אחד החיילים

[לא חשובה]

אחד החיילים

שנפצע בהר דוב מת ולא יודעת קשה לי עם זה הוא היה במוצב של אחי וזה בקלות יכול היה להיות אח שלי ואז הייתי מאבדת שני אנשים חשובים את אחי ואני כמעט בטוחה שסתא שלי לא הייתה מחזיקה מעמד אחי זה והיא גם היתה הולכת וזה כבר יותר מדי... יוםם חמישי שעבר שכל הבלאגן הזה היה בהר דוב עשיתי כלכך הרבה טלפונים לכל העולם וחמותו ובמוצב שלו לא ענו ובבסיס אחר שגם לא ענו ואף אחד לא יודע כלום ואצלי בבסיס הפעלתי כמה אנשים שיבררו לי גם אבל גם הם חזרו בידיים ריקות ובלי תשובות ומכל הכיוונים מגיעים טלפונים שדורשים ממני עכשיו ומיד תשובות ואני מה אני יכולה לעשות מה אני כבר יודעת? מה אני כבר? והם כועסים כי אין לי תשובות ומנתקים ואחרי חצי שעה שוב וככה עד שעות הערב המאוחרות כשהוא התקשר וכשהודיעו לי שהוא לא ברשימת הנפגעים אבל עד שזה קרה זה היה כלכך ארוך ומייגע אני יודעת שזה בטח נשמע נוראי להגיד שאני שמחה שזה מישהו אחר ולא הוא ואני לא שמחה שמישהו אחר נפצע ונפטר אבל אני שמחה שזה לא הוא!

 

[אדומה2]

אנחנו מכירות מתוקה

זו אני, יעל. אני רוצה להתרעם על הכינוי שלך בפורום פה, הוא ממש מרגיז אותי! אני שמחה שאח שלך חי ושלם. קראתי גם את מה שכתבת על יאיר.... אני לא יודעת, לאחרונה נראה לי שלנסות להבין את הדברים האלה זה להשקיע אנרגיה בכיוון הלא נכון, לפחות לי אישית. האם אפשר להבין את זה בכלל?? האם ישל נו יכולת להבין את הדברים האלה?? האם אני יכולה להבין למה אימא שלי מתה ככה פתאום באמצע החיים? לא נראה לי. אני אענה לך על המייל שלך בקרוב, אני פשוט צריכה ללכת עכשיו. תזכרי לנשום, נשימות ארוכות דרך האף ולשחרר דרך הפה, אני עושה את זה הרבה לאחרונה וזה לפעמים עוזר לכמה רגעים, שזה גם כן משהו. שלך, יעל

 

[לא חשובה]

אני אישית

לא מסוגלת ובאיזשהו מקום גם לא מוכנה לאיכולה מצטערת אני יודעת שזה טיפשי אבל אני לא יכולה

 

[אדומה2]

לא מסוגלת

מה- להפסיק לנסות למצוא הגיון? לנסות לקבל הסברים על הדברים שקרו? לא, זה לא טיפשי, אני רק מספרת לך את מחשבותיי שלי, אני מאוד יכולה להבין אותך, ככה אחנו בנוים, קורים דברים ויש להם הסבר, ככה גדלנו.