אז מה חדש אצלי
לא מעט אלבומים בחודשים האחרונים, חלקם פשוט פנטסטיים.
הנה אחד.
THE SEARCH PARTY - MONTGOMERY CHAPEL 1969
אחח האוונגליסטים האלה. שהם ממוצא אפריקאי הקטע הכנסייתי שלהם הוא בסגנון מקהלה סול וכאלה. ושהם ממוצא אירופאי לבן הקטע שלהם יכול להיות שונה לגמרי. אפלולי, פולקי רדוף רוחות, טריפ פסיכדלי או פאזזז.
כן, כי למה בעצם צריך להיצמד לסיפורים עתיקים אם אפשר להטות את האוזן לכיוונו של הכומר ניקולס פרויינד ומסדרו המצומצם עת עבר מהמוסיקה הקדושה של המיד ווסט לסן פרנסיסקו של 1968. אז כן, די מובן למי מתכוונים כל פעם שניק והחבורה מדברים 'עליו' אבל לא בדיוק מדובר כאן בחפירת מוח על ג'סי או אבא שלו. מה גם שאחד השירים נפתח עם השורה "When he calls he'll ask you to die"... אני רק קיויתי שלא יקרא לי באמצע האלבום.
עשר רצועות יש באלבום וכולן פנטסטיות. האוירה נעה על ציר ספוקי של פולק פסיכדלי, שהכומר וחבורתו יודעים גם להרים את גיטרת הפאז שלהם ולתת בראש נהדר, או לתת בקצב עם אורגן מצויין שאת הווקליות חולקים גבר וגברת שדי מזכירה את ההיא מג'פרסון איירפליין, כלומר זה עד כדי כך טוב.
הרצועה הפותחת, לדוגמא, מרימה קצב עם אורגן פנטסטי שמצטרף אל הגברת ליופי של פתיחה. שלושת הרצועות לאחר מכן מבססות את הכיוון הפולקי והאוירה הספוקית הנפלאה (Renee Child) של האלבום ומובילות לתשע הדקות של הרצועה החמישית שבמרכז האלבום, טריפ נפלא שנע על ציר זמן משלו.
החלק השני של האלבום שומר וממשיך את הרף הגבוה עד כה וגם מוסיף ניתבך הבלתי ניתן להשתיקו, הפאז. You and I untill we die או לפחות עד לא לפני שהפאז יכבה. אבל בל נדאג יותר מדי הפאז יחזור בענק ברצועה הסוגרת את האלבום The News is You. ובדרך שלוש רצועות נפלאות נוספות ביניהן The Decidely Short Epic of Mr Alvira האלוהי לחלוטין.
סה''כ פנינה מאוד מיוחדת האלבום הזה. באוירה, ברצועות ובנגינה. פשוט נפלא. הרושם המתקבל איננו בדיוק היפי טריפי מחופף, אם כי בהחלט טריפי אך בגוון אחר ומאוד יחודי.
לא מעט אלבומים בחודשים האחרונים, חלקם פשוט פנטסטיים.
הנה אחד.
THE SEARCH PARTY - MONTGOMERY CHAPEL 1969
אחח האוונגליסטים האלה. שהם ממוצא אפריקאי הקטע הכנסייתי שלהם הוא בסגנון מקהלה סול וכאלה. ושהם ממוצא אירופאי לבן הקטע שלהם יכול להיות שונה לגמרי. אפלולי, פולקי רדוף רוחות, טריפ פסיכדלי או פאזזז.
כן, כי למה בעצם צריך להיצמד לסיפורים עתיקים אם אפשר להטות את האוזן לכיוונו של הכומר ניקולס פרויינד ומסדרו המצומצם עת עבר מהמוסיקה הקדושה של המיד ווסט לסן פרנסיסקו של 1968. אז כן, די מובן למי מתכוונים כל פעם שניק והחבורה מדברים 'עליו' אבל לא בדיוק מדובר כאן בחפירת מוח על ג'סי או אבא שלו. מה גם שאחד השירים נפתח עם השורה "When he calls he'll ask you to die"... אני רק קיויתי שלא יקרא לי באמצע האלבום.
עשר רצועות יש באלבום וכולן פנטסטיות. האוירה נעה על ציר ספוקי של פולק פסיכדלי, שהכומר וחבורתו יודעים גם להרים את גיטרת הפאז שלהם ולתת בראש נהדר, או לתת בקצב עם אורגן מצויין שאת הווקליות חולקים גבר וגברת שדי מזכירה את ההיא מג'פרסון איירפליין, כלומר זה עד כדי כך טוב.
הרצועה הפותחת, לדוגמא, מרימה קצב עם אורגן פנטסטי שמצטרף אל הגברת ליופי של פתיחה. שלושת הרצועות לאחר מכן מבססות את הכיוון הפולקי והאוירה הספוקית הנפלאה (Renee Child) של האלבום ומובילות לתשע הדקות של הרצועה החמישית שבמרכז האלבום, טריפ נפלא שנע על ציר זמן משלו.
החלק השני של האלבום שומר וממשיך את הרף הגבוה עד כה וגם מוסיף ניתבך הבלתי ניתן להשתיקו, הפאז. You and I untill we die או לפחות עד לא לפני שהפאז יכבה. אבל בל נדאג יותר מדי הפאז יחזור בענק ברצועה הסוגרת את האלבום The News is You. ובדרך שלוש רצועות נפלאות נוספות ביניהן The Decidely Short Epic of Mr Alvira האלוהי לחלוטין.
סה''כ פנינה מאוד מיוחדת האלבום הזה. באוירה, ברצועות ובנגינה. פשוט נפלא. הרושם המתקבל איננו בדיוק היפי טריפי מחופף, אם כי בהחלט טריפי אך בגוון אחר ומאוד יחודי.
