אחות ל- PDD

[זהב טהור1]

אחות ל- PDD

אני מתלבטת בתוך עצמי וחשבתי לעלות את זה כאן. אמא ל- 2 בנות. הבכורה PDD בתפקוד גבוה, לומדת עם סייעת בכתה ב' רגילה. והקטנה בת 6, החלה השנה כתה א' באותו בית ספר. היחסים בין האחיות הם לא טובים במיוחד, בשנה האחרונה חל שיפור עצום ביחסים בניהם (כמעט שאין כלל אלימות) והן חזרו לישון יחד באותו חדר (רק בגלל הפחדים העצומים של שתיהן), נדמה שהיחסים הקשים שהיו להן נבעו מקנאה רבה, ומחיפוש מקומן בתוך המשפחה. הקטנה בת 6, תלמידה טובה וחרוצה, מבצעת את המטלות במהירות ויחד עם זאת פטפטנית (לדברי המורה), נראה לי פרפקציוניסטית מדי (תמיד היתה), חסרת סבלנות עם פתיל קצר מאוד (לדברי הגננת בשנה שעברה - אין סימנים ל- ADHD). יש לה חברות חדשות בכתה, וכמעט שאין קשרים חברתיים מהגן משנה שעברה. במהלך השנים נראתה לי מתוסכלת מאוד. מבחינה חברתית משקיעה מאמצים רבים ואין לה הישגים עצומים (למרות שהיא באמת מתוקה מאוד, ילדה טובה וגם נראית מצויין, מתקשרת נהדר). וכעת ביומיים האחרונים התסכול גובר, ואני כל הזמן שומעת ממנה "נמאס לי כבר, נמאס לי מהחיים האלה". זה מטריד אותי מאוד. לאחר שבשנה שעברה טיפלנו בגדולה (בשעות שהקטנה היתה בגן ובצהרון כדי שלא תרגיש נזנחת), השנה בחופש הגדול התחלנו לטפל בשתיהן בתרפיה ברכיבה. הטיפולים האחרים של הגדולה עוד לא התחילו ודווקא יש שיפור עצום בתפקוד שלה בבית. זקוקה לעצות, עידוד ועזרה.

 

[גאמי]

הי זהב!

בטח על פי הדברים שכתבתי כאן לאחרונה, את יכולה לדעת שאנו עוברים דברים די דומים עם הקטנה שלנו. המשפט הזה של בתך וכן התנהגויות ואמירות של בתי אחד הם. לא טוב להן כרגע והן אומרות זאת בפה מלא. מעולה שהתחלתם תרפיה ברכיבה, שמעתי שזה מצויין. לאמיתו של דבר לא משנה איזה תרפיה מתחילים, גם הילדים האחרים זקוקים לעיתים לתמיכה ותרפיות מסוג אלה או אחרות יכולות לשפר את מצבם הרגשי מאוד. תני לזה קצת זמן אולי אפילו תכתבי לך דברים שגרמו לכם להוביל אותה לתרפיה וכן את סממני המשבר שהיא עוברת, לאחר מכן נניח עוד חודש חודשיים חיזרו אל מה שכתבתם על מנת לאמוד על השיפור, זה יתן לכם אינדיקציות מדוייקות יותר וכן מעקב לגבי מה קורה איתה בשתי נקודות זמן, זה גם עשוי מאוד לעודד באם לעיתים שוכחים איזה דרך ארוכה ואיזה שיפור חל בילדה. בהצלחה גלית

 

[זהב טהור1]

הי גאמי

זהו, שלגבי הקטנה אני לא רואה שיפור ממשי מלפני שנה, להיפך. נכון שהיום אולי עלתה הערכה העצמית שלה אבל היא עדיין מתוסכלת. נראה לי שהרף שלה, הציפיות מעצמה רק עלו בעקבות הכניסה לבית הספר. בעייני זה קצת מצחיק, אבל אני מוצאת את עצמי שוב (כמו בשנה שעברה לגבי הגדולה) מנסה להסביר לה שלא יקרה שום דבר אם היא תשכח להכין שיעורים, או תשכח להביא ספר, או תקבל הערה קשה במחברת הקשר (כן, היא לחוצה אפילו מזה), או אפילו המורה תאלץ להעניש אותה - לא יקרה שום דבר! זה רק בית ספר! אני גם מנסה לעודד אותה ולהרעיף יותר אהבה. אבל מלבד למילים האלה הקשות שלה.... התסכול וגם חוסר הסבלנות רק גדל משנה שעברה. וגם זמן פרטי איתה, לא נותן מאום!

 

[גאמי]

אלו בדיוק המקומות שתרפיה ריגשית

המורה לטפל בהם היא מזכירה לי מאוד את הקטנה שלי, מאוד. הנוקשות, הצורך לנצח, הקושי בראיית מעשיה כאחראיים לתוצאות הן החברתיות והן האחרות עוד טיפ. התחלנו עם שלנו גם טיפול אצל פסיכולוגית וכן הידרותרפיה, אני כבר רואה שיפור וזה השבוע השני בלבד. הצעתי אליך היא לעשות כך: לרשום לכל המטפלים לזה של הסוסים למשל, דף בו את מחדדת נקודות המפריעות לה בתפקוד היום יומי: נוקשות, התנהגות חברתית, חרדת כישלון וכו' וכו', חשוב לרשום דוגמאות קונקרטיות של סיטואציות שקורות זה יעזור למטפל/ת למקד את אופן הטיפול בילד.בכלל בעלי חיים מלמדים אותנו הרבה, כך שאם המטפל מקצועי אפשר להגיע לשמיים, אך צריך סבלנות, התחלתם לטפל מכאן יכול רק שיפור התמידו עם התחושה הזו שהעולם לא יחרב אם תקבל הערה מהמורה או לא תעשה שיעורים או תכשל והפכו את ההצהרות האלה גם לאמת שלכם, שכן ילדים חשים אותנו יותר מאשר שומעים אותנו. המון הצלחה גלית

 

[זהב טהור1]

זהו שאני תוהה

אולי תרפיה ברכיבה לא מתאימה לה. גם לא ממש קל לה עם המגע של הסוס וגם אני לא יודעת עד כמה הטיפול הזה יכול לעזור לה בקשיים שלה (הנוקשות ההיסטרית הזו, חרדת הכישלון, הפדנטיות הזו - סתם על דברים קטנים שמישהו אומר וגורמים לה לתסכול רציני, ממש להתמוטטות העולם שלה, הפחדים הרציניים, תסכול, הציפיות הגבוהות, המאמצים החברתיים). אולי היא זקוקה לטיפול אחר. בשנה שעברה כבר חשבתי שאולי גם היא נושאת בתסמונת אבל היא מתקשרת ממש נפלא,מדברת על רגשות בצורה מופלאה. ומסבירה דברים גם לאחותה.

 

[גאמי]

זהב לא משנה איזה טיפול רגשי זה מה

שחשוב בעיקר הוא מקצועיות המטפל. אפשר לקחת כל טיפול למקומות הנכונים, זה מיומנות, גישה, וכן אינטואיציות ומקצועיות של מטפל. ועל סוסים? חבל על הזמן. את מדברת על חוסר גמישות, על הצורך להחליט, על תסכולים, איזה כר טוב יותר להתאמן בו מאשר על בעל חיים, שגם לו רצונות משלו, ולעיתים כאשר היא תרצה לתמרן אותו על פי דרכה הוא לא תמיד יסכים וכמו כן, היא תדרש להיות אמפטית כלפיו כדי לרכוש את אמונו (אני מדברת על הסוס כן?), את לא מתארת לעצמך כמה דברים יכולים להגלם בסוס. הוא גם בעל חיים גדול, דבר שיכול לעזור להתמודד עם חרדות מכל סוג, שכן היכולת לשלוט ביצור כזה גדול, אך עדין גורמת לילד תחושת ניצחון, ובטחון עצמי מאוד גדולה אני לא יכולה בכלל לפרט לך את כל המכלול מרוב שהוא רחב וגדול. כמו כן הדרך בה יצליח התרפיסט לקרב את הילדה לסוס, הוא שיקבע את המשך הדרך, אם זה על ידי טיפול בו:הברשה, האכלה או דרכים אחרות שימצא לנכון. אני חושבת שהכל תלוי במטפל תעזבי אל תכנסי למים לא מים, סך הכל אמרתי שזה מה שאנו בחרנו, ואין זה משנה באיזו תרפיה מדובר, אלא בתהליך עצמו שמותנה רק במטפל.