - כן. שיריון - גם בסדר. גולני - בוודאי. תותחנים - תנסה לצאת מזה. עכשיו..אם כבר ג´ובניק, אז לך לחיל רפואה. לא לחימוש !! רק לא זה...אתה תסבול כל השירות.... לא רק בגלל שאני נאמנה עד היום לחיל, אלא בגלל שם אתה יכול ללמוד דברים וגם להרגיש שאתה עושה משהו. ותבין דבר אחד בסיסי. אתה הולך לצבא כי זו התרומה שלך. אתה לא יכול להגיד מצד אחד, שכל החרדים יתגיסו, אבל אני, לא בא לי. ולבסוף... 30 שניות עד לעץ וחזרה אלי עם תגובה !! תמר.
 
תמר אי שלום.

ולמה נקרא שמה אי שלום, משום שמדירה שלום, סתאאאם. קודם כל, מה זה הקטע הזה שאת תוקעת את התגובה שלך תחת השם האחרון בשרשור, זה רק מבלבל, תיראי איזה סבטוחה עשית פה. ועכשיו לעניין, נתחיל מהחלק המעצבן - "אתה לא יכול לומר על החרדים..." - א.אני מוכן יותר לא לומר על החרדים, עם זו הברירה היחידה שלי. ב. מה דעתך על הההההכל מהתחלה, מחר את הולכת לכיתה א´, איך את מרגישה עם זה? נורא נכון? הרגשת הפיגור היא נוראית, אני לא רוצה להיות מאחר, תביני, את השירות הצבאי - כך עפ"י התיכנון - אני יסיים בגיל 25 וזה עדיין לא הכל, אני ידרש לעוד שנה ללימודים להשלמת הבגרויות שנשארו, ואח"כ אולי לעוד שנה עבודה כדי לחסוך קצת כסף ללימודים, מה זה? לא רוצה צבא לא רוצה צבא לא רוצה צבא. בשביל מב זה טוב כל המסלול המיגע הזה, בשביל מה? זהו, אין צבא. החרדים הבני זונות, הם כחברה יכולים ליצור מצב בו זה נורמלי שבגיל 18 הולכים לצבא, ובבקשה נא לא לעצבן אותי בסדר? אני עכשיו בגיל שאני מריך להיות אחרי צבא ובגרות, פיגור של חמש שנים, על מה את מדברת בכלל, תגידי לי את נורמלית? מה עובר עלייך? איזה מן השוואה אווילית זו, יאלה, אין לי כח.
 

תמר ת ת

New member
תסלח לי יקירי אבל...

די !!!!! מה קרה לך ??. בסדר, אז נכון, אתה עובר את זה קצת יותר מאוחר, אבל עשית עם החיים שלך בחירה מסויימת, נכון ? נחש מה ?! זה חלק ממנה !! אתה בדיוק בגיל שעוד מגייסים, וואלה, מה אני אגיד לך ? נדפקת. אני מבינה את הבאסה של האיחור, אבל קח את עצמך בידיים ותראה מה אתה יכול לעשות במצב הקיים וזהו. די, הצלחת לעצבן אותי עכשיו...
 
וואלה אהבתי

גם לא לכתוב את השם שלך, וגם שלא ידעו שאת רוצה שלא ידעו, כולם יחשבו ששינית את השם כי זה היה יפה. סתאאאאאאאם. ובכן, בעניין התרומה למדינה, זה מעניין נורא, אבל אני לא מוכן לזה שלש שנים - זה לא שאני נצלן ושאני מקבל מאחרים טובת הנאה שאני לא משלם עליה, פשוט לי במצבי העכשווי השירות יהיה הרבה יותר מסובך מאשר של "סתם" בחור. זה נורא מתסכל, וממש אין לי כוח לחשוב על זה, אני פשוט ממש לא יודע. לכן אני עדיין מהסס לעשות את מה שהציעה לי רינה, משום שאני עדיין לא יודע אם אני בכלל רוצה להיכנס לזה - טוב, ראיתי שתמר ת ת השאירה תגובה, נראה מה לה יש לומר.
 
למעלה