כמו כל שנה
אין סיבה לחגיגה,אין על מה לשמוח ואין עם מי לשמוח. לא יצאתי למנגל,דבר שאני עושה לפחות פעמיים בשבוע,בשגרה.. לא שמתי דגל על האוטו,אך השארתי את "הנמרים" על הדלתות,ה"פרסה"על הרדיאטור,"נעל התינוק"מתנדנדת בגאווה על אגזוז מכוניתי,ו"יד השלום" מנפנפת לכולם בשמשה האחורית,ה"פייטים" המדהימים תלויים מעל הדש בורד ואת נורת הפלורסנט הירוקה בתחתית האוטו החלפתי בסגולה,וכעת רכבי נראה ממש חללית... אין כמו חג העצמאות להחזירני לשגרה המטומטמת והמלוקקת של חגי ישראל שרובם נחגגים לילדים ומיעוטם,ממלאים את חזנו גאווה מטומטמת והרבה עצב גדול ואמיתי,על המסכנים שביננו שלא שפר גורלם והם קבורים עמוק באדמה.בואו נישא תפילה(ראו תמונה)שאנחנו ויקירנו נשרוד את הסכסוך רווי הדם הזה. חג שמייאח!