אז סוף העולם לא הגיע...
ועכשיו כשהעולם לא סיים להסתובב .. והכל ממשיך כרגיל
החלטתי לקחת רגע לכתוב. כבר תקופה ארוכה שאני מתכננת לכתוב, רוצה לכתוב. הפורום חסום אצלי וכל פעם אני מבטיחה לעצמי שבהזדמנות הראשונה שאני אהייה בבית אני אשב לכתוב קצת. אך עם איך שהכל זורם הבית לא באופק.. והעיתוי נראה לי מתאים כדי לעקוף את החסימה...
איך הזמן טס כשנהנים,,,,
תכף אני כבר 8 חודשים פה.. והיום אני יכולה להבין את מה שניסו להגיד לי לפני הרבה שנים.. היום אני יודעת מהו תהליך ההחלמה.. מהי הבחירה בחיים..
זה קצת מוזר לי לפעמים להבין עד כמה הפכתי סמל למאבק הזה.. כמה לפעמים אני עוד נאבקת...
כמה כוח יש ברוגע כמה שפיות יש בשלווה.
כמה קל היה לברוח ועד כמה קשה היה לחזור...
זה תהליך של גילוי ותיקון מול עצמי מול העולם...
כמה כואב זה להחזיר את השפיות למקומה
להפסיק להלל את הכאב
לחיות את השאול...
איך זה הרבה יותר פשוט לשנוא לתאב לרצות להימחק למחוק וכמה קשה היא הסליחה
כשהכל סביב רק הרס אין שום סיבה לבנות...
כשיש תהום באופק ההחלמה היא רק מילה...
עליתי במשקל, הפסקתי משלשלים אחרי שימוש של חיים שלמים. זה לא עשה אותי מאושרת. זה פשוט עשה אותי בריאה.
התנקתי מסמים, רק להיום כל יום.... הסחיות שומרת עלי שפוייה
הפסקתי לשתוק, התחלתי להרגיש, להתחבר, הפסקתי לברוח... זה מחזיר אותי לחיים
הכל בסדר
החיים יפים
מותר להנות
בימים קשים אני מזכירה לעצמי את 3 המנטרות האלה... בסהכ ואחרי הכל... כרגע הכל בסדר....
אני לא יודעת מה יהיה עוד, אני רק יודעת שהבחירה אצלי
.. הייתה התלבטות לגבי הבית השיקומי, החלטתי שלא...
אני כן ממשיכה בתוך מסגרת המשך...
אני רוצה לאחל לכולכם שתמצאו את הדרך שלכם שנכונה לכם...
אל תתנו לאחרים לשבור אתכם, למילים להכניע אתכם. האמינו בעצמכם.
יש כח עליון ששומר רק צריך למסור לו בענווה ולתת לו להנחות... יש אלוהים אוהב
יש שיגידו שניסים קורים... אני לא מרגישה נס
אני מרגישה שאני עושה עבודה קשה כל יום... אבל ניסים קורים
אוהבת
אני
ועכשיו כשהעולם לא סיים להסתובב .. והכל ממשיך כרגיל
החלטתי לקחת רגע לכתוב. כבר תקופה ארוכה שאני מתכננת לכתוב, רוצה לכתוב. הפורום חסום אצלי וכל פעם אני מבטיחה לעצמי שבהזדמנות הראשונה שאני אהייה בבית אני אשב לכתוב קצת. אך עם איך שהכל זורם הבית לא באופק.. והעיתוי נראה לי מתאים כדי לעקוף את החסימה...
איך הזמן טס כשנהנים,,,,
זה קצת מוזר לי לפעמים להבין עד כמה הפכתי סמל למאבק הזה.. כמה לפעמים אני עוד נאבקת...
כמה כוח יש ברוגע כמה שפיות יש בשלווה.
כמה קל היה לברוח ועד כמה קשה היה לחזור...
זה תהליך של גילוי ותיקון מול עצמי מול העולם...
כמה כואב זה להחזיר את השפיות למקומה
להפסיק להלל את הכאב
לחיות את השאול...
איך זה הרבה יותר פשוט לשנוא לתאב לרצות להימחק למחוק וכמה קשה היא הסליחה
כשהכל סביב רק הרס אין שום סיבה לבנות...
כשיש תהום באופק ההחלמה היא רק מילה...
עליתי במשקל, הפסקתי משלשלים אחרי שימוש של חיים שלמים. זה לא עשה אותי מאושרת. זה פשוט עשה אותי בריאה.
התנקתי מסמים, רק להיום כל יום.... הסחיות שומרת עלי שפוייה
הפסקתי לשתוק, התחלתי להרגיש, להתחבר, הפסקתי לברוח... זה מחזיר אותי לחיים
הכל בסדר
החיים יפים
מותר להנות
בימים קשים אני מזכירה לעצמי את 3 המנטרות האלה... בסהכ ואחרי הכל... כרגע הכל בסדר....
אני לא יודעת מה יהיה עוד, אני רק יודעת שהבחירה אצלי
.. הייתה התלבטות לגבי הבית השיקומי, החלטתי שלא...
אני כן ממשיכה בתוך מסגרת המשך...
אני רוצה לאחל לכולכם שתמצאו את הדרך שלכם שנכונה לכם...
אל תתנו לאחרים לשבור אתכם, למילים להכניע אתכם. האמינו בעצמכם.
יש כח עליון ששומר רק צריך למסור לו בענווה ולתת לו להנחות... יש אלוהים אוהב
יש שיגידו שניסים קורים... אני לא מרגישה נס
אני מרגישה שאני עושה עבודה קשה כל יום... אבל ניסים קורים
אוהבת
אני