אז מה עושים?

yulilior

New member
אז מה עושים?

בהמשך לשרשור הלא נעים על ילדים נושכים- יש לי אחד כזה בן שנתיים. הבן שלי לא נושך בבית בכלל אבל בגן כל פעם שלוקחים לו צעצוע או שהוא רק רואה כוונה של ילד לחטיפת צעצוע הוא נושך. לא מדובר פה על נשכן מטורף שנושך את כל הגן אבל יש דיווחים מהגננת בערך פעם ביומיים שנשך מישהו. היא כמובן מיד נוזפת ומסבירה שאסור לנשוך. אז מה בעצם אני יכולה לעשות? מדובר על ילד בן שנתיים , אני לא יכולה להושיב אותו לנהל איתו שיחה על זה , אני גם בטוחה שהוא לא יבין על מה אני מדברת אלא עם כן זה יהיה צמוד לאירוע ואצלינו בבית הוא לא נושך אף פעם , גם לא במפגשים מחוץ לבית עם חברים או בני דודים, רק בגן.
 
בן שנתיים לא יכול להבין?

למה לא? אפשר לדבר על רגשות ומה עושים כשמחים \אוהבים \ כועסים\ נעלבים אפשר להציג עם בובות אפשר להקריא ספר בנושא ואפשר גם לדבר בדרך אגב על נשיכות, ומה זה עושה לילד הננשך אפשר להקביל לעולם בעלי החיים (רק בלי לגרום לטראומות) בקיצור: אפשר. וילד שנושך פעם ביומיים זה כן נקרא נשכן.
 

yulilior

New member
לא יבין

אני לא יודעת איך הילד שלך אבל שלי חד משמעית לא יבין. כמו שכתבתי הוא עדיין לא ממש מדבר (יש לו אוצר מילים אבל הוא עדיין לא מצרף מילים ואי אפשר לנהל שיחה איתו) ואני יודעת בוודאות שהוא לא מבין מושגים מופשטים כמו רגשות . אם נדבר על זה מיד אחרי שהוא ינשך ילד אז כמובן שהוא יבין לפי ההקשר שמה שהוא עשה לא היה בסדר אבל אם זה יבוא סתם ככה , חד משמעית לא יבין.
 

yulilior

New member
היא מדברת איתו

כמובן שכשהיא רואה אותו נושך היא מיד אומרת לו שאסור לנשוך אבל נוצר מצב שבעצם אין לי מה לעשות עם המצב כי בעצם בבית אין לנו מצבים כאלו.
 
אבל זו הנקודה - כן, הוא רק בן שנתיים.

בטח שאפשר לדבר עם ילד ולגרום לו להבין, אבל היי, הוא בן שנתיים, הוא לא יקום ויגיד 'וואי אמא חשבתי על זה ואת צודקת לא אנשך יותר'. זה אורך זמן, עד שהם לומדים בזמן תסכול להוציא/לבטא את עצמם אחרת. ומה זה משנה כן נקרא נשכן לא נקרא נשכן, הוא פעוט שלומד, ו youlilior היא אמא שעושה הכל כדי לנסות ולטפל בעניין. מי שלא היתה אמא לילד שנושך/מרביץ - אין לה מושג!!!!! כמה זה קשה ולא נעים. וזה בטח לא אומר שהבן שלה 'לא בסדר' . אני בטוחה שהוא מקסים ומתוק, ונבון, וכן, גם נושך. לא מתכוונת לתקוף, פשוט אני מכירה את התיוג הזה על ילד וזה פוגע מאוד!!!! כן, גם פוגע באמא!
 
מה שעזר לנו

גם בני בגיל שנתיים היה נשכן לא קטן, שוב רק בזמן מאבק על צעצוע, קיבלתי עצה מדהימה מאמא אחרת בגן וזה עבד מדהים. בחרתי כרית שעמית אוהב כזו עם צורה של חיה. וקראנו לה כרית התיסכולים. עמית ידע שכשהוא כועס או מתוסכל מותר לנשוך את הכרית, ולהכות את הכרית. כמובן שהיה שיתוף פעולה מדהים עם צוות הגן. ככה גם במפגשים בגן עמית ישב עם הכרית שלו, הגננת דיווחה שזה מרגיע אותו מאוד, וכל פעם שהוא היה בדרך לנשוך נתנו לו (גם בבית) את הכרית ואמרנו לו שמותר לו לכעוס,ואם הוא צריך לנשוך, אז את הכרית שלו. כחודשיים אל תוך 'פרוייקט כרית' כמות הנשיכות ירדה משמעותית! עוד פרק זמן עמית הסתובב עם הכרית שלו, ואח"כ זנח אותה.
 
../images/Emo45.gif כרית

התמודדות אחרת עם ילדה שבגיל שנתיים עברה שלב של נשיכות - אבל היתה מאוד מאוד מילולית, עם אוצר מילים גדול ונכונות לדבר על כל דבר. אחרי שהיא התחילה לנשוך אותי, לצד ה'אסור לנשוך' התחלתי לומר לה מה כן מותר לנשוך: את הכרית, את המגבת וכו'. הרבה פעמים עצרתי אותה, פיזית, מלנשוך אותי אבל כשהצעתי אלטרנטיבה זה הרגיע אותה. קצת מוזר היה לראות את הקטנטונת נושכת ברצינות רבה את הכרית, אבל זה עזר. בגן הציעו לה לאכול משהו קשה (גזר, תפוח) כדי לספק לה את הגירוי לשיניים ואת הנשיכה, אבל לפטור את הקטנים האחרים מהנשיכות שלה. במקביל חזרנו והדגשנו - גננות והורים - שאסור לנשוך. מאז הרחבנו את ה'מה כן' לא רק לנשיכות: אסור להרביץ לאבא, אבל מותר להרביץ לספה. אסור להשפריץ מים על אמא, אבל מותר להשפריץ לכיוון השני וכו'.
 
למעלה