אז.....

[m i t a l y]

אז.....

מה האור והחושך השבועיים שלכם??? אצלי, עם אבי לא היה לי שום קשר השבוע. אמי עסוקה במעבר בית, פתיחת גלריה וטיפול בבן זוג חולה - גם כןלא היה לי קשר איתה כמעט (למעט ה"יום סבתא" הקבוע שלה...). סוף-סוף אחרי 3 שבועות רצופים בהם נסענו לביתנו בדרום בסופי שבוע, חזר האור לביתה של האקסית של בעלי, ואנחנו שוב "נהנים" מה"אוכל" הקיבוצי בחדר האוכל (שימו לב למרכאות) ומה"נוף הירוק" של העמק...

מי אחריי?

 

[גלבועא]

שגרה שגרה שגרה ../images/Emo13.gif

 

[pf26]

אור וילדים

הבת הצעירה שתמיד מתלוננת שאין לה חברים, מוזמנת למסיבת פיג'מות "יוקרתית" (היא עדיין מתלוננת, אבל לפחות אמא שלה רגועה). הבת הגדולה רגע לפני הבגרויות, מאוהבת בחבר עד קצות האזניים וזה עושה טוב בלב להזכר באהבה של גיל 17. והבנים? כמו תמיד - כדורגל, משחקי מחשב, טלויזיה...

 

[גלבועא]

איזה הורים דומים אנחנו

כלומר את וזוגתי. מה שמזכיר לי שבילדותי הסוגיה הזו כלל לא עלתה על פני השטח. היינו יורדים "למטה", פוגשים את כל הילדים מה"בלוקים", ומבלים אחה"צים מלאי הרפתקאות ודמיון. האם התפתחות המטרופולין, היעלמות ה"חצרות", הסכנה של אלימות גבוהה גרמו להיעלמות של תרבות זו? אם כי באזורי עוני אפשר לראות שתרבות הילדים קיימת גם קיימת.

 

[maybesure]

אצלנו עוד קיימת התרבות הזו

אבל.. לא במטרופולין. גרים ביישוב כפרי ולא מרגישים את איום האלימות ברחובות. יש חצר כמעט לכל בית (בשכונה שלנו לכולם), רוב הבתים הם צמודי קרקע. לא הייתי מחליפה בשום עיר בעולם.

 

[alona 9]

אז...

שמחתי מאד כשבני משפחתי קיבלו בהבנה את רצוני לחגוג השנה את החג לבד, כלומר עם אמי וילדי.ומבלי לתרץ ולהמציא אלפי הסיבות,האמת התקבלה בהבנה,גיסתי ואחי המקסימים לא נפגעו, (למרות שהזמנתי אותם אלי) הם כיבדו את ההחלטה ולא כעסו,אבן שישבה על הלב מזה חודש, זהו,כעת נגולה

 

[maybesure]

על החושך לא אוהבת לכתוב

וגם נדיר שיקרה בין הורי לביני או משפחתי. אז הנה האור: היום אבא שלי חזר מבדיקות, הוא מגיב מצויין לתרופה ולטיפולים. מרגישה רגועה, וכייף שהוא מחוזק וטוב לו.

 

[pf26]

../images/Emo24.gif

 

[alona 9]

../images/Emo57.gifהלוואי וימשיך כך,בהצלחה ../images/Emo20.gif

 

[m i t a l y]

הרבה בריאות... ../images/Emo57.gif../images/Emo57.gif