תוספת למה שכבר אמרו
לנועה
ניתחת את המצב בדיוק כפי שהוא - מודה לך , כי אני לא חשבתי שזו הסיבה חשבתי שהוא כועס כי הוא רוצה לשמור בקנאות על מקומו בבית . אבל אחרי שקראתי מה שכתבת אני נוטה להסכים איתך . כעת מה צריך להיות תפקידי ? רק להסתכל מהצד ולנסות להבין ? זה מה שאני עושה כבר כמה שנים והמצב רק מחמיר . (בגיל צעיר הם היו חברים מאוד טובים). כיצד לדעתך עלי לנהוג , כדי שהגדול לא ירגיש כל כך רע (הוא הרבה פעמים אומר שבשנים האחרונות ממש לא טוב לו בבית בגלל אחותו) . ומה עלי לעשות כדי שהילדה גם היא תדע מה מקומה , היא ממשיכה לצבור יותר ויותר תסכולים . אני יודעת שמאוד קשה לענות על השאלה הזאת . אני מחפשת את הנוסחא כבר הרבה שנים וכנראה שאין כזאת . אבל לפעמים רעיון של מי שמסתכל מהצד ולא כל כך מעורב כמוני יכול לעזור . תודה מראש
תוספת למה שכבר אמרו
תראי, לדעתי, יש כאן מצב שכנראה עתיד לשמר את עצמו. לא העויינות ביניהם (אני מקווה שלא), אבל כן המצב שהוא הילד הטוב והממושמע, האחראי והבוגר ואילו היא הילדה הנונקונפורמיסטית שאין לה אלוהים או מורא. זה המזג המולד שלהם, אני לא קונה משהו אחר, וכל אחד מהם יעצב את חייו הבוגרים בהתאם למזג הזה. כיצד הם התמודדו עם זה וירגישו כלפי עצמם (וכתוצאה מכך גם אחד כלפי השני) - באופן טבעי וללא התערבות מאסיבית, אני מאוד מאמינה שזו תהיה ההשתקפות של איך אתם ההורים רואים ומתמודדים איתם. אולי קצת פשטני ובהחלט לא מבוסס אמפירית (עד כמה שידוע לי), אבל מנסיון שלי ושל רבים אחרים שאני מכירה וגם משחזור ההתפתחות שלי (אחד מהיתרונות של זכרון מטורף) - אני בהחלט לא מסוגלת לקבל שזה לא נכון. זאת אומרת, לדעתי, שלאיך שאת והאבא רואים את השוני ביניהם ומתמודדים עם כל אחד מהם יש השלכה ישירה על איך שהם רואים את עצמם וכתוצאה מכך גם התחושות שלהם אחד כלפי השני וכתוצאה מכך מערכת היחסים ביניהם. לכן, אני מצרפת להמלצה של צביה גם המלצה שלי - לעשות את זה טיפול משפחתי (וכמובן גם לדבר על זה בפורום
). נקודת פער אחת, למשל, שבטח תעלה, היא שברור שהילד הוא הבן של אמא שלו (ממה שאת מספרת כאן) בעוד שהילדה - את המזג שלה - בטח לא ירשה ממך, ואני מנחשת (אבל זה סתם ניחוש השלכתי למדי
) שהיא דומה שתי טיפות מים לאבא שלה. יכול להיות שגם את, אלמלא היית אמא שלה או אמא בכלל, היית מרגישה באיזהשהו מקום ש"לא מגיע לה פרס". ולא, זו חס וחלילה לא האשמה כלפייך. את ההאשמות אני משאירה לה בעוד 5 שנים
אבל מרגישים ממה שאת כותבת בפורום שבעוד שלילד את דואגת ותוהה מה עדיף עבורו, ענייני הילדה בבי"ס ממש עולים לך בבריאות
וכעת למשהו עמוק פחות - הריבים ביניהם. תראי, אין (אני מקווה
) אחים שקרובים בגיל שלא רבים. אני בטוחה שגם את רבת עם האחים שלך (אם יש). החוכמה היא לא לתת לכעס להשמר מעבר לטריגר הריב עצמו, כשזה אפשרי. למשל, אם באים אל הילד חברים והילדה מושכת אותם אליה וזה מרגיז אותו - עדיף שהוא יכעס, היא תכעס, ושניהם יוציאו את זה אחד על השני ולאחר שירגעו תעזרי להם למצוא פשרה. ככה הכעס לא ייצא אל מחוץ לגבולות הריב הספציפי הזה ויישמר בבטן ויהפוך לתסכול מצטבר. בדומה למצב שבו מישהו העיר לך בעבודה הערה שהעליבה אותך ואת הגבת כפי שהרגשת לנכון, לעומת מצב בו לא הגבת ואז לקחת את זה איתך הבייתה והתחלת להריץ תסריטים על מה היית צריכה לעשות, מה כדאי שתעשי בהמשך וככה למלא בטן כלפיו.
