גרגמל בפיתה
New member
אז מה חדש
כלום. פשוט כלום. אוף. איך לפעמים נדמה כאילו שום דבר לא מסתדר? כל פעם כאשר נראה שיש משהו טוב, שהדברים עומדים להסתדר, אז הם לא. כל כך צריך להיות בחברה, כל כך רע לי לבד, חופשי. חופשי זה לגמרי לבד. מתגעגע. מתגעגע להכל, למה שהיה למה שיהיה להכל רק לא למה שעכשיו. אפילו שוקל לחזור לגור עם ההורים, העיקר שיהיה שם מישהו, שארגיש פחות לבד. לא מסוגל כבר, אני לא יכול עם זה, משהו בי עומד להתפוצץ ואני לא רוצה להיות שם כשזה יקרה. בא לי להרביץ למישהו, אבל אני לא בנאדם אלים. בא לי לזיין ולזרוק, אבל אני לא טיפוס של סטוצים. בא לי נורא, נורא נורא בא לי כבר למצוא מישהי ולהעביר איתה את החיים באהבה, אבל אפילו כוח ליצור קשר אין לי. אני עייף. עייף מהכל. כבר לא יודע מה יהיה איתי, האם ככה זה אמור להיות ? איפה הפסיכולוג שינפיק לי תעודת "פסיכי עם קבלות" וישחרר אותי מהצורך להסתדר עם המחשבות של עצמי.
(נראה לי מוכר האייקון הזה)
כלום. פשוט כלום. אוף. איך לפעמים נדמה כאילו שום דבר לא מסתדר? כל פעם כאשר נראה שיש משהו טוב, שהדברים עומדים להסתדר, אז הם לא. כל כך צריך להיות בחברה, כל כך רע לי לבד, חופשי. חופשי זה לגמרי לבד. מתגעגע. מתגעגע להכל, למה שהיה למה שיהיה להכל רק לא למה שעכשיו. אפילו שוקל לחזור לגור עם ההורים, העיקר שיהיה שם מישהו, שארגיש פחות לבד. לא מסוגל כבר, אני לא יכול עם זה, משהו בי עומד להתפוצץ ואני לא רוצה להיות שם כשזה יקרה. בא לי להרביץ למישהו, אבל אני לא בנאדם אלים. בא לי לזיין ולזרוק, אבל אני לא טיפוס של סטוצים. בא לי נורא, נורא נורא בא לי כבר למצוא מישהי ולהעביר איתה את החיים באהבה, אבל אפילו כוח ליצור קשר אין לי. אני עייף. עייף מהכל. כבר לא יודע מה יהיה איתי, האם ככה זה אמור להיות ? איפה הפסיכולוג שינפיק לי תעודת "פסיכי עם קבלות" וישחרר אותי מהצורך להסתדר עם המחשבות של עצמי.