מארצות החום אל חלונכם (המשקיף אל
הרשת). עלק ארצות החום. יצאתי משוויץ הקרה בחולצה קצרה ומעל עשרים מעלות ונחתתי בארצות החום הלא מאוד חמות, לפחות לא תמיד. שלא תבינו לא נכון - ארזתי גם שתי חולצות עם שרוולים ארוכים. שתיים, שהיו בהחלט לא מספקות את גלי הקור שתקפו אותי בארץ הקודש. והנה הסיקור המובטח: באקט משתולל ותירוץ של הימנעות מפקקים בדרך לסדר (שהיה בי-ם), אמא שלי הודיעה שהם יאספו אותי מהשדה (ב4 לפנות בוקר לא נרדמת) ונמשיך לעיר הקודש. אכן נמנענו מהפקקים. דווחי התנועה הראו שרוב עם ישראל ואשתו הגיעו לסדר באחור קל עד גדול מאוד כי הם עמדו בפקקים אינסופיים. הגענו לעיר הקודש בחמש ורבע ונסענו ל"ארומה" - לאכול ארוחת בוקר (ולא להעיר את הישנים). שוד ושבר! עד שש בבוקר אפשר רק לקחת דברים בארומה ואי אפשר לשבת (אני משער שבגלל בעיית "רעש לשכנים" (גרתי שם שנה), אז ישבנו ב"ריף רף" עד שאפשר יהיה לשבת בארומה. אני לא מבין איך יש אנשים בריף רף כשארומה (שנמצא ממול) פתוח (כי ריף רף ממש לא מוצלח). נתנו לשמש להתחמם אחרי שהפציעה ונסענו לפגוש את אחותי ושלל אחייני. לקחנו את אחייני (למעט הקטנטן שבן שבועיים) לגן החיות. אני לא אוהב גני חיות - לא אוהב חיות בכלובים, כך שאני לא ממש הוגן, אבל יחסית לגן חיות - הוא ממש ממש מוצלח - יש לחיות יחסית הרבה מרחב ותוואי מתאים. חזרנו אחה"צ והורי המותשים צנחו על המיטות. זה אולי המקום לציין שבלילה של הטיסה נמנמתי שעה במטוס. וזהו. אני לעומתם - נפגשתי עם חברים (להלן "טרום סדר"). הסדר היה דווקא מוצלח. אני כותב "דווקא" כיוון שהיה בבית הורי גיסי (ככה קוראים לזה, לא?). בית בו האב חזר בתשובה, וכל ארבעת הבנים חזרו בתשובה - כל אחד בחצר אחרת. בסדר היו שניים מהאחים. בקיצור - מתכון לקטסטרופה, או לחוויה מענינת. התוצאה היתה משעשעת - אחרי חצי מהמשפטים בהגדה, הגיעו קריאות בייניים של מדרשים כאלה ואחרים (גם אני טמנתי ידי בצלחת (בעיקר עם מדרשי לשון ומעט ידע חילוני של מדרשים קבליים). אחרי הסדר נפגשתי עם חברים ל"אפטר סדר" שנגמר בחמש בלילה. שעה יפה ללכת לישון. הלו"ז העמוס היה איפיין את כל השהות בארץ. בגלל אי הבנה, חברה טובה ריחמה עלי ולא העירה אותי בטלפון בבוקר. אחרי פחות מדי שעות שינה, הייתה ארוחת "היום שאחרי" ואחריה חזרנו צפונה (לפני הפקקים, בכלל, פקקים הם מוטיב חוזר בביקור בארץ, אולי בגלל שהם מוטיב של הארץ). היה מאוחר מכדי ללכת לים, אבל לפחות יצאתי עם חברים. ימות השבוע הפכו לדבר די בעייתי, כי אחרי שלושה ימים באותו השבוע, הגיע יום ששי ואחרי שבת הגיע שוב ששישבת. ראשון, שני ושוב ששישבת. די מתיש הענין הזה. אז באחד מימי ששי (שחל באמת ביום ששי), חוץ מביקורים וחברים ירדתי לים. אין כמו ים לצינון עסיסי (כזה עם הרבה נזלת, שחטפתי בעיר הקודש). טמפ' המים 18-19 מעלות. כך שקר להכנס אבל נעים להשאר. עדיין החוף הומה הולכים (הספורט הלאומי של חיפה). היו הרבה דגים מתים על החוף - אולי מההרעלה שהיתה בחופי תל אביב, אולי מהסערה שהיתה יומיים קודם ואולי משתיהן. בכל אופן, כרגע המים (לפחות בחיפה) נקיים ואפילו צלולים כשאין סערות. עדיין אין המוני אופנועי ים (לשמחתי - אם זה היה תלוי בי, הם היו זוכים לאזורים מוגבלים בשבילם ולקנסות כבדים כשהיו יוצאים מאותם האיזורים. אבל זה לא תלוי בי) אבל כבר יש יותר מדי מכוניות שנוסעות על החוף (ולשמחתי הרבה - גם שוקעות בחול ונתקעות. אם זה היה תלוי בי - המכוניות היו מולעמות ונמכרות במכירות פומביות, אבל גם זה לא תלוי בי). ביום שאחרי היה קר ואפור = איכס, מה שלא הפריע לי לרדת לים ובערב התקיימה פגישה הסטורית עם ג'ודי. רק חבל שכבר הייתי כל כך ממוטט מעייפות ועוד לא הייתי במצב מחורפן, כך שג'ודי בטח תוכל להעיד שאני חנון אמיתי (לכל אלה מכם שלא האמינו לי). ביום למחרת התקיים טיול/מפגש של פורום "תרבות עברית" בחיפה, שאני ארגנתי למדי. החזאים הבטיחו גשם מקומי ואנחנו החלטנו שהמקום של ה"מקומי" לא יהיה דווקא במקום שלנו, קריא בכרמל. הבוקר האיר לנו פנים אביביות ושמשיות למדי עם מזג אויר מצוין לטיול. הטיול התחיל בשעה וחצי אחור עקב פקקים (כבר אמרתי - מילת מפתח) וככל שהתקדמנו לנו ללב החורש - התקדמו העננים והרוח שנשבה לה קרירה. התברר שטעינו והמיקום של הגשם המקומי היה ממש עלינו (מנפלאות אותו הטיול תוכלו לקרוא
בשרשור הזה). ביום למחרת נסעתי לחזות בנפלאות הכינרת (או אם לדייק - לבקר את אחותי ומשפחתה שגרים באיזור וחזרו גם הם מירושלים, ולהשקיף על הכנרת). מה אומר - יש שם אגם. שם הרי גולן. לַמראה הלב רן. וגשם ירד - גם. למחרת שוב נהיה יום ששי (כבר אמרתי משהו על הבלבול שזה יוצר?) והתחיל חמסין. כן, ככה זה בארץ הקודש - גם מזג האויר עושה ככל העולה על רוחו - אין דין ואין דיין. היה ים סוער ("התורן חרק/ חרטום הספינה כמעט ונשחק...") אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להכנע לקפריזות של מזג ואויר וחבריו ונתתי נפשי בכף הים. למזלי - הוא נתן לי אותה בחזרה ולא לקח אותה אל חיקו. אחרי שהבין שזה לא ימנע ממני לכנס למים - ביום למחרת הוא התנהג כמו אמבטיה. חוץ מירושלים, אליה הגעתי כמעט בטעות ואיזור טבריה, אליו הגעתי דוקא בכוונה, נשארתי בחיפה כל הזמן ושאבתי אליה חברים מכל הארץ. כאמור - היה כיף ויצאתי מותש לחלוטין.