לא צריך להאזין כדי לקבוע את זה
אם אף אחד לא מוכן להביא אותם לארץ בצורה מסודרת, אזי Univers זה קודם כל Arzeud לעניים וגם לכאלה בלי מלוא הארון אופטלגין\אדויל\ווטאבר. והאבן שסותמת את הגולל היא הוידאוגרפיה וכל שאר התכנים שמסביב למוסיקה שהלהקה הפליאה להוציא שהמידע עליהם באינטרנט לא איי-איי-איי. בכל מקרה, מי שאוהב את Univers Zero ואת Present, דמו בראשו אם לא יאזין לשלושת הראשונים של ארט זויד: Symphonie pour le Jour ou Bruleront les Cites במקור יצא ב 76, הקלטה על הפנים, הקלטה חדשה ב 81 - מהאלבומים הכאוטיים, המנוכרים והמלכותיים שיצאו אי פעם. תיירי לא רק לקח כמעט רק על עצמו את הכיוון של הלהקה, לפחות עד תחילת שנות השמונים, הוא גם מפליא לנגן על המון כלים במהלך התקדמות הלהקה, לתפקידי הבס שלו לעיתים יש פאסון לפחות כמו של ז'אניק טופ (מאגמה), למרות שיש פחות בס, ויש לו קטעים ווקאליים שלא שמעתי בשום מקום אחר, במיוחד באלבום הזה. השני, כמו שדורון אמר, Musique pour l'Odyssee, הוא אולי התקליט עם השם הכי מתאים לתקליט שאי פעם שמעתי. הקטע הראשון הוא פשוט אודיסאה של יראה, כאוס וניכור מוחלט. אחד משמות התואר שהלהקה נתנה למוסיקה שלה הוא Orchestrated Cacophony. מי שרוצה לשמוע משהו בדיוק כזה, מוזמן להקשיב לקטע הנושא החל מהדקה השלישית. בחיים לא שמעתי משהו כזה. בתקליט השלישי מופיעה לראשונה הפסנתרית המופלאה פטרישיה דאליו שהגבירה את הגוון הדיסוננטי והמנוכר עם הפסנתר החשמלי ופסנתר הכנף, שהפכו לאחד הטריידמארקס של ארט זויד החל מהתקליט החמישי. התקליט ממשיך באותו ראש אבל הקוים האיטיים של כלי הקשת דומיננטיים יותר. שני הקטעים האחרונים פחות טיפוסיים לכיוון הכללי של הלהקה אבל הם גם מעוררים יופי של עניין. הקטע האחרון מזכיר את הצד השני של התקליט הראשון. אח"כ הלהקה הוסיפה יותר ויותר אלקטרוניקה (פחות דומה ל UZ או פרזנט), אבל הראש הוא אותו ראש. רצוי.
