אז מאיפה מתחילים?!

[ד נ ה לא נמה]

אז מאיפה מתחילים?!

שלום לכולם,

עדיין לא מאמינה שאני כותבת בפורום הזה, אבל כנראה שצריך להתחיל לעכל...
בעלי ואני חווים משבר עמוק וגדול בנישואים שלנו, משהו שהתחיל לפני 10 חודשים ופשוט מסרב לגווע.
אנחנו יחד מגיל 16, הורים לשלושה אפרוחים מקסימים, הקטן שבהם בן 9 חודשים...

בעלי הפך לאדם עצבני, מלא בכעסים, אלים מילולית. פתאום המשפחה והילדים כבר לא בראש מעייניו, הוא התחיל לעשן ג'וינטים מדי ערב, הפסיק לקום מוקדם בסופי שבוע כדי להיות קצת עם הילדים...הוא יכול להיות שבוע אחד מקסים וחודש אח"ב - סיוט.

כל ויכוח בינינו מסתיים ב"איום" שלו שיתגרש ושנמאס לו, הוא אומר שהוא רוצה לחיות את החיים שלו ולעשות מה שבא לו.
לארחונה התחילו גם דיבורים על נסיעות לו"ל לטיולי גברים, רק הוא והחברים שלו, מבלי בכלל להתייעץ איתי או לשאול אם אני אוכל להסתדר עם שלושה ילדים קטנים לבד...

השיא היה בסופ"ש האחרון: כל המתיחות בינינו גרמה לי ללחצים וכאבים בחזה, היו לי 2 התקפים בלילה של לחץ בחזה וקוצר נשימה ובבוקר הופניתי למיון. הוא פשוט נתן לי לנהוג לבד לבית חולים, לא הציע לבוא איתי וגם לא טרח להתקשר כל השעות שהייתי שם כדי לשאול אם הכל בסדר ומה עושים לי שם...

מצד אחד קשה לי לחשוב על פירוק הקן, הילדים שלנו מאוד קטנים, רק עברנו לבית שבנינו יחד...מצד שני, אי אפשר לדבר עם הבן אדם, הוא כאילו התהפך לגמרי, זה משהו שגם אחיות שלו ואבא שלו מרגישים ומדברים איתי על זה, כאילו עובר איזה משבר ולא מוכן לקבל עזרה.

אני מנסה לשכנע אותו ללכת לטיפול אבל הוא ממש לא מוכן.

מה עושים מפה? איך מתחילים לפרק? נפגשים עם עו"ד? פותחים תיק ברבנות? או בבית משפט?
חייבת תמיכה, עזרה וייעוץ, אני על סף התמוטטות....

תודה למי שטרח והגיע עד הלום.

קצת רקע: הוא עצמאי (עוסק מורשה) מרוויח סכומי כסף יפים, מה שמאפשר לי להישאר בבית עם התינוק ולטפל בילדים.

 

[בדד1]

דבר אחד ברור

משהו עובר עליו
והוא בלחץ כבד מאוד
כדאי שתבדקי מאיפה זה בא
אם תצליחו לאחות את הקרעים מה טוב
ואם לא, תיפרדו לפני שהכל יתמוטט (כלכלית) ושישאר לך ממה לחיות

 

[Eלנה]

אני כותבת בחשש

מהסיבה שאני לא מומחית גדולה בעניני גרושין למרות שחוויתי את זה.
על פניו נראה שהאיש התנתק ממך , לא חולק איתך כל קשר שזוג מקיים, מזמן עם ילדים ועד אחריות לבן זוג שלא חש בטוב.
יש פה נורה אדומה גדולה מהבהבת שלדעתי, יתכן שטועה, אומרת , אני לא רוצה להיות פה.
גם העדר רצון ללכת לטפול מחזק את דעתי.
אני מאד מקווה שתביני שזו רק דעתי ויתכן שאני טועה ודעתי מושפעת מההיסטוריה האישית שלי.
אני במקומך הייתי מנסה להעזר ביועץ נשואין, אפילו באורח חד צדדי ואולי גם מבקשת יעוץ של עו"ד לגבי הצד הפיננסי של חייכם.
תחושת הבטן שלי אומרת שזו לא סיטואציה שנתן להקל בה ראש.

 

[היתקליף]

מה היה קורה אם חס וחלילה

בעלך היה נפגע בתאונה ונכנס לאשפוז ארוך, שהיה מדרדר את מצבו הנפשי ומוציא אותו מתפקוד במשפחה.
גם אז היית שואלת איך לפרק?

 

[ד נ ה לא נמה]

סליחה אבל לא הבנתי למה אתה מתכוון...

 

[היתקליף]

את מספרת שבעלך מדורדר נפשית

שאינו עוזר לך כמו שהיית רוצה, ושהוא מדבר על להשאיר אותך לבד עם הילדים לאיזו תקופה.
ואת בוחנת את האפשרות של פרידה בגלל המצב הזה של בעלך.
אני שואל: מה אם כל זה היה קורה, אבל על רקע של תאונה. על רקע של משהו שמסביר את הקשיים, ונותן להם סיבה.
האם גם אז היית מדברת על פירוק המשפחה?

 

[Eלנה]

מה שכתבת

הוא הסיבה שכתבתי מה שכתבתי בחשש רב
בהחלט יתכן לדוגמה שהוא אכל פטריית הזיות והתחרפש ומה שצריך זה איזה טפול רפואי נפשי.

 

[פריקסה עם שערות]

אני לא מבינה מה הקשר?

היא מתארת מצב דיי מוכר של שבר במשפחה בו אחד הצדדים בחבילה מזייף.

אנשים מפרקים חבילות על פחות מזה.

האדון ג'ונט צריך להיות אחראי למעשיו. היא מנסה לדבר איתו וזה לא הולך אז מה היא עוד אמורה לעשות?

 

[מתולתלת30]

אני מסכימה

עם החברים מעלי,
קודם כל צריך לדעת מאיפה זה מגיע,
מה הסיבה להתנהגות הזו, שעל פי מה שכתוב כאן, התחיל באופן פתאומי לפני כעשרה חודשים <חודש לפני שהבן הקטן שלהם נולד> וממשיך עד היום,
האם יש שם משהו מעבר ואולי באמת אפשר להציל את המצב עם טיפול פרטני/זוגי/נפשי מתאים.

זה שהיום אנשים מפרקים חבילות על פחות מזה ממש לא מעיד על כך שזו הדרך הנכונה,
להפך לצערי הרב.

 

[פריקסה עם שערות]

ובזמן שהיא בודקת הוא יבלה בטיולי גברים

וייזיין מהצד.

היא מספרת שהיא ניסתה לדבר איתו וזה לא הלך.

בואי נשאל אותך: את היית מסכימה למצב כזה? שיסע לחו"ל וישאיר אותך עם הילדים שלך בזמן שהוא מחפש את עצמו?

 

[מתולתלת30]

הלכת רחוק מידי

מן הסתם בשביל לבדוק צריך אותו באזור,
כנראה גם צריך משהו מעבר ללנסות לדבר איתו,
בוודאי שלא יודעת להגיד לך מה צריך לעשות בדיוק, גם כי לא יודעת את כל הפרטים וגם כי יש אנשי מקצוע לכך.

לא כתבתי שהוא צריך לנסוע לחו"ל לחפש את עצמו,
כתבתי שצריך לעשות את המאמצים ולבדוק מאיפה זה מגיע, מה הגורם לזה.
זה נשמע מעבר לזוג שלא מסתדר באמצע החיים ורוצה לפרק את החבילה,
זה יכול להיות גם משבר אמצע החיים של הגבר,
דיכאון שבא בעקבות הולדת הילד השלישי,
זה יכול להיות עוד כמה וכמה דברים.

לא חושבת שהפתרון המיידי כרגע הוא לרוץ לעורכי דין/רואי חשבון ולפתוח תיקים ברבנות ובבתי משפט לענייני משפחה,
אני חושבת שבהחלט צריך לעשות כמה צעדים לפני, אולי לגייס חברים טובים שלו, בני משפחה שהוא סומך עליהם ולנסות ולהגיע לשורש הענין.

 

[אילנהחלפ1111]

שמעת פעם על משבירים?????....

גם כאישה אנו חוות משבר לאחר לידה, משבר נישואים, משבר בגילאים
כאלה ואחרים
יש אנשים שזורמים עם החיים והכל נראה נורמטיבי ומן המקובל
ויש אנשים שהזרימה והמקובלות לא תמיד מצליחים להכיל ופתאום יש עצירה

אתן לך דוגמא...ללדת זה טבעי וכבר חלק מהמקובלות של חיינו
אבל לא כל אישה מצליחה להקל שמהגוף שלה יוצא בן אדם...
התהליך מוכר לה אבל הלכה למעשה בלידה המוח עובר משבר
ויש שנשארות עם נזק נפשי מהאירוע הזה....

לאחד זה טבעי לשני זה התמודדות....

אולי הוא במשביר גיל 30,40 אינני יודעת את גילו
או המעמסה היומיומית, האחריות פתאום גדולה עליו והוא מקשה להכיל אותה
או יש לו סיבה שלא נראית לעין והיא איתו....
ולא רצויה לשפוט מהר.....

 

[פריקסה עם שערות]

מטפלים במשבר כל עוד חושבים שזה יועיל

עד כמה שאני מבינה ממה שהיא כתבה היא כבר מיואשת.

 

[היתקליף]

קודם כל יש שאלה שאדם צריך לשאול את עצמו

כשהוא במצב שבן או בת הזוג שוקעים במשבר נפשי ומפסיקים לתפקד.
השאלה היא אם הוא עצמו יש לו בעיקרון הרצון, והיכולת, לסחוב את בן או בת הזוג בתקופה הקשה שלו.
מאחר ויותר קל לעמוד בקושי כשיש לו סיבה, מאשר בקושי שהוא חסר פשר, אני מציג את המצב ההיפותטי של משבר על רקע של תאונה.
אם התשובה לדוגמת התאונה היא שהיא לא הייתה מסוגלת לסחוב את הבעל לאורך זמן, אז ברור שלא תהיה מסוגלת לסחוב אותו גם במצבו עכשיו.
אם התשובה היא שהיא מאמינה שכן הייתה עומדת בקשיים במקרה של תאונה, אולי היא יכולה להחזיק מעמד עוד איזו תקופה כמו שזה עכשיו, להיות יותר סבלנית, לתת לדברים להתפתח מעצמם, ולקוות לטוב.
זה הקשר.

 

[אילנהחלפ1111]

כשקראתי עלה בי עצב.....

והמון אמפתיה דווקא לבעלך.... ושלא יתפשר מכך שלא מבינה את הכאב
וחוסר האונים שלך....

בעלך נתון במצב נפשי קשה, מן סוג של בריחה.... והפך אדיש ... לסביבה שלו

זה לא אישית רק אליך.... כאן צריך להתייחס כאל מחלה או אירוע....
לא נראה לי שהכיוון הנכון זה פרידה=גירושין יש לכם ילדים צעירים
לפי דבריך בניתם בית.... ומציעה לך לרחיק את המחשבה על גירושים
ולהתמקד איך להגיע אליך לתמוך ולעזור לו לצאת מהמצב הנפשי הקשה

הוא אב ילדיך......

הזמן מתקתק וככל שתגלי אכפתיות, רגישות, ניסיון לזרום אליו
מתוך הבנה ולא ביקורתיות ושיפוטיות יתכן שגם יפתח בפניך....
ונראה לי שהוא היום זקוק לך יותר...

*למה אנחנו מכל אירוע בחיי הנישואים במקום להתמודד בורחים
לפיתרון הקל...................................גירושים.....?????

 

[מוטי ירוק]

לא ללכת לרבנות

עדיף ללכת לבית משפט לענייני משפחה ורק שיש הסכם חתום ללכת לרבנות !
נשים יכולות לקבל עו״ד בחינם (לשכת סיוע משפטי) אם הן עומדות בתנאים

 

[THE KID A]

מדברייך לא הבנתי אם החלטת.

 

[ye44]

צר לי לאכזב אותך

אין ספק שנשבר לו מכל הנישואין עד כדי שהוא שרוי בדיכאון עמוק,
אם הוא התחיל לעשן ג'וינטים יהיה קשה מאד להחזיר אותו לתלם

מכיר מישהו כזה הוא הופך להיות נרקומן ואין לי צל של ספק שהוא
יצטרך גמילה, הוא פשוט עייף מהזוגיות מהילדים ובהחלט אפשר

לומר שהוא חווה דיכאון לידה החיים שלו הפכו שגרתיים כך שהוא
מחפש ריגושים, בדיוק השבוע יצא מישהו מהעבודה שלי לטיול

עם חברים לתאילנד ואמר לאשתו שהוא נוסע לסין

זה כבר
הפך להיות לנורמה אצלו כבר שנה רביעית הוא טוען שנשבר לו

כבר מהשגרה ומהחפירות של אשתו, אין לך הרבה אופציות מלבד
לקחת אותו לשיחה ולדבר איתו על פרוק החבילה יש סיכוי קלוש

שזה יזעזע אותו קשה לי להאמין, לדעתי הוא השלים עם פרוק
החבילה וכדאי גם לך להשלים כי אם תדחי את הקץ הוא יבגוד

בך על ימין ושמאל ואז זה יהיה הרבה יותר כואב

 

[ד נ ה לא נמה]

כמה נקודות להבהרה

את עניין הג'וינטים הפסקתי בעצמי לפני 4 שבועות כשפשוט עמדתי מולו והסברתי שאני לא מוכנה לזה יותר, לא פעם בחודש ולא פעם בחצי שנה. לא מקבלת את זה בכלל ובטח לא אצלי בבית.
מאז, כבר 4 שבועות הבן אדם לא לקח אפילו שאכטה, את המעט "חומר" שהיה בבית לקחתי וזרקתי לפח והוא גם סיפר לחבר מאוד טוב שלו שהוא "החליט" לפהפסיק עם זה לתמיד כי זה לא עושה לו טוב.....

חייבת לציין שמאז יום שישי אנחנו בנתק מוחלט , לא מחליפים אפילו מילה בינינו, ברוגז הכי חזק שיכול להיות. אחותי ואמא שלי באו השבוע פעמיים לעזור לי עם הילדים וכשהוא נכנס הביתה מהעבודה הוא התנהג איתן כרגיל, דיבר על עניינו יום-יום, צחק איתן והכל כרגיל.

כשאני נזכרת אחורנית, אני מוצאת מספר התפרצויות זעם אפילו אלימות הייתי אומרת, על אנשים שונים במקומות שונים - כלומר, זה לא משהו שמכוון באופן ספציפי כלפיי, אלא הסביבה הקרובה כולה מרגישה שחל בו איזה שינוי, רק לא יודעים לשים את האצבע ממה זה נובע והוא גם לא מדבר אז זה עוד יותר קשה.

סימסתי לו אתמול שביום ראשון אני הולכת לפגישת טיפול זוגי ושאני יותר מאשמח שהוא יבוא איתי, הוא לא טרח אפילו להגיב בחזרה...

אני אשמח לטיפים מכאלה שהיו במצבים דומים: מה עושים?!
מצד אחד - זה בעלי, אב ילדיי, ואם הוא עובר משבר כזה או אחר - אני האחלרונה לנטוש אותו.
מצד שני - החיים לצידו הפכו בלתי נסבלים והסבלנות שלי, אחרי כמעט שנה במצב הזה, פשוט נגמרת...

 

[M i c h a l y U S A]

עכשיו ראיתי את ההודעה הזו

תני לו ספייס.

בלי לחץ. תמשיכי הלאה. לכי את ליעוץ פרטני. תראי אם את יכולה לשנות גישה..או מהלך שיעזור לכם.

השאלה שלי:
מתי פעם האחרונה שאת או הוא עשיתם משהו נחמד לעצמכם בשבילכם? מתי פעם אחרונה הייתם לבד בלי ילדים..בלי מטלות, בלי הסביבה? רק את והוא?
את יודעת..זה יכול להתחיל ממשהו קטן של משהו שניתן לתת..או חמש דקות של רק את והוא...ולאט לאט להגדיל את היחס לזוגיות שלכם ולא להכניס אף אחד אחד לזמן האיכות הזה..כולל הילדים,,,,תחשבי על זה