ובכן:
ההצגה הייתה הצגה חמודה שנקראת "דמעות של אריה". סיפור בסגנון רומיאו ויוליה לילדים, אבל כמובן עם "happy end": קשר אהבה בלתי אפשרי בין אריה צמחוני ורגיש שמנודה משבטו בגלל תכונותיו הנ"ל, לבין ארנבת שהוריה לוחצים עליה להכיר ארנב מוצלח. הבלגן מתחיל כמובן כשמשפחתה (הלוחצת מאוד) של הארנבת מגלה שהחבר שהיא בחרה לעצמה הוא אריה. ההצגה הייתה קצת "גדולה" על רוב הילדים - גם בגלל תכניה וגם בגלל אורכה (כמעט שעה - בלי הפסקה) - בכל זאת, הילדים "החזיקו מעמד יפה", ולפחות בחצי השעה הראשונה של ההצגה - נהנו מאוד. אני לא יודעת ממה הילדים נהנו יותר: מההצגה עצמה או מהנסיעה באוטובוס שהייתה חוויה בפני עצמה. ("יווווווו, תראו איזה קטנות המכוניות") כל מבוגר היה אחראי על ארבעה ילדים. לפני היציאה נאמר לכל ילד, לאיזה מבוגר הוא "מוצמד", והסדר היה (כמעט) מופתי. לעידן דווקא היה קצת קשה עם נוכחותי. קשה לי להסביר בדיוק למה. הוא נצמד אלי יותר מכרגיל, והיה ממש לא רגוע. אני לא יודעת איך הוא היה מתנהג אם לא הייתי מצטרפת. אולי, דווקא לטובתו, עדיף שבפעם הבאה לא אצטרף. לפני הפעם הבאה אחשוב על זה שוב (ובטח אתייעץ איתכם).
