עושים עבודת קרש ?
צריכים אותם לכפרות. ואילו ואילו נשרפים בבית הדשן. הרעבנים והעסקנים. אני מכיר את הוועדות במוקטעה. שעליהם אמר הכתוב "אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם" ודרשוהו חז"ל במתן הצדקה. ובירושלמי "והקופה ניגבת בשנים ומתחלקת בשלשה: רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדי אין מעמידין פרנסין פחות מג' אנא חמי דיני ממונות בג' דיני נפשות לא כ"ש? ויהיו עשרים ושלשה? עד דהוא מצמית להון הוא מסכן" [קופת צדקה נגבית בידי שני גבאים ומתחלקת בידי שלושה גבאים. ואף כי הצדקה, אינה דיני ממונות אלא מדיני נפשות, עכ"ז אם נזקיק לחלקה ב23 דיינים כדיני נפשות, רוב הסיכויים שהעני ימות ולא יהיה במי לתמוך. ובוועד הרעבנים. ממתינים לטפיחת הריביות והחובות עד לכדי טופח ע"מ להטפיח. ורק את שארית הפליטה מקבלת המשפחה הנזקקת. שלבנתיים עשו קופה טובה על חשבונה. עוד בהיותי חרדי יצא לי להפנות כמה חתנים טריים לאותן וועדות צדקה. והללו יצאו בפחי נפש. זכורני מקרה אחד שאינו מש מזכרוני. בחורה קשת יום נגשה עם המלצה לאיזה זברה שתיכף הפנה את מבטו וכאילו הייתה מצורעת. ניגשתי אליה. ולדבריה, היא עומדת להינשא בעוד כשבועיים. ובידה המלצה מאחד הרבנים בב"ש. וכמדומני, שאותו רב מהמועצה הדתית. ובקשה ממני לנסות להתרים עבורה בביהמ"ד. ומשבקשתי מאחד מחברי הקהילה להתרים עבורה, הלה עשה אותה לחוכא ואיטלולה. עד שהתביישתי ביהדותי. וללא חת זעקתי לעברם בתוככי בית המגרש "ימ"ש הילטר שהשאיר אותם בחיים" אני יכול להבין את הכבדהו וחושדהו. אף כי ניתן לברר ע"י צלצול למשרדו של אותו רב החתום על ההמלצה. ולוודה את זהותה ע"פ הת"ז. אני יכול להבין את האדם המשתמט מטעם זה או אחר ממתן צדקה. אך לא מקובל עליי הלעג השאננים הבוז לגאיונים! מי התיר להם לעשות צחוק ולעג מכלה יתומה ? אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:"
