אחות במצוקה קשה
יש לי אחות בת 18. תמיד היא הייתה קצת מוזרה (היא נולדה לאמא שלי ולבעלה כשהייתי בת 26 כך שהקשר ביננו לא של אחיות אלא יותר אימהי).
יש לה אבא קשה ומוזר מאוד. עד היום, הילדה מסיימת כיתה י"ב והוא מביא אותה לבית הספר ואם המורים לא היו עוצרים אותו בשער, מה שהם עושים בחודשים האחרונים, הוא היה מלווה אותה יום יום עד לכיתה.
לפני כחצי שנה אמא שלי נפרדה ממנו. מכיוון שהילדה כבר גדולה אין הסדרי ראיה, והוא מגיע לאסוף אותה כל יום מבית הספר, היא נמצאת אצלו עד כמעט חצות ואז הוא מביא אותה אל אמא שלי שם היא ישנה (יש לה חדר אצלו) ובבוקר הוא בא לאסוף אותה לבית הספר.
זה התחיל בזמן הארוך שלקח לה לעשות כל דבר. היא יכולה להכנס לשרותים לחצי שעה כעניין שגרתי. מקלחת יכולה לקחת גם שעה וחצי . כשהוא בא לקחת אותה בבוקר זה לפחות חצי שעה עד שהיא יוצאת מהבית (כשבכל הזמן הזה הוא צופר בחוץ ומתקשר ללא הרף, וזה על בסיס יומי) , היא סגורה בחדר שעות רבות (בשישי היא בדרך כלל אצל אמא שלי), ללא טלוויזיה או מחשב.
כל החיים שלה היו לה טיקים, פעם זה היה מצמוצי עינים, אחר כך שיעול ואז זמזום. לפני כחודשיים זה נעשה מן ריקוד. אבל היא לא יוצאת מהבית לפני שהיא עושה ריקוד מסויים, גם לפני שנכנסה לאוטו שלי היא רקדה את זה (מן ריקוד ריחוף) וגם באמצע הרחוב.
אמא שלי טוענת שהיא גם התחילה להשתין בכל מיני מקומות. אתמול לדוגמא ליד האמבטיה.
הילדה סופר מחוננת, זכתה במקומות גבוהים בתחרויות ארציות ברמה כזו שבכימיה יש לה פטור מהבגרות עם ציון מאה והיא בבית ספר פרטי יוקרתי מצטיינת שכבה כל שנה.
עכשיו הבגרויות והמורה שלה סיפר לאמא שלי שבבגרות בשבוע שעבר היא נכנסה למצוקה ואבדה את האשתונות ושהוחלט לפטור אותה מהבגרות שהייתה השבוע במתמטיקה ולתת לה ציון 95 (לא יודעת איך זה מתאפשר ואמא שלי לא במצב להסביר לי).
אמא שלי קבעה תור לפסיכיאטרית מומלצת באופן פרטי, לאבחון מקיף ולראות מה אפשר לעשות אך כשהגיע התאריך היאסרבה ללכת בכל תוקף . לקחתי אותה לשיחה, ונסיתי בצורה יפה להסביר לה את החשיבות של האבחון, וכמה אני איתה ואלך איתה אם צריך . שאלתי מה ההתנגדויות שלה וכל מה שהיא אמרה לי זה שהיא לא חושבת שזה נכון לה.
בעוד שבוע יש לנו שוב תור לפסיכיאטרית (שטוענת שזה בר טיפול) אבל אנחנו במצוקה גדולה איך להביא אותה אל הטיפול.
מה יהיה נכון? האם לאיים עליה שאם לא תשתף פעולה נצטרך לערב אולי גורמים בכפייה?
הכי גרוע זה שאבא שלה לא ממש משתף פעולה בעניין, כלומר הוא הבין שיש בעיה ואפילו מודה בזה אבל כמובן שהוא עסוק בלהאשים את אמא שלי (באזני הילדה) שזה באשמתה ולא מתייחס לאיך ומה לעשות כדי לעזור למצוקה שלה.
יש לי אחות בת 18. תמיד היא הייתה קצת מוזרה (היא נולדה לאמא שלי ולבעלה כשהייתי בת 26 כך שהקשר ביננו לא של אחיות אלא יותר אימהי).
יש לה אבא קשה ומוזר מאוד. עד היום, הילדה מסיימת כיתה י"ב והוא מביא אותה לבית הספר ואם המורים לא היו עוצרים אותו בשער, מה שהם עושים בחודשים האחרונים, הוא היה מלווה אותה יום יום עד לכיתה.
לפני כחצי שנה אמא שלי נפרדה ממנו. מכיוון שהילדה כבר גדולה אין הסדרי ראיה, והוא מגיע לאסוף אותה כל יום מבית הספר, היא נמצאת אצלו עד כמעט חצות ואז הוא מביא אותה אל אמא שלי שם היא ישנה (יש לה חדר אצלו) ובבוקר הוא בא לאסוף אותה לבית הספר.
זה התחיל בזמן הארוך שלקח לה לעשות כל דבר. היא יכולה להכנס לשרותים לחצי שעה כעניין שגרתי. מקלחת יכולה לקחת גם שעה וחצי . כשהוא בא לקחת אותה בבוקר זה לפחות חצי שעה עד שהיא יוצאת מהבית (כשבכל הזמן הזה הוא צופר בחוץ ומתקשר ללא הרף, וזה על בסיס יומי) , היא סגורה בחדר שעות רבות (בשישי היא בדרך כלל אצל אמא שלי), ללא טלוויזיה או מחשב.
כל החיים שלה היו לה טיקים, פעם זה היה מצמוצי עינים, אחר כך שיעול ואז זמזום. לפני כחודשיים זה נעשה מן ריקוד. אבל היא לא יוצאת מהבית לפני שהיא עושה ריקוד מסויים, גם לפני שנכנסה לאוטו שלי היא רקדה את זה (מן ריקוד ריחוף) וגם באמצע הרחוב.
אמא שלי טוענת שהיא גם התחילה להשתין בכל מיני מקומות. אתמול לדוגמא ליד האמבטיה.
הילדה סופר מחוננת, זכתה במקומות גבוהים בתחרויות ארציות ברמה כזו שבכימיה יש לה פטור מהבגרות עם ציון מאה והיא בבית ספר פרטי יוקרתי מצטיינת שכבה כל שנה.
עכשיו הבגרויות והמורה שלה סיפר לאמא שלי שבבגרות בשבוע שעבר היא נכנסה למצוקה ואבדה את האשתונות ושהוחלט לפטור אותה מהבגרות שהייתה השבוע במתמטיקה ולתת לה ציון 95 (לא יודעת איך זה מתאפשר ואמא שלי לא במצב להסביר לי).
אמא שלי קבעה תור לפסיכיאטרית מומלצת באופן פרטי, לאבחון מקיף ולראות מה אפשר לעשות אך כשהגיע התאריך היאסרבה ללכת בכל תוקף . לקחתי אותה לשיחה, ונסיתי בצורה יפה להסביר לה את החשיבות של האבחון, וכמה אני איתה ואלך איתה אם צריך . שאלתי מה ההתנגדויות שלה וכל מה שהיא אמרה לי זה שהיא לא חושבת שזה נכון לה.
בעוד שבוע יש לנו שוב תור לפסיכיאטרית (שטוענת שזה בר טיפול) אבל אנחנו במצוקה גדולה איך להביא אותה אל הטיפול.
מה יהיה נכון? האם לאיים עליה שאם לא תשתף פעולה נצטרך לערב אולי גורמים בכפייה?
הכי גרוע זה שאבא שלה לא ממש משתף פעולה בעניין, כלומר הוא הבין שיש בעיה ואפילו מודה בזה אבל כמובן שהוא עסוק בלהאשים את אמא שלי (באזני הילדה) שזה באשמתה ולא מתייחס לאיך ומה לעשות כדי לעזור למצוקה שלה.