אחד הימים הקשים בחיי
אתמול, יום חופש.. שמש זרחה.. נסעתי עם הילדות שלי לתחנת הרכבת בקריית חיים לאסוף את החבר שלי . היו לנו תוכניות ליום שמש. תכננו ללכת עם הילדות לחוף הים הרכבת שלו התאחרה בגלל העומס של חול המועד ואני אמרתי לעצמי וואלה.. שתי ציפורים במכה. נעלה לתחנה נראה לגוזלים שלי רכבת.. לא ידעתי מה אני עומדת לראות !!!!! הגענו. והלכנו לספסל הראשון שהיה פנוי. בספסל לידינו ישבה בחורה צעירה. בטרנינג מחזיקה ביידה כסף מזומן וארנק. פנתה אלי ושאלה `` גם את מחכה לרכבת של אחת ארבעים ואחת ? `` אמרתי, לא. אני מחכה למישהו שצריך להגיע ברכבת.. והיא אמרה לי `` אהה.. אז אתן בצד הפוך.`` אמרתי תודה קמתי ועברתי לצד השני. ישבתי מולה והסתכלתי עלייה.. נראה לי מוזר הבגדים שאיתם בחרה לנסוע ברכבת וחשבתי לעצמי בטח לא נוסעת רחוק. שמענו את הרכבת מגיעה ( הרכבת שלה היא חיכתה ) ואז זה קרה .. היא קפצה למסילה, פרסה ידיה לצדדים ופשוט חיכתה שהרכבת תעלה עליה ואכן כך היה !!! הרכבת פשוט רמסה אותה . לא יוצאת לי מהראש התמונה הזאת היא פרסה ידיה לצדדים כאילו מחכה לילד שעומד לרוץ אליה אבל לא ילד היא קיבלה בברכה , את המוות היא כל כך חיבקה !! והילדות שלי היו איתי במחזה הזה. הן כנראה לא ראו ואולי לא ממש הבינו אבל בהחלט הבינו את ההיסטריה שאני נכנסתי אליה .. מחזה מזוויעה והיא פשוט נעלמה מתחת גלגלי הרכבת ויותר לא ראו ולא שמעו . מיותר לאמר שכבר יומיים אני מסתובבת עם המראה שלה עם ידייה הפרוסות וקול צופר הרכבת .. היום קראתי בעיתון שהיא בת 17.5 בת להורים שכולים שעכשיו נשארו ללא ילדים. ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה . אני הייתי האחרונה שהיא דיברה איתה . ואולי עם הייתי נשארת שם עם הילדות היא לא הייתה עושה את זה ? ! ( סביר להניח שלא כי אדם שמחליט לקחת את חייו בידיו לא מתחשב באנשים הכי קרובים לו אז יתחשב בסתם עוברי אורח ? ! ) אבל המחשבות, התמונות, המראות לא עוזבים ולא מרפים . אני לבד כבר חצי שנה.. (פרודה ועכשיו כבר גרושה ) . עוד לא קרה לי לילה אחד שהיה קשה לי עם הלבד, שפחדתי להכנס למיטה . אתמול החבר שלי ישן אצלי ותמך וחיזק. היום אין לי ברירה אלא להכנס למיטה לבד ואין לי מושג איך אני עוצמת את העינים בלי לראות אותה !! ואין לי מושג איך אני מסלקת את הטרואמה הזאת מחיי. לראות אדם עומד מול רכבת שדוהרת עליו !!! סמדר .
אתמול, יום חופש.. שמש זרחה.. נסעתי עם הילדות שלי לתחנת הרכבת בקריית חיים לאסוף את החבר שלי . היו לנו תוכניות ליום שמש. תכננו ללכת עם הילדות לחוף הים הרכבת שלו התאחרה בגלל העומס של חול המועד ואני אמרתי לעצמי וואלה.. שתי ציפורים במכה. נעלה לתחנה נראה לגוזלים שלי רכבת.. לא ידעתי מה אני עומדת לראות !!!!! הגענו. והלכנו לספסל הראשון שהיה פנוי. בספסל לידינו ישבה בחורה צעירה. בטרנינג מחזיקה ביידה כסף מזומן וארנק. פנתה אלי ושאלה `` גם את מחכה לרכבת של אחת ארבעים ואחת ? `` אמרתי, לא. אני מחכה למישהו שצריך להגיע ברכבת.. והיא אמרה לי `` אהה.. אז אתן בצד הפוך.`` אמרתי תודה קמתי ועברתי לצד השני. ישבתי מולה והסתכלתי עלייה.. נראה לי מוזר הבגדים שאיתם בחרה לנסוע ברכבת וחשבתי לעצמי בטח לא נוסעת רחוק. שמענו את הרכבת מגיעה ( הרכבת שלה היא חיכתה ) ואז זה קרה .. היא קפצה למסילה, פרסה ידיה לצדדים ופשוט חיכתה שהרכבת תעלה עליה ואכן כך היה !!! הרכבת פשוט רמסה אותה . לא יוצאת לי מהראש התמונה הזאת היא פרסה ידיה לצדדים כאילו מחכה לילד שעומד לרוץ אליה אבל לא ילד היא קיבלה בברכה , את המוות היא כל כך חיבקה !! והילדות שלי היו איתי במחזה הזה. הן כנראה לא ראו ואולי לא ממש הבינו אבל בהחלט הבינו את ההיסטריה שאני נכנסתי אליה .. מחזה מזוויעה והיא פשוט נעלמה מתחת גלגלי הרכבת ויותר לא ראו ולא שמעו . מיותר לאמר שכבר יומיים אני מסתובבת עם המראה שלה עם ידייה הפרוסות וקול צופר הרכבת .. היום קראתי בעיתון שהיא בת 17.5 בת להורים שכולים שעכשיו נשארו ללא ילדים. ואני לא יכולה להפסיק לחשוב עליה . אני הייתי האחרונה שהיא דיברה איתה . ואולי עם הייתי נשארת שם עם הילדות היא לא הייתה עושה את זה ? ! ( סביר להניח שלא כי אדם שמחליט לקחת את חייו בידיו לא מתחשב באנשים הכי קרובים לו אז יתחשב בסתם עוברי אורח ? ! ) אבל המחשבות, התמונות, המראות לא עוזבים ולא מרפים . אני לבד כבר חצי שנה.. (פרודה ועכשיו כבר גרושה ) . עוד לא קרה לי לילה אחד שהיה קשה לי עם הלבד, שפחדתי להכנס למיטה . אתמול החבר שלי ישן אצלי ותמך וחיזק. היום אין לי ברירה אלא להכנס למיטה לבד ואין לי מושג איך אני עוצמת את העינים בלי לראות אותה !! ואין לי מושג איך אני מסלקת את הטרואמה הזאת מחיי. לראות אדם עומד מול רכבת שדוהרת עליו !!! סמדר .