P u r e S o u L
New member
אחדות או נפרדות ?
כתוצאה מההודעה של מוזס3000 החלטתי להעלות כאן נושא שראוי לדיון. מה היא האשליה, האחדות או הנפרדות ? לאנשים שעושים מדיטציה, יוגה או כל מה שלא יהיה, יש את היכולת להתבונן בכולל, באחדות. הם מרגישים את האחדות עם הכל, באקסטזה בלתי ניתנת לתיאור. אולי לא בפעמים הראשונות, זה דורש תירגולת, אבל אכן זו תכונה שאפשר להגיע אליה. השאלה שאני מציג כאן היא מה היא האשליה, האחדות או הנפרדות ? אני טוען שהנפרדות היא האשליה, מכיוון שכשמשנים את נקודת המבט, שמסתכלים באמת מלמעלה על מה שבאמת קורה, רואים אחדות. האשליה היא מה שאנחנו חיים ביום יום. זה הולך בדיוק כמו בחידת הסלע, שמופיעה בספר שיחות עם אלוהים ואני מצטט: פעם היה סלע מלא אינספור אטומים, פרוטונים, ניוטרונים וחלקיקי חומר תת אטומיים. כל החלקיקים האלה נעו כל הזמן בדפוס קבוע, שכל חלקיק הולך מ"פה" ל"שם" ב"זמן מסויים, אבל נע כלכך מהר עד שנדמה שהסלע עצמו אינו זז כלל. הוא פשוט היה. הוא שכב שם, מתענג בשמש, סופג את הגשם ואינו זז כלל. "מה זז בתוכי ?" הסלע שאל. "אתה" ענה קול ממרחק "אני ?" ענה הסלע. "זה בלתי אפשרי. אני לא זז כלל. כל אחד יכול לראות את זה". "כן, מרחוק" הקול הסכים. "מכאן אתה באמת נראה מוצק, דומם, לא נע. אבל כשאני מתקרב, כשאני מביט מקרוב במה שקורה באמת, אני רואה שכל מה שמרכיב את מה שאתה, הכל נע במהירות מדהימה בזמן ובחלל בדפוס מסויים שיוצר אותך כדבר שנקרא ´סלע´. ולכן אתה קסום ! אתה זז ולא זז בו זמנית." "אבל" שאל הסלע, "אם כן, מה היה האשליה ? האחדות, יציבות הסלע ? או המופרדות של חלקיו ותנועתם ?" לזה ענה הקול: "אם כן, מה היא האשליה ? האחדות, יציבות אלוהים ? או המופרדות של חלקיו ותנועתם ?". ואני טוען, שהאשליה היא המופרדות. רק ברגעים שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך האשליה של המופרדות, בא הפחד. כאשר אנחנו חיים את האחדות, את האקסטזה, האהבה באה לידי ביטוי, אהבה אינסופית ללא תנאי. החיים הם סדרת תנועות זעירות ומהירות להדהים. התנועות האלו אינן משפיעות כלל על חוסר התנועה של כל מה שקיים ועל קיומו. מהמרחק הזה אין כל נפרדות. לא יכולה להיות, כי כל מה שיש זה כל מה שקיים, ואין כל דבר אחר. אלוהים הוא הזז שאינו זז. מנקודת המבט המוגבלת, שאנחנו רואים את כל מה שיש, אנחנו רואים את עצמנו כמופרדים ונפרדים. לא כישות אחת בלתי ניתנת להזזה, אלא כישויות רבות שנמצאות בתנועה כל הזמן. 2 ההבחנות מדוייקות. שתי המציאויות "אמיתיות". וכשאנחנו "מתים" אנחנו לא מתים כלל אלא עוברים למודעים של המקרוקוסמוס, המודעות של האחדות. אבל גם המודעות של האחדות הזאת, היא חלק ממודעות של נפרדות נוספת, ומעליה שוב אחדות, שהיא שוב חלק ממופרדות שהיא חלק מאחדות. עולם ללא סוף. היקום הוא מעין מולקולה בגופו של אלוהים. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. עוד דעות אשמח לשמוע. אור, אמת, שמחה ואהבה ללא תנאי.
כתוצאה מההודעה של מוזס3000 החלטתי להעלות כאן נושא שראוי לדיון. מה היא האשליה, האחדות או הנפרדות ? לאנשים שעושים מדיטציה, יוגה או כל מה שלא יהיה, יש את היכולת להתבונן בכולל, באחדות. הם מרגישים את האחדות עם הכל, באקסטזה בלתי ניתנת לתיאור. אולי לא בפעמים הראשונות, זה דורש תירגולת, אבל אכן זו תכונה שאפשר להגיע אליה. השאלה שאני מציג כאן היא מה היא האשליה, האחדות או הנפרדות ? אני טוען שהנפרדות היא האשליה, מכיוון שכשמשנים את נקודת המבט, שמסתכלים באמת מלמעלה על מה שבאמת קורה, רואים אחדות. האשליה היא מה שאנחנו חיים ביום יום. זה הולך בדיוק כמו בחידת הסלע, שמופיעה בספר שיחות עם אלוהים ואני מצטט: פעם היה סלע מלא אינספור אטומים, פרוטונים, ניוטרונים וחלקיקי חומר תת אטומיים. כל החלקיקים האלה נעו כל הזמן בדפוס קבוע, שכל חלקיק הולך מ"פה" ל"שם" ב"זמן מסויים, אבל נע כלכך מהר עד שנדמה שהסלע עצמו אינו זז כלל. הוא פשוט היה. הוא שכב שם, מתענג בשמש, סופג את הגשם ואינו זז כלל. "מה זז בתוכי ?" הסלע שאל. "אתה" ענה קול ממרחק "אני ?" ענה הסלע. "זה בלתי אפשרי. אני לא זז כלל. כל אחד יכול לראות את זה". "כן, מרחוק" הקול הסכים. "מכאן אתה באמת נראה מוצק, דומם, לא נע. אבל כשאני מתקרב, כשאני מביט מקרוב במה שקורה באמת, אני רואה שכל מה שמרכיב את מה שאתה, הכל נע במהירות מדהימה בזמן ובחלל בדפוס מסויים שיוצר אותך כדבר שנקרא ´סלע´. ולכן אתה קסום ! אתה זז ולא זז בו זמנית." "אבל" שאל הסלע, "אם כן, מה היה האשליה ? האחדות, יציבות הסלע ? או המופרדות של חלקיו ותנועתם ?" לזה ענה הקול: "אם כן, מה היא האשליה ? האחדות, יציבות אלוהים ? או המופרדות של חלקיו ותנועתם ?". ואני טוען, שהאשליה היא המופרדות. רק ברגעים שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך האשליה של המופרדות, בא הפחד. כאשר אנחנו חיים את האחדות, את האקסטזה, האהבה באה לידי ביטוי, אהבה אינסופית ללא תנאי. החיים הם סדרת תנועות זעירות ומהירות להדהים. התנועות האלו אינן משפיעות כלל על חוסר התנועה של כל מה שקיים ועל קיומו. מהמרחק הזה אין כל נפרדות. לא יכולה להיות, כי כל מה שיש זה כל מה שקיים, ואין כל דבר אחר. אלוהים הוא הזז שאינו זז. מנקודת המבט המוגבלת, שאנחנו רואים את כל מה שיש, אנחנו רואים את עצמנו כמופרדים ונפרדים. לא כישות אחת בלתי ניתנת להזזה, אלא כישויות רבות שנמצאות בתנועה כל הזמן. 2 ההבחנות מדוייקות. שתי המציאויות "אמיתיות". וכשאנחנו "מתים" אנחנו לא מתים כלל אלא עוברים למודעים של המקרוקוסמוס, המודעות של האחדות. אבל גם המודעות של האחדות הזאת, היא חלק ממודעות של נפרדות נוספת, ומעליה שוב אחדות, שהיא שוב חלק ממופרדות שהיא חלק מאחדות. עולם ללא סוף. היקום הוא מעין מולקולה בגופו של אלוהים. מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. עוד דעות אשמח לשמוע. אור, אמת, שמחה ואהבה ללא תנאי.
