אחד תם היודע לשאול
חה"כ רן כוהן רגז מאוד על סגן השר עזרא שהציע לשב"כ לעקוב אחרי אנשי שמאל מתוך חשש שיסייעו לרשות הפלסטינית. לפני שנים רבות הוא היה שותף ודאי לביקורת שרווחה בקיבוץ הארצי כנגד השב"כ עד שנחשף הקשר של בן קיבוצו אודי אדיב לרשת סורית. אודי אדיב לא התחיל את דרכו כבוגד תחילה רק התחבר לקואליציות שלום שמחו כנגד פשעי הכיבוש הישראלי ותבעו צדק לפלסטינים. רבים מחבריו בקיבוץ הארצי ובארגונים הללו לא הגיעו לכלל מעשים המוגדרים כבגידה, אבל כדי זיהוי המיעוט הבוגד בפועל דורש מעקב אחרי כל ציבור שבדיעותיו ובדבריו מגלה אהדה לאויב, תומך ומחזק את התעמולה שלו, ומתנגד ומגנה את פעולות ההתגוננות של הממשלה הדמוקרטית הנבחרת. ועוד צריך להבהיר לחה"כ כוהן, חה"כ גלאון וחבריהם:מכיוון ששיתפתם בהפגנה של מה שכיניתם קואליצית השלום, את חברי הכנסת הערבים ואחרים שהאשימו את שר הביטחון בהוראות לרצוח ילדים, ואשר הגדירו בקול רם וצלול את הציונות כתנועה גיזענית, אתם שותפים לדבריהם. צופי הטלביזיה בארץ ובעולם אינם יכולים לזהות מי שייך "לקואליצית השלום", הלגיטימית ומי טרמפיסט שצורף ברצון על ידי המארגנים. הצופים והמאזינים אינם יכולים שלא להבחין בכך שבעיקרה זהה דעתם של טיבי ומחול ברכה וסנע לדעתם של הגברת גלאון רן כוהן ויוסף שריד. רן כוהן טען בלהט שבהפגנות, בת"א ובשערי רמאללה השתתפו פטריוטים ישראלים ובכך נתן משמעות חדשה למושג הזה. פטריוט לפי המילון הוא מי שאוהב את עמו ואת מדינתו, אבל המפגינים האלה הצטרפו אל כל מי שמגנה את מדינת ישראל ומייחס לה פשעי מלחמה! האמת ניתנת להאמר שבהפגנות האלה הופגנה אהדה רבה ללאום(?), הפלסטיני - האם ייתכן שחה"כ כוהן שריד וגלאון התכוונו לומר שהמפגינים הפ פטריוטים פלסטינים? בהפגנה בת"א זעקה אחת המשתתפות:"בנינו עצמנו ובשרנו נלחמים ומסכנים את חייהם לחינם". ממה נפשך, אם האוהבת את בנה משמיטה את הבסיס מתחת לרגליו בשעה שהוא מנהל מלחמה קשה כנגד האוייב! אם החרדה לחיי בנה מעודדת את החיילים הסרים לפקודתו לראות במה שהם עושים דבר מיותר המשרת כביכול יצרים אפלים של ראש ממשלתם?! רק טיפש יכול לחשוב שאין בכך כדי לפגוע במוטיבציה ובנחישות שלהם לחבל בביצוע המשימה ולסכן את חייהם וחיי מפקדם שהוא בנה. יש כאן סוג חדש של פולחן המולך אלא שבורסיה הקדומה זעקה האם מול ההמון הנושא את בנה אל התופת ונאבקה על חייו, ואילו כאן מובילה האם את הפולחן ומסכנת את חיי בנה(ויתר בנינו), על מזבח העקשנות להאחז בדעה שהמציאות כבר הוכיחה הצורה בוטה וקשה מאוד את הבלותה.
חה"כ רן כוהן רגז מאוד על סגן השר עזרא שהציע לשב"כ לעקוב אחרי אנשי שמאל מתוך חשש שיסייעו לרשות הפלסטינית. לפני שנים רבות הוא היה שותף ודאי לביקורת שרווחה בקיבוץ הארצי כנגד השב"כ עד שנחשף הקשר של בן קיבוצו אודי אדיב לרשת סורית. אודי אדיב לא התחיל את דרכו כבוגד תחילה רק התחבר לקואליציות שלום שמחו כנגד פשעי הכיבוש הישראלי ותבעו צדק לפלסטינים. רבים מחבריו בקיבוץ הארצי ובארגונים הללו לא הגיעו לכלל מעשים המוגדרים כבגידה, אבל כדי זיהוי המיעוט הבוגד בפועל דורש מעקב אחרי כל ציבור שבדיעותיו ובדבריו מגלה אהדה לאויב, תומך ומחזק את התעמולה שלו, ומתנגד ומגנה את פעולות ההתגוננות של הממשלה הדמוקרטית הנבחרת. ועוד צריך להבהיר לחה"כ כוהן, חה"כ גלאון וחבריהם:מכיוון ששיתפתם בהפגנה של מה שכיניתם קואליצית השלום, את חברי הכנסת הערבים ואחרים שהאשימו את שר הביטחון בהוראות לרצוח ילדים, ואשר הגדירו בקול רם וצלול את הציונות כתנועה גיזענית, אתם שותפים לדבריהם. צופי הטלביזיה בארץ ובעולם אינם יכולים לזהות מי שייך "לקואליצית השלום", הלגיטימית ומי טרמפיסט שצורף ברצון על ידי המארגנים. הצופים והמאזינים אינם יכולים שלא להבחין בכך שבעיקרה זהה דעתם של טיבי ומחול ברכה וסנע לדעתם של הגברת גלאון רן כוהן ויוסף שריד. רן כוהן טען בלהט שבהפגנות, בת"א ובשערי רמאללה השתתפו פטריוטים ישראלים ובכך נתן משמעות חדשה למושג הזה. פטריוט לפי המילון הוא מי שאוהב את עמו ואת מדינתו, אבל המפגינים האלה הצטרפו אל כל מי שמגנה את מדינת ישראל ומייחס לה פשעי מלחמה! האמת ניתנת להאמר שבהפגנות האלה הופגנה אהדה רבה ללאום(?), הפלסטיני - האם ייתכן שחה"כ כוהן שריד וגלאון התכוונו לומר שהמפגינים הפ פטריוטים פלסטינים? בהפגנה בת"א זעקה אחת המשתתפות:"בנינו עצמנו ובשרנו נלחמים ומסכנים את חייהם לחינם". ממה נפשך, אם האוהבת את בנה משמיטה את הבסיס מתחת לרגליו בשעה שהוא מנהל מלחמה קשה כנגד האוייב! אם החרדה לחיי בנה מעודדת את החיילים הסרים לפקודתו לראות במה שהם עושים דבר מיותר המשרת כביכול יצרים אפלים של ראש ממשלתם?! רק טיפש יכול לחשוב שאין בכך כדי לפגוע במוטיבציה ובנחישות שלהם לחבל בביצוע המשימה ולסכן את חייהם וחיי מפקדם שהוא בנה. יש כאן סוג חדש של פולחן המולך אלא שבורסיה הקדומה זעקה האם מול ההמון הנושא את בנה אל התופת ונאבקה על חייו, ואילו כאן מובילה האם את הפולחן ומסכנת את חיי בנה(ויתר בנינו), על מזבח העקשנות להאחז בדעה שהמציאות כבר הוכיחה הצורה בוטה וקשה מאוד את הבלותה.