אוקיי...
הקרימזון המקוריים היו הליין של אין ת'ה קורט, כשהם התחילו להתאמן ואחר כך כבר קראו לעצמם קרימזון פיטר גיילס כבר נטש אותם לטובת עבודה מסודרת ובמקומו בא גרג לייק (ולאחר מכן חזר ל In The Wake of Poesidon להחליף את מי שהחליף אותו, יותר כמחווה של רצון טוב לפריפ ואחיו מסיכוי לקריירה קבועה. אתה צריך, להבין, זו לא הייתה אותה להקה, אני אספר את הסיפור של גיילס, גיילס ופריפ כדי שתבין את כל העסק. נתחיל עם האחים גיילס שאחרי שהשתתפו ביחד במספר הרכבים וחלקם אפילו יחסית הצליח החליטו באביב 67 לנסות להקים להקה שתהיה שלהם, הם שמו מודעה לחפש קלידן כדי להקים להקה משלהם ובמקום זאת הגיע להם גיטריסט מוזר ולא מוכר בשם רוברט פריפ שלפני זה ניגן בעיקר ב League of Gentlemen (לא להתבלבל עם הלהקה בשם הדומה שפריפ הקים בשנות השמונים). הוא לא היה ממש קלידן אבל מאוד רצה להיות בלהקה, כל זה קרה ב-Bournemouth, חור אי שם בדרום לונדון. נתעכב קצת על פריפ, פריפ עצמו נולד וגדל ב Wimbourne שהיה חור קטן ליד החור הגדול שנקרא Bournemouth, שם גדל וניגן, אני מזכיר את זה בעיקר בזכות פרט טריוויה קטן ומשעשע, על ההופעה הרצינית הראשונה של פריפ הצעיר, היא היתה כשהוא היה בן 18 והחליף גיטריסט של להקה מקומית שהלך לנסות את מזלו בעולם הגדול, לגיטריסט הזה קראו אנדי סאמרס, דרכיהם עוד יפגשו, בנוסף, יש כאן גם את הקשר היהודי לפריפ שההופעה הראשונה שלו היתה בשביל משהו כמו הסוכנות היהודית של האיזור ככה שבמהלך אותו ערב יצא לו לנגן להיטים כמו "הבה נגילה" ו"התקווה", יש כבוד. אם נהפוך סיפור ארוך לקצר, השלישיה נסעו ללונדון, אפילו הצליחו לחתום אצל חברת תקליטים גדולה, Deram שיופיצו בשבילם את האלבום, החבר'ה הספיקו להיות להקת ליווי של איזה זמר איטלקי, לשחרר שני סינגלים שנשלחו על ידי חברת התקליטים לתחנות הרדיו אבל לא זכו להרבה השמעות בעיקר בגלל הפרסום המאוד תמוה של חברת התקליטים שהציגה את הלהקה כ"עוד להקה שמנסה להצליח ולהיות הביטלס" מה שהתברר כקו שיווקי בעייתי. מה עוד שהאלבום ברובו היה די שגרתי יחסית לתקופה והחבר'ה לא הופיעו אפילו פעם אחת כגיילס, גיילס ופריפ כדי לקדם אותו והמכירות היו עלובות בהתאם (משהו כמו 600 בלבד, מספר באמת זעום, אם תוריד גם את המשפחה והחברים שקנו אולי תגיע לקנו את האלבום בזמן אמת. תקופה קצרה לפני פרשה ג'ודי דיבל מ Fairport Convention על מנת לצאת סולו (מה שיתברר בדיעבד כצעד שהיה טוב לכולם חוץ מלדיבל עצמה), לקחה איתה את איאן מ'דונלד, חברה באותה תקופה, ואת החבר שלו, פיטר סינפילד, שהיו אז חברים באיזו להקה מאעפנה (ל פי הגדרתו של פיטר סינפילד, הלהקה הגרועה ביקום), אבל הצמד מקדונלד את סינפילד כבר אז היה צמד כותבים משותף וביחד הם פירסמו הודעה ללהקת ליווי שאליה נענו גיילס, גיילס ופריפ. עכשיו חשוב להבין את זה, הם נפגשו עוד לפני שהאלבום של The Cheerful Insanity יצא, למעשה הוא היה בהכנות האחרונות שלו אבל צירוף המוחות החדש לא שינה את התוצאה. הלהקה החשה שנוצרה לא נקראה גיילס, גיילס ופריפ, למעשה לא היה להם שם, (זה קצת מבלבל שהאלבום The Broundsbery Tapes נקרא על שם גיילס, גיילס ופריפ אבל למעשה הוא כנראה נקרא ככה פשוט מטעמי נוחות), הם התחילו להתאמן באולפן מאולתר שבנה פיטר גיילס ולמעשה The Broundsbery Tapes זה הקלטות מהחזרות שלהם. לאחר זמן קצר ג'ודי דיבל לא ממש הסתדרה בתוך החברה החדשה, יש שאומרים שפריפ שיגע אותה אבל למעשה גם העובדה שהיא נפרדה מאיאן מקדונלד לא ממש עזרה וככה נשארו רק חמשת החברים לבד אלא שאז החליט גם פיטר גיילס לפרוש משום שהחליט שכנראה הנגינה המקצועית היא לא בשבילו (או יותר נכון, חוסר המשכורת והרעב זה לא בשבילו) והחליט לפרוש, אז פריפ קרא לחבר ותיק שלו, גרג לייק, גיטריסט שגם גר איתו איזו תקופה ביחד ב Bournemouth ובאותם ימים ניגן באס עם הלהקה The Gods (שידועה בעיקר כתחנת מעבר של אומנים ללהקות מוכרות יותר). וככה, לפי פריפ, ב13 בינואר נולד ההרכב הראשון של קרימזון כשהחבר'ה עשו חזרה בפעם הראשונה עם גרג לייק. את השם קרימזון העניק להם בעצם סינפילד, באחת ההופעות שלהם, לפי השיר ואחר כך האלבום. החבר'ה התלהבו, פריפ מצא קישורים למיתולוגיה, ושלל קשרים (איך שהוא הוא הגיע לזה שקינג קרימזון זה בעל זבוב). ומשם הסיפור הוא פחות או יותר ידוע בכלליות... ככה שאם לענות לשאלה שלך ממש בקצרה (אז למה זיינתי את השכל עד עכשיו?) זו לא אותה להקה כמו גיילס, גיילס ופריפ, חבר'ה הצטרפו, חבר'ה עזבו, הם כבר לא יכלו לקרוא לעצמם ככה.