בזיליקום המקורית
New member
אז מה בעצם עושים..
כשאהבה ענקית, הופכת להיות כל-כך..משעממת? התלבטתי הרבה אם להתעלם מהמחשבות המעיקות האלו שמסתובבות לי בראש, ובסוף החלטתי, שאולי פה- בפורום המקסים הזה, אצליח למצוא איזה סוג של נחמה.
אז יש לי בחור מקסים, קצת מתוסבך, כבר אוטוטו שנתיים. אנו נמצאים בקשר לא פשוט כשמשני הצדדים, כל הנפשות הפועלות רק נגדנו ונגד האהבה שלנו, וזה בגלל הפרש הגילאים בינינו.- אני בת 19, חיילת, ואילו הוא, בן 26. (מה שאומר- 7 שנים הפרש) בשנה הראשונה של הקשר שלנו, הכל היה כל-כך יפה ומבטיח, ובשנה האחרונה..אני לא יודעת, משהו פתאום דעך. פשוט משעמם לי. הקשר נהיה לעוס ונורא שיגרתי, ולא משנה כמה אנחנו מדברים בנינו על לשנות ולחדש, אנחנו פשוט לא מוצאים דרכים לעשות זאת. אני אוהבת אותו כמו שבחיים לא אהבתי [שזה לא כזה הישג, בהתחשב בגילי
], ולפי דבריו, וסיפוריו על קשרים קודמים, גם אני אהבה הגדולה ביותר שהייתה לו. קשה לי לחשוב על לוותר עליו, וכל פעם שאני חושבת שזהו, הגיע הזמן לחתוך- אני פשוט לא מסוגלת בסופו של דבר לעשות את זה. אני יותר מדיי אוהבת אותו, קשה לי לוותר עליו. אני פשוט לא מרגישה שאני מסוגלת להיות יום בלעדיו. אבל..מצד שני- לפעמים אני מרגישה שזה כבר לא זה, אין התרגשות, אין חידוש, מה גם שכל הסובבים אותנו [המשפחה והחברים, כשהמשפחה שלו לא עד כדי כך רלוונטית ביום יום מפני שהוא גר לבד] פשוט מקשים נורא עלינו. [אגב- אנו תמיד יוצאים לבד, בלי חברים- שפשוט לא מוכנים לקבל את הקשר שלנו, מה שהופך את העניין לקצת משעמם] מה שבעצם כל-כך מטריד אותי, זה אם יש איזשהו סיכוי להחיות קשר שהפך להיות כל כך שיגרתי? מישהו פה היה במצב דומה, והצליח להחיות מחדש את הקשר? או שכשמגיעים למצב כזה- אין דרך חזרה, והפיתרון היחיד הוא לחתוך? אני יודעת שמדובר במקרה שהתשובה אליו אינדווידואלית, ובכל זאת, מעניינת אותי דעתכם. המשך לילה טוב
כשאהבה ענקית, הופכת להיות כל-כך..משעממת? התלבטתי הרבה אם להתעלם מהמחשבות המעיקות האלו שמסתובבות לי בראש, ובסוף החלטתי, שאולי פה- בפורום המקסים הזה, אצליח למצוא איזה סוג של נחמה.
