"אז מה אתה אומר?"
"זה כוכב לכת גדול" קפטן הירש והקצין הצעיר סלף השקיפו אל ענק הגז הכחלחל, אלפי קילומטרים בודדים לשמאל הספינה. "כן, נכון" הסכים הירש, "30 שניות המראה" אמר למר האוסמאן שעמד לימינו. מר האוסמאן צעק את ההוראה לנווט, וזה הפעיל את המנגנון הקשור להגה הדחיפה, שיטה אותו כמו בזמן המראה מהים. חרטום 'הזריחה הנצחית' החל להתרומם, ולאט לאט טיפסה הספינה אל מישור הפלגה גבוה יותר. מצד שמאל החל מתגלה שדה הסלעים והקרח המקיף את הכוכב. "וואו..." לחש סלף בהתפעלות. "בדיוק מה שאמרתי בעצמי, לפני כמעט 40 שנה" השיב הירש. נשען עם מרפקיו על המעקה כדי להביא את ראשו לגובהו של מר סלף. "אלו שלוש טבעות!" קרא סלף בהתלהבות, "אפשר לראות הבדלים במהירות ההקפה שלהן". "יפה מאד" אמר הירש והרים את ידו להצביע, "עכשיו תאמר לי מה מיוחד ב-" "ניצוץ לשמאל!" נשמעה הקריאה מהקן בראש התורן הראשי, "טבעת מרכזית, שלושה אורכים מאחורינו!" "שם" הצביע מר האוסמאן, רגע לפני שהקפטן איתר את הנקודה בעצמו. בהקף החיצוני של הטבעת המרכזית, על גוש אבן גדול המסתובב לאט על צירו, ניראה הבזק חוזר ונישנה. "יכול להיות שמישהו התרסק שם?" שאל מר סלף. "בהחלט סביר" השיב קפטן הירש, "הסלעים האלו עשירים באקסיראל". "אז אולי זה רק גביש המחזיר את האור כשהסלע מסתובב" הציע הקצין הצעיר. "זו טעות נפוצה, מר סלף" אמר האוסמאן מצידו השני של הקפטן, "עדיין אין לך את הנסיון בזיהוי ניצוץ סולאריס לעומת אקסיראל". "מר האוסמאן צודק" הוסיף הירש, "אתה יודע שהמלח הראשון לתפוס פיסת סולאריס הנשברת ממפרש, רשאי לשמור אותה לעצמו.." "כן, כמובן" השיב סלף, "זו תוספת משמעותית לתשלום". "מה שבטח אינך יודע, זה שרוב המלחים שומרים פיסה אחת איתם בכל עת, כקמע נגד מקרים כאלו" הקפטן החווה אל הסלע המנצנץ אליהם, "בו יכולת מיקוד האור של פיסת סולאריס יהיה מה שיציל אותם". "אבל... למה שמישהו ינסה לחצוב אקסיראל מטבעת כוכב לכת? אפילו אם הסלעים כאן עשירים יותר, הסיכון הופך זאת ללא רווחי." "תלוי למי. אל תשכח שרוב האסטרואידים הגדולים נמצאים בבעלות כל שהיא, וגם אם יש לך כלים לחצוב את הגבישים בעצמך, עליך לשלם לבעל הזכיון." "זה בטח סוחר עצמאי" מר האוסמאן תרם לשיחה, "עבר כאן עם זמן עודף בדרך ליעדו, והחליט לנסות להוציא מעט רווח נוסף". "נדע תוך זמן קצר" אמר קפטן הירש, והחל לחלק פקודות. 'הזריחה הנצחית' פנתה מעט אל עבר כוכב הלכת, שומרת על גובה בטוח מעל הסלעים וגושי הקרח המהווים את הטבעת, והחלה להאט, נותנת למסלול הסלע לקרב אותו אליה. מלחים על הסיפון הכינו את הסירה הקטנה להפלגה אל הסלע, לחילוץ הנמצאים עליו, כשקול ניפוץ נשמע ומחבר חום על המפרש הראשי כבה. כל תנועה על הסיפון עצרה כששברי הגביש נפלו על ראשי המלחים, וכולם פנו להסתכל מעלה. כל מחברי החום על הסיפון חדשים כ'הזריחה הנצחית' עצמה, ולא אמורים להיות מוחלפים אלא בעוד מספר שנים, לכן כולם הופתעו כשמחבר נוסף התפוצץ מעצמו. "זה לא בסד-" קפטן הירש רטן כשקריאה נוספת מהקן קטעה אותו: "מפרש בירכתיים!" "מה הדגל? מר הולדן" הוא צעק בחזרה. "קשה לראות, קפטן." הירש מיהר לראש הטירה בירכתיים ומתח את משקפתו. בראש התורן הזר התנוסס דגל עם כתם אדום עליו, עדיין לא ברור בגלל המרחק, אך לבטח עגול, והרקע עצמו כנראה שחור אם לא ראה אותו עדיין... "פיראטים!!!" צרח הולדן בכל כוחו וזינק מהקן, כמעט מפספס את החבלים בדרכו מטה אל הסיפון. קפטן הירש שמע את מר האוסמאן מחלק הוראות לצוות המיומן, ונשאר לצפות בספינה המתקרבת עוד מספר שניות. "פיראטים" הוא מלמל לעצמו, ומחבר חום נוסף התפוצץ על חבל מספר מטרים מעל ראשו. "אנחנו במארב!!" שאג הירש כשרץ חזרה אל גלגל ההגה, "הרחק אותנו מהסלע הזה" אמר למר האוסמאן, "בשיא המהירות". "איבדנו מחברי חום חשובים לכל אורך התורן הראשי, קפטן" הודיע האוסמאן, אך מיד הורה על כיוון חדש וניגש אל המעקה לצעוק למפקד הסיפון. קפטן הירש המשיך במורד המדרגות ותפש את מר סלף ליד הסירה, מורה לשני מלחים לעגן אותה חזרה לסיפון. "רד למטה והבא קופסה של מחברי חום חלופיים" אמר לנער כשתפס בכתפיו, "אני רוצה את ארבעת המטפסים המהירים ביותר עם כיסים מלאים, מחליפים חוליות חסרות תוך שתי דקות". "כן המפקד" סלף הצדיע ומיהר אל בטן הספינה, "מה קורה קפטן?" שאל כששם לב שהירש ממהר אחריו. "הפיראטים השאירו צלפים על הסלע ההוא" התנשף הקפטן, "פיתו אותנו להתקרב, ואז החלו מורידים לנו את מחברי החום, הופכים את הספינה לאיטית וכבדה". עוד מספר מחברי חום התנפצו לפני ש'הזריחה הנצחית' הפנתה את ירכתיה אל הסלע ממנו צולפים עליה, וכמעט יצאה מהקף הטבעות כשהספינה הרודפת השיגה אותה. "סבלנות אנשים, שמרו על פתחים סגורים" קפטן הירש קרא לתותחנים, "הם עדיין לא יודעים שאנחנו ספינת תותחים". הספינה הזרה התקדמה לאורך 'הזריחה הנצחית' הארוכה ממנה, מתקרבת לאט לאט לטווח זריקת חבל. בראש התורן מתנוסס הדגל השחור, גולגולת אדומה עם חרב תחתיה ואקדח לצידה. "חרטום ושני תותחים" הודיע המלח המציץ החוצה. "שלושה תותחים... ארבעה תותחים..." "היכונו עם הפתחים" אמר הירש. "חמישה... שישה... שבעה תותחים..." "עכשיו!" צעק הקפטן, ותריסר פתחים התרוממו בצידה של 'הזריחה הנצחית', לועות התותחים בצבצו החוצה מוכנים לירי. הפיראטים היו מהירים יותר. תותח אחד נפגע מהמטח הראשון, שרובו כוון לסיפון העליון, והמטח הנגדי פגע בעיקר בסיפון התותחים העוין. "לטעון מחדש" נשמע קולו של הירש מעל צעקות הפצועים, "ירי חופשי". הוא טיפס חזרה לסיפון הראשי, מגיע בזמן לראות את מר סלף סוגר את קופסת מחברי החום שהחזיק. "כל המחברים במקומם, קפטן" אמר הנער, "כל המפרשים בתפוקה מלאה." "תודה מר סלף" השיב הירש, ואחז בחבל קרוב ליצב עצמו, כשפגז אויב פילח את גוף הספינה באחד הסיפונים התחתונים. "מר האוסמאן, הורד אותנו אל מתחת לשטח הטבעת" המשיך וצעק אל עמדת הנווט, "נעבוד דרכה אם נצטרך". חילופי האש נמשכו עוד מספר דקות, 'הזריחה הנצחית' ממשיכה לחטוף נזק, אך נותנת יותר משמקבלת, וזאת ללא פגיעות ברשת שידרית הספינה וללא איבוד מהירות, הודות להיותה נמוכה יותר מספינת הפיראטים. גוש קרח גדול יותר מראש אדם התרסק אל הסיפון כשנכנס לשדה הכבידה של הספינה, אבל לא גרם נזק כבד, ודקה אחר כך ספינת הפיראטים נשארה מצידה השני של טבעת הכוכב, מספר פגיעות מדוייקות בבטנה מונעות ממנה להמשיך במרדף, ויקשו לאסוף את אנשי הצוות מהסלע המתגלגל. "מה אתה אומר? מר סלף" שאל הירש כשהשקיפו על הפיראטים הנעלמים במרחק, "לא כל יום יוצא לנו ליפול למארב פיראטים". "למזלינו, לא כל יום יוצא לפיראטים לתקוף את הספינה החדשה ביותר בצי" השיב סלף. "אל תצטנע, ילד" הקפטן הניח יד על כתיפו, "על ספינה מדגם מוכר הם אולי היו יורים מוקדם יותר, אבל עם הצוות הזה..." הוא החווה בידו השניה על כל הסיפון ההומה, "גם אז היה מתמזל מזלם שאנו ממהרים" סיים בקול שנשמע עד לחרטום. קריאות הסכמה ועידוד חזרו אליהם מהמלחים העסוקים. "שאטווה מסלול למקום עגינה? קפטן" שאל מר האוסמאן. "אין צורך" השיב הירש וטפח על כתיפו של מר סלף, "יש לנו מהירות מלאה. נתקן את הנחוץ בדרך, ונמצא זמן לאחר שנצטרף לשאר הצי". "כן, המפקד" השיב האוסמאן, וחזר לצפות במלחים הפועלים על הסיפון העליון. 'הזריחה הנצחית' הפליגה הלאה אל החלל השחור, ענק הגז רק נקודה כחולה מאחוריה.
"זה כוכב לכת גדול" קפטן הירש והקצין הצעיר סלף השקיפו אל ענק הגז הכחלחל, אלפי קילומטרים בודדים לשמאל הספינה. "כן, נכון" הסכים הירש, "30 שניות המראה" אמר למר האוסמאן שעמד לימינו. מר האוסמאן צעק את ההוראה לנווט, וזה הפעיל את המנגנון הקשור להגה הדחיפה, שיטה אותו כמו בזמן המראה מהים. חרטום 'הזריחה הנצחית' החל להתרומם, ולאט לאט טיפסה הספינה אל מישור הפלגה גבוה יותר. מצד שמאל החל מתגלה שדה הסלעים והקרח המקיף את הכוכב. "וואו..." לחש סלף בהתפעלות. "בדיוק מה שאמרתי בעצמי, לפני כמעט 40 שנה" השיב הירש. נשען עם מרפקיו על המעקה כדי להביא את ראשו לגובהו של מר סלף. "אלו שלוש טבעות!" קרא סלף בהתלהבות, "אפשר לראות הבדלים במהירות ההקפה שלהן". "יפה מאד" אמר הירש והרים את ידו להצביע, "עכשיו תאמר לי מה מיוחד ב-" "ניצוץ לשמאל!" נשמעה הקריאה מהקן בראש התורן הראשי, "טבעת מרכזית, שלושה אורכים מאחורינו!" "שם" הצביע מר האוסמאן, רגע לפני שהקפטן איתר את הנקודה בעצמו. בהקף החיצוני של הטבעת המרכזית, על גוש אבן גדול המסתובב לאט על צירו, ניראה הבזק חוזר ונישנה. "יכול להיות שמישהו התרסק שם?" שאל מר סלף. "בהחלט סביר" השיב קפטן הירש, "הסלעים האלו עשירים באקסיראל". "אז אולי זה רק גביש המחזיר את האור כשהסלע מסתובב" הציע הקצין הצעיר. "זו טעות נפוצה, מר סלף" אמר האוסמאן מצידו השני של הקפטן, "עדיין אין לך את הנסיון בזיהוי ניצוץ סולאריס לעומת אקסיראל". "מר האוסמאן צודק" הוסיף הירש, "אתה יודע שהמלח הראשון לתפוס פיסת סולאריס הנשברת ממפרש, רשאי לשמור אותה לעצמו.." "כן, כמובן" השיב סלף, "זו תוספת משמעותית לתשלום". "מה שבטח אינך יודע, זה שרוב המלחים שומרים פיסה אחת איתם בכל עת, כקמע נגד מקרים כאלו" הקפטן החווה אל הסלע המנצנץ אליהם, "בו יכולת מיקוד האור של פיסת סולאריס יהיה מה שיציל אותם". "אבל... למה שמישהו ינסה לחצוב אקסיראל מטבעת כוכב לכת? אפילו אם הסלעים כאן עשירים יותר, הסיכון הופך זאת ללא רווחי." "תלוי למי. אל תשכח שרוב האסטרואידים הגדולים נמצאים בבעלות כל שהיא, וגם אם יש לך כלים לחצוב את הגבישים בעצמך, עליך לשלם לבעל הזכיון." "זה בטח סוחר עצמאי" מר האוסמאן תרם לשיחה, "עבר כאן עם זמן עודף בדרך ליעדו, והחליט לנסות להוציא מעט רווח נוסף". "נדע תוך זמן קצר" אמר קפטן הירש, והחל לחלק פקודות. 'הזריחה הנצחית' פנתה מעט אל עבר כוכב הלכת, שומרת על גובה בטוח מעל הסלעים וגושי הקרח המהווים את הטבעת, והחלה להאט, נותנת למסלול הסלע לקרב אותו אליה. מלחים על הסיפון הכינו את הסירה הקטנה להפלגה אל הסלע, לחילוץ הנמצאים עליו, כשקול ניפוץ נשמע ומחבר חום על המפרש הראשי כבה. כל תנועה על הסיפון עצרה כששברי הגביש נפלו על ראשי המלחים, וכולם פנו להסתכל מעלה. כל מחברי החום על הסיפון חדשים כ'הזריחה הנצחית' עצמה, ולא אמורים להיות מוחלפים אלא בעוד מספר שנים, לכן כולם הופתעו כשמחבר נוסף התפוצץ מעצמו. "זה לא בסד-" קפטן הירש רטן כשקריאה נוספת מהקן קטעה אותו: "מפרש בירכתיים!" "מה הדגל? מר הולדן" הוא צעק בחזרה. "קשה לראות, קפטן." הירש מיהר לראש הטירה בירכתיים ומתח את משקפתו. בראש התורן הזר התנוסס דגל עם כתם אדום עליו, עדיין לא ברור בגלל המרחק, אך לבטח עגול, והרקע עצמו כנראה שחור אם לא ראה אותו עדיין... "פיראטים!!!" צרח הולדן בכל כוחו וזינק מהקן, כמעט מפספס את החבלים בדרכו מטה אל הסיפון. קפטן הירש שמע את מר האוסמאן מחלק הוראות לצוות המיומן, ונשאר לצפות בספינה המתקרבת עוד מספר שניות. "פיראטים" הוא מלמל לעצמו, ומחבר חום נוסף התפוצץ על חבל מספר מטרים מעל ראשו. "אנחנו במארב!!" שאג הירש כשרץ חזרה אל גלגל ההגה, "הרחק אותנו מהסלע הזה" אמר למר האוסמאן, "בשיא המהירות". "איבדנו מחברי חום חשובים לכל אורך התורן הראשי, קפטן" הודיע האוסמאן, אך מיד הורה על כיוון חדש וניגש אל המעקה לצעוק למפקד הסיפון. קפטן הירש המשיך במורד המדרגות ותפש את מר סלף ליד הסירה, מורה לשני מלחים לעגן אותה חזרה לסיפון. "רד למטה והבא קופסה של מחברי חום חלופיים" אמר לנער כשתפס בכתפיו, "אני רוצה את ארבעת המטפסים המהירים ביותר עם כיסים מלאים, מחליפים חוליות חסרות תוך שתי דקות". "כן המפקד" סלף הצדיע ומיהר אל בטן הספינה, "מה קורה קפטן?" שאל כששם לב שהירש ממהר אחריו. "הפיראטים השאירו צלפים על הסלע ההוא" התנשף הקפטן, "פיתו אותנו להתקרב, ואז החלו מורידים לנו את מחברי החום, הופכים את הספינה לאיטית וכבדה". עוד מספר מחברי חום התנפצו לפני ש'הזריחה הנצחית' הפנתה את ירכתיה אל הסלע ממנו צולפים עליה, וכמעט יצאה מהקף הטבעות כשהספינה הרודפת השיגה אותה. "סבלנות אנשים, שמרו על פתחים סגורים" קפטן הירש קרא לתותחנים, "הם עדיין לא יודעים שאנחנו ספינת תותחים". הספינה הזרה התקדמה לאורך 'הזריחה הנצחית' הארוכה ממנה, מתקרבת לאט לאט לטווח זריקת חבל. בראש התורן מתנוסס הדגל השחור, גולגולת אדומה עם חרב תחתיה ואקדח לצידה. "חרטום ושני תותחים" הודיע המלח המציץ החוצה. "שלושה תותחים... ארבעה תותחים..." "היכונו עם הפתחים" אמר הירש. "חמישה... שישה... שבעה תותחים..." "עכשיו!" צעק הקפטן, ותריסר פתחים התרוממו בצידה של 'הזריחה הנצחית', לועות התותחים בצבצו החוצה מוכנים לירי. הפיראטים היו מהירים יותר. תותח אחד נפגע מהמטח הראשון, שרובו כוון לסיפון העליון, והמטח הנגדי פגע בעיקר בסיפון התותחים העוין. "לטעון מחדש" נשמע קולו של הירש מעל צעקות הפצועים, "ירי חופשי". הוא טיפס חזרה לסיפון הראשי, מגיע בזמן לראות את מר סלף סוגר את קופסת מחברי החום שהחזיק. "כל המחברים במקומם, קפטן" אמר הנער, "כל המפרשים בתפוקה מלאה." "תודה מר סלף" השיב הירש, ואחז בחבל קרוב ליצב עצמו, כשפגז אויב פילח את גוף הספינה באחד הסיפונים התחתונים. "מר האוסמאן, הורד אותנו אל מתחת לשטח הטבעת" המשיך וצעק אל עמדת הנווט, "נעבוד דרכה אם נצטרך". חילופי האש נמשכו עוד מספר דקות, 'הזריחה הנצחית' ממשיכה לחטוף נזק, אך נותנת יותר משמקבלת, וזאת ללא פגיעות ברשת שידרית הספינה וללא איבוד מהירות, הודות להיותה נמוכה יותר מספינת הפיראטים. גוש קרח גדול יותר מראש אדם התרסק אל הסיפון כשנכנס לשדה הכבידה של הספינה, אבל לא גרם נזק כבד, ודקה אחר כך ספינת הפיראטים נשארה מצידה השני של טבעת הכוכב, מספר פגיעות מדוייקות בבטנה מונעות ממנה להמשיך במרדף, ויקשו לאסוף את אנשי הצוות מהסלע המתגלגל. "מה אתה אומר? מר סלף" שאל הירש כשהשקיפו על הפיראטים הנעלמים במרחק, "לא כל יום יוצא לנו ליפול למארב פיראטים". "למזלינו, לא כל יום יוצא לפיראטים לתקוף את הספינה החדשה ביותר בצי" השיב סלף. "אל תצטנע, ילד" הקפטן הניח יד על כתיפו, "על ספינה מדגם מוכר הם אולי היו יורים מוקדם יותר, אבל עם הצוות הזה..." הוא החווה בידו השניה על כל הסיפון ההומה, "גם אז היה מתמזל מזלם שאנו ממהרים" סיים בקול שנשמע עד לחרטום. קריאות הסכמה ועידוד חזרו אליהם מהמלחים העסוקים. "שאטווה מסלול למקום עגינה? קפטן" שאל מר האוסמאן. "אין צורך" השיב הירש וטפח על כתיפו של מר סלף, "יש לנו מהירות מלאה. נתקן את הנחוץ בדרך, ונמצא זמן לאחר שנצטרף לשאר הצי". "כן, המפקד" השיב האוסמאן, וחזר לצפות במלחים הפועלים על הסיפון העליון. 'הזריחה הנצחית' הפליגה הלאה אל החלל השחור, ענק הגז רק נקודה כחולה מאחוריה.