Blackbird fly
New member
אז עוד ביקור במיון (ט)
אחרי ביקור אצל חברים בלילה לקחתי מונית
בהתחלה אמרתי לו שיקח אותי הביתה
אחר כך אמרתי שלא יקח אותי הביתה, שיקח אותי לסופרפארם
רציתי לקנות משהו שיעזור לי לסיים את הכל
אחרי כמה דקות אמרתי לו "אל תקח אותי הביתה ואל תקח אותי לסופרפארם, קח אותי למיון פסיכיאטרי"
הגעתי לשם
היו עוד כמה אנשים שחיכו שם
כל אחד בהתקף פסיכוטי משלו
חיכיתי הרבה זמן
האח יצא והתחלתי לצעוק "אני הולכת להתאבד, לאף אחד לא אכפת???"
והוא אמר לי שאכפת, רק צריך לחכות בסבלנות
הרגשתי כאילו אני במיון רגיל על סף התקף לב ואומרים לי "את צריכה רק לחכות בסבלנות"
ברחתי משם ושלחתי הודעה לפסיכיאטר
הוא אמר שהוא ידבר עם המיון שיתנו לי זריקת הרגעה
חזרתי לשם והאח לקח אותי למחלקה של המבוגרים כדי לתת לי אותה
ושוב עברתי במסדרון הזה
עם כל הפסיכופתים, עם הריח הזה שלא עוזב גם אחרי שנים
התעוררתי בצהריים, לא ממש סגורה על מה קורה איתי
רק יודעת שממש כואב לי התחת מהזריקה הזאת
הכנסתי את כל המספרים בנייד לרשימה השחורה
אני לא הולכת לתקשר עם מישהו בעולם האמיתי
איכשהו השלמתי עם החיים האלו
ואיכשהו זה סוג של הקלה מסוימת
פשוט לקום כל בוקר, לעשן סיגריה, לשטוף את הפנים, לעשן סיגריה, לשחק כדורסל ושש בש בפלאפון, לעשן סיגריה
ומדי פעם לבקר במיון כשזה ממש בלתי נסבל
אלו הם חיי
תודה לכן על השירים שהקדשתן לי, אני כל כך מודה לכן, עשית לי קצת טוב על הלב...
אני פשוט חסרת כוחות בשביל לתקשר יותר מדי...
אחרי ביקור אצל חברים בלילה לקחתי מונית
בהתחלה אמרתי לו שיקח אותי הביתה
אחר כך אמרתי שלא יקח אותי הביתה, שיקח אותי לסופרפארם
רציתי לקנות משהו שיעזור לי לסיים את הכל
אחרי כמה דקות אמרתי לו "אל תקח אותי הביתה ואל תקח אותי לסופרפארם, קח אותי למיון פסיכיאטרי"
הגעתי לשם
היו עוד כמה אנשים שחיכו שם
כל אחד בהתקף פסיכוטי משלו
חיכיתי הרבה זמן
האח יצא והתחלתי לצעוק "אני הולכת להתאבד, לאף אחד לא אכפת???"
והוא אמר לי שאכפת, רק צריך לחכות בסבלנות
הרגשתי כאילו אני במיון רגיל על סף התקף לב ואומרים לי "את צריכה רק לחכות בסבלנות"
ברחתי משם ושלחתי הודעה לפסיכיאטר
הוא אמר שהוא ידבר עם המיון שיתנו לי זריקת הרגעה
חזרתי לשם והאח לקח אותי למחלקה של המבוגרים כדי לתת לי אותה
ושוב עברתי במסדרון הזה
עם כל הפסיכופתים, עם הריח הזה שלא עוזב גם אחרי שנים
התעוררתי בצהריים, לא ממש סגורה על מה קורה איתי
רק יודעת שממש כואב לי התחת מהזריקה הזאת
הכנסתי את כל המספרים בנייד לרשימה השחורה
אני לא הולכת לתקשר עם מישהו בעולם האמיתי
איכשהו השלמתי עם החיים האלו
ואיכשהו זה סוג של הקלה מסוימת
פשוט לקום כל בוקר, לעשן סיגריה, לשטוף את הפנים, לעשן סיגריה, לשחק כדורסל ושש בש בפלאפון, לעשן סיגריה
ומדי פעם לבקר במיון כשזה ממש בלתי נסבל
אלו הם חיי
תודה לכן על השירים שהקדשתן לי, אני כל כך מודה לכן, עשית לי קצת טוב על הלב...
אני פשוט חסרת כוחות בשביל לתקשר יותר מדי...
