אז עברה חצי שנה

[m i c h a l i]

אז עברה חצי שנה

מאז ששמענו מאבא שלה לאחרונה... נכון, זה לא מפתיע ואותי באופן אישי לא ממש מעניין אבל איך אפשר? איך אפשר להתעלם ממנה כך? חשבתי לעצמי מה צריך לקרות כדי שלא אוכל לשמוע את קולה לזמן כל כך ממושך? מה יכול לגרום לי להתעלם ממנה ולהתרחק ממנה בצורה כזו? מה היא עשתה בחייה שאין בו את מידת החמלה להגיד לה "אני כאן, גם אם לא לצידך" ונותרתי ללא תשובות סימן חיים שיש לה "אבא" זה כל מה שאבקש והיא שותקת ואני כואבת בשבילה ונמצאת לצידה ואיתה חייה כרוכים בחיי נפשה קשורה בנפשי לעולם נסתרות הן דרכי האל

 

[חלב לובית]

כמה מבינה אותך מיכלי ../images/Emo24.gif

אני בכלל מפליגה בדמיון שבכלל לא מגיע לה אבא כזה ,היא ילדה שחייבת אבא ! { כמו כל ילד וילדה } אבל לא ! הוא לא שם בשבילה הוא רחוק ,הוא לא מתאמץ והיא גדלה וגדלה ואבא שלה לא רואה כלום ! קבלי חיבוק דוב הקוטב הצפוני ושיהיה בוקר נפלא והמשך שבוע טוב

 

[m i c h a l i]

תודה יקירתי ../images/Emo24.gif

לצערי בתי היא לא היחידה שאביה לא נוטל חלק פעיל בחייה (או שלא נוטל חלק בכלל) לא מגיע או כן מגיע - היינו צריכות לחשוב על זה לפני כן? לא? ובכל זאת אין בי חרטות ואין בי צער כי היא מי שהיא למרות ואולי בגלל הנסיבות הקיימות

 

[jam19]

מיכלי בוקר טוב

סתם במקרה יצא לי לקרוא את מה שכתבת... נגעת לליבי... בת כמה הילדה? אגב אני מבין את הצד שלך (לפחות את הצד של הבת, אני בן להורים גרושים)

 

[עליזה 63]

מיכלי יקירתי קבלי../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif

כמה שאני מבינה אותך יהיה טוב לפחות אנחנו פה בשביל הגוזלים היפים והמיוחדים שלנו.

 

[m i c h a l i]

תודה עליזה ../images/Emo24.gif

 

[m i c h a l i]

בתי בת שמונה כיום

ואתה מוזמן להצטרף אלינו

גם אני בת להורים גרושים ובכל זאת, הוריי לא התעלמו ממני או מאחיותיי נכון שהיו חיכוכים בינהם, ולעיתים נאלצתי "לבחור" צד ועדיין, אבא שלי נשאר אבא שלי ואמא שלי נשארה אמא שלי ( יש לציין שהייתי כבר נערה ולא ילדה רכה.)

 

[mishimashu]

הצלחת לגעת

מיכל אני מזדהה עם כל מילה שלך. אני תמיד שואלת איך אב בתי לא רוצה שום קשר עם דבר כל כך מתוק ומדהים. אני מנסה להיכנס לראשו, מנסה להבין את דרך הפעולה שלו ותמיד לא מוצאת תשובה. התשובה נמצאת אצלו. אני לא מכירה את הסיפור שלך אבל התחושה שהאבא לא יוצר קשר היא נוראית. רוצה לשתף את כולן במשהו חשוב שקיבלתי מאישה מיוחדת וחכמה שאמרה לי: " ביתך לא ננטשה כי מעולם הוא לא היה שם כדי לנטוש אותה. מה שהיא מכירה ואוהבת זה אותך. הוא לא קיים עבורה. היא לא ילדה נטושה הוא אבא נוטש". הוא זה שצריך לקבל את האשמה והתסכול. אם לא היום אני מאמינה שזה יגיע בסוף. ובינתיים, כמו שאני אומרת לעצמי, המשיכי לאהוב, לחבק, לנשק לתת ללא תנאי! זאת אהבה!

 

[m i c h a l i]

תודה ../images/Emo140.gif

הוא נמצא בקשר לא יציב איתה. הסדרי הראייה בוטלו כבר מזמן ע"י בית המשפט והוא לא טרח להגיש שוב בקשה. למרות זאת דאגתי שהם יוכלו להיפגש גם ללא הסדרי ראייה וללא תנאים מצדי (כן, גם ללא מזונות). אני מאמינה שכשהיא תגדל היא תדרוש ממנו תשובות... תודה על העידוד

 

[אשה אשה היחידה]

מיכלי..התרגשתי ודמעתי.. אי אפשר

להבין. נקודה. אנחנו היינו מתות מלא לראות את הילדים שלנו. הם כנראה בנויים אחרת (חלקם לפחות). ותחשבי שכל מה שקורה הוא לטובה גם אם את לא רואה זאת כך. הרי את לא יודעת מה היה קורה אילו? אילו האבא היה איתכן בקשר..אולי זה לא היה לחיוב? "הכל מכתוב" ומה שצריך לקרות קורה. כולנו היינו רוצות לשנות משהו בחיים שלנו - אני ,למשל, הייתי רוצה להצליח בנישואים שלי ושלבן שלי יהיו אחים ואולי זה לא יקרה כי היה לי רע ובחרתי ללכת. אבל אני אומרת לעצמי שזה לטובה, שכנראה לא הייתי צריכה להביא עוד ילד מבעלי לשעבר. לא קל. אבל זה מה שיש ועם זה ננסה לחיות הכי טוב ------------------------------- "יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל" ------------------------------ |

 

[m i c h a l i]

את צודקת...

אכו לא הייתי יכולה לדעת "מה היה קורה אם...." וכפי שציינתי, לי באופן אישי אין בעיה עם העובדה שהוא לא בתמונה. לבי לבי עליה שאין בידה (או בידי) תשובות אולי אין תשובות בכלל...

 

[אשה אשה היחידה]

לפעמים עדיף לא לדעת...

 

[dudumagic]

אצלי זה בדיוק ההיפך

איך אמא גם אם היא בת ... אבל חושבת לעצמה שהיא בוגרת איך היא יכולה כך לחיות ? אבל כמו שאמרת . אותי באופן אישי ממש לא מעניין .

 

[m i c h a l i]

כנראה שלעולם לא נדע...

והנה ההוכחה, שישנן גם אימהות שכאלה... עצוב אני לא חושבת שהם מודעים לפגיעה בנפשם הרכה של הילדים...

 

[dudumagic]

אולי זה לא משנה לי כרגע אבל

אבל כשאני חושב על הילד למה הגורל זימן כך שיגדל ללא אמא , הרי חשוב מאוד החום ואהבת האם כמו שאני חש כיום כלפי אמי . עד שהאמא תבין עד שהיא תשכיל עד שהיא תתחרט על מעשיה הוא כבר יגדל יהיה ילד גדול ילד מבין ילד שרואה את החיים בדרך שהוא חי בה עד עכשיו , אף אחת בעולם לא תצליח לשנות לו את הגישה של "אמא לא גידלה אותי אני ממש כועס עליה" האם אני עושה מספיק כדי לא להרגיש אי נוחות או שקט מצפוני ? מה עליי לעשות ? להסביר לו שיש לו אם שפשוט מסיבות שאינני יודע היא לא באה לבקר אותו !? למה לשקר אם אני לא יודע את האמת !? ואם בכלל לדבר עליה בגיל שלו כרגע ? הגורל מזמן לכל אדם ואדם דרך חיים שהיא שונה , קשה , רכה , נוחה , מסובכת , מצליחה , מעותת , מדכאת , מדכדכת , כואבת , משמחת . גם לי דרך חיים שבאמת ראיתי כבר את הכל ואני לא מתלונן על כלום לא על האמא שלא אכפת לה לא על המדינה שלא ממש עוזרת לא על המשפחה שלא חיזקה את ידי כשהייתי איתו לבד כשהוא היה קטן . ההתמודדות שלי היא נטו עם מה שלקחתי על עצמי. מה היא עשתה לילד בזה שהיא לא בקשר? באמת שאני לא יודע אי אפשר לדעת את התוצאות של זה הרי הוא לא יודע בכלל מי זו אמא ... זו הענישה הכי גדולה שיכולה להיות לה באופן אישי . במצב כזה גם האמא וגם הילד נענשים באותה מידה , זה שהיא לא בקשר זה לא אומר שהחיים שלה ורודים , יכול להיות שיש לה את החבילה שלה ושהיא צריכה להתמודד עם בעיות שאיני יודע . הילד עדיין לא מתמודד עם בעיות וכשיש את אבא בסביבה אז תאמינו לי שהוא שוכח מכל העולם ואני הכל בשבילו . לעשות השוואות ולמה ואיך זה קרה והאם ועוד אלפי שאלות באמת באמת שחבל להקדים בזה. נחכה ונראה מה יהיו ההשלכות של לגדל ילד לבד. דודו

 

[אלן 1 היחידה]

חייבת לומר לך מיכלי,,,,

אני מגדלת שני בנים לבד מתוך בחירה,למרות שאת הקטן שהוא בן שנה היה מקשר ארוך, אבל הוא לא מכיר בו ולאחרונה הוגש כתב תביעה ובקרוב מאד יהיה גם מזונות,אבל,,,,, הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם עשיתי טוב שבחרתי לגדל לבד ללא מעורבות האבות למרות שבמקרים אלו הם לא רצו בהם?? בני הבכור בן 8+ ילד/איש בבית,ממש בוגר,שנון ושובב גדול,,שאל אותי השבוע שוב,נכון יותר תוך כדי שיחה אמר לי"אימא אייך בא לי שיהיה לי אבא",ואני מסבירה כמו תמיד שבחרתי לגדל לבד, שהאבא בחר לא להיות איתנו,ושאני בחרתי בו מאהבה,ונותת דוגמאות שונות לילדים שונים ומשפחות שונות, עד כמה זה "מנחם" לא יודעת,זה ההסבר הכי נכון וכנה שיש לי כלפיו,וגם כלפי הקטן שיגדל, אז מיכלי יקרה, נכון שמאד קשה,ולי מאד קשה במיוחד כלכלי כרגע,,יש הרבה פלוס בלגדל לבד וגם חסרונות,מה עדיף,,לא יודעת העיקר שטוב לילד/ה,,, ובמצבך נכון שזה רגיש יותר כי הילדה מכירה אותו,אגב,באמת בת כמה היא? בהצלחה בההמשך,,,, אילנה

 

[m i c h a l i]

תודה אילנה ../images/Emo140.gif

וכפי שציינתי בתי בת שמונה כיום... חשוב לי לציין שאינני מצטערת על ההחלטות שלקחתי בחיי... ולא על הדרכים בהם בחרתי ללכת... ושוב, אני מספיק גדולה כדי להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלי ומה איתה? מדוע היא צריכה לשאת בנטל הזה?

 

[אלן 1 היחידה]

לצערי הרבה ילדים סובלים,,,,,,,

מהקשר שהיה ונגמר,מהעובדה שההורים נפרדו,,וכן,הם לוקחים איתם,וצריך לתת להם כלים להתמודד,ולהסביר את המצב כמו שהוא,אני דוגלת בזה. היא תהיה חופשיה לנהוג כפי שהיא רוצה לכשתגדל,מי יודע,אולי תבחר שלא לראותו בכלל?? למרות שהוא אביה,ילדים יכולים להפתיע,בנתיים יש כאב ואני מאד מבינה אותך תדברי איתה על הנושא וזהו,בלי סחבת מידי,הלאה,ממשיכים,,,, בהצלחה אילנה

 

[s h o o s h a]

קצת אבא

לא חוויתי את החוויה שאת מתארת וגם ילדיי לא חוו רק 'קצת' אבא. אבל אני יכולה לחוש את הכאב, את הרצון להעניק. אז את מעניקה לה את הטוב ביותר האפשרי, אותך, הרבה אותך. זה מפצה? חושבת שיש בזה מידה של פיצוי. כי יש לה אותך ולך יש אותה ואתן בטוחות זו עם זו. כשתגדל תרצה תשובות? אולי. ואולי לא. אולי כבר כל כך לא יעניין אותה, אפילו לשמוע מדוע לא היה לקצת יותר מ'קצת'. שמרי עליה, המשיכי להיות עבורה כשם שאת עתה, וימים יגידו...

 

[m i c h a l i]

תודה שושה ../images/Emo24.gif

אני אל מנסה לפצות אותה... אני לא חושבת שמשהו יכול לפצות על המחסור שלה באבא שנמצא, ששואל, שתומך, שדואג.... אני נמצאת שם עבורה כפי שהייתי עושה גם אם הוא היה חלק מחיינו. ללא תנאים ללא גבולות